ישיבת הממשלה שאמורה הייתה לעסוק במתן אישור למשטרה להשתמש ברוגלות התפוצצה עוד לפני שממש התחילה. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ופרקליט המדינה עמית איסמן נטשו את הישיבה לאחר שהשרים סירבו לאפשר לראש אגף החקירות, ניצב בועז בלט, להיכנס לדיון. המפכ"ל, במחאה, כלל לא הגיע. מה שנותר סביב השולחן היה עימות פוליטי בלי השחקן המרכזי שאמור להפעיל את הכול: המשטרה.

המטרה ברורה: מבקר המדינה קבע שהמשטרה הפעילה רוגלות חודרניות, פרצה לטלפונים ושאבה מידע ללא הסדרה חוקית ובלי דיון משפטי עקרוני. הפתרון הוא הסדרה בחוק. חברי ועדת הבדיקה הממשלתית שמונתה התפטרו בטענה שאינם יכולים להגיע לחקר האמת. ובתוך כל זה, השר לביטחון לאומי איתמר בן־גביר מאשים את היועצת בכך שהיא מונעת מהמשטרה להשתמש באמצעים טכנולוגיים נגד ארגוני הפשיעה הערביים, ומטיל עליה את האחריות לגל הרציחות הגואה במגזר.

לטענת שרים בממשלה היה סיכום מוקדם שהרוגלות יעוקרו; כלומר, תיבנה גירסה רזה שתאפשר האזנה לשיחות אונליין, אבל לא חיפוש בזיכרונות של אפליקציות מסרים מיידיים דוגמת וואטסאפ וטלגרם. המשטרה השקיעה מיליונים בעיקור הרוגלות, אולם היועצת לא עמדה בסיכום ואיננה מאשרת שימוש ברוגלות המעוקרות.

אלא שהטענה הזו חלשה. אגף החקירות במשטרה הצהיר שהוא זקוק ליכולות החיפוש ולא רק ליכולות ההאזנה; בפרקליטות הבינו שקצב ההתפתחות הטכנולוגית כה גבוה שאי אפשר לבצע פיקוח אפקטיבי בלי חוק ברור שמסביר ברחל בתך הקטנה מה מותר ומה אסור; וגם המבקר מתניהו אנגלמן קבע כי דרך המלך היא הסדרת הנושא בחקיקה, וכי בהיעדר חוק, הסיכון לשימוש פוגעני ברוגלות גבוה. ובעיקר, חקיקת חוק לא אמורה לעכב משמעותית את השימוש ברוגלות מאחר שעל שולחן הממשלה מונחת כבר הצעת חוק ממשלתית מסודרת, ויש גם הצעה פרטית של ח"כ פוגל. הוויכוח שנותר בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי הוא נקודתי: אם החוק יאפשר למשטרה להשתמש ברוגלות גם לחקירת עבירות חמורות של שחיתות ציבורית כמו שוחד.

מדוע מסרבים השרים להכליל את השוחד בחוק? תלוי את מי שואלים. בפרקליטות טוענים שאף פוליטיקאי מושחת לא רוצה שהמשטרה תפרוץ לו לטלפון, גם אם יש ראיות לכאורה לביצועה של עבירה, אך לדבריהם זהו אינטרס ציבורי מובהק. הפוליטיקאים מצידם חוששים שהכלי יאפשר למשטרה להטיל אימה על פוליטיקאים המשוטטים באזורים האפורים של החוק גם כשאין ראיות ממשיות לעבירה. כך או כך, המחלוקת איננה על עצם קיומו של הכלי או על עצם החקיקה, אלא על סעיף אחד מתוך חוק שכמעט כולו מוסכם.

הממשלה יכלה לקדם את החוק כדי לשחרר בינתיים את הכלי לטיפול בפשיעה הערבית, ולהשאיר את ההכרעה בעניין השוחד להכרעה שיפוטית, כפי שהיא עושה בחוקים אחרים שיש לה בהם מחלוקת עם הפרקליטות. במקום זאת הממשלה טוענת שהיא רוצה להשתמש ברוגלות, אבל הפרקליטות חוסמת אותה. עובדתית זה לא נכון. הדרג המקצועי קורא לקדם את החוק במהירות. בכינוס אגף החקירות בבית שמש אמרה בהרב־מיארה במפורש: מדובר באמצעי שחובה שיהיה למשטרה.

אם כך, מדוע החוק תקוע? אפשר להציע שני הסברים. הראשון פוליטי־פרלמנטרי: זמן הכנסת יקר, הוועדות עמוסות, והקואליציה מושקעת בחוקי הגיוס והתקשורת. הרוגלות מזוהות בעיקר עם המאבק בפשיעה בחברה הערבית, והנושא הזה נדחק מטה בסדר העדיפויות.

ההסבר השני עמוק יותר: חוק שיקל על חקירות רצח ואונס אך יחריג שוחד עלול להיתפס ככלי אכיפה המתעלם משחיתות שלטונית, והסיכויים שלו לעמוד בביקורת שיפוטית נמוכים. ייתכן שהממשלה מעדיפה לא להביא תזה כזו לבחינת בג"ץ. האירוע השבועי בישיבת הממשלה חשף את הפער: במקום לדון בהסדרה דחופה של כלי חקירה רגיש, הדיון הידרדר לעימות אישי ולמתקפה על היועמ"שית. בינתיים הרציחות נמשכות. הפלת האחריות על היועצת אולי משרתת נרטיב פוליטי, אך לא עוצרת את הפשע.

בגלגול הקודם

שני חטאי הפרקליטות השבוע הם העיכוב המקומם בהגשת חוות הדעת בעניין החנינה לראש הממשלה, עיכוב שאין דרך להגדירו אלא כניצול לרעה של הפרוצדורה הדורשת מהנשיא להתייחס לחוות הדעת של היועמ"ש, והסיכול הממוקד שנעשה ליועמ"שית משרד המשפטים, יעל קוטיק.

קוטיק, בשר מבשרה של מערכת שומרי הסף, מאתגרת את הבוסית המקצועית שלה גלי בהרב־מיארה. היא טוענת שהיועמ"שית נמצאת בניגוד עניינים בפרשת הפצ"רית, וקיבלה אישור מבג"ץ לטענה הזו. אבל לא רק שהיועמ"שייה לא משתפת איתה פעולה ולא מוסרת לה מסמכים רלוונטיים, מישהו פועל מאחורי הקלעים כדי לבצע בה סיכול ממוקד ומפרסם מידע על התנהלות קלוקלת שלה מלפני שלושים שנה. חבל שלא עשו לה שחזור גלגולים כדי לגלות איזה פשע ביצעה בגלגול הקודם. מה שחמור כאן הוא המסר בתוך מערכת אכיפת החוק: אין מקום למי שלא מיישר קו, אין מקום לביקורת פנימית, אין מקום לאיפכא מסתברא.