ההתייחסות למתנחלים כבני אנוש היא חטא חמור בעיתון הארץ

ד"ר יעל דוקוב־רויטמן, מנהלת אולפנה בפרדס־חנה, נבחרה לתפקיד המפקחת על לימודי האזרחות במשרד החינוך, והמקרתיסטים בשמאל יצאו מיד מהחורים. הם חיפשו ומצאו, אבוי, שהמפמ"רית הדתייה עשתה את הדוקטורט שלה על "העברת ערכים בין־דורית בתנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון". 

אילו היה מדובר על דוקטורט להעברת ערכים שבטיים במערב אפריקה, כתב החינוך של הארץ היה כנראה מוטרד הרבה פחות. האנשת המתנחלים היא עוון נורא ואיום בעיני שמאלנים קיצונים שמתאמצים להעביר לדור הבא את ערכי שנאת המתנחלים, לא בטוח שבהצלחה גדולה.  

מתוך סקרנות ונגיעה דורית מסוימת הצצתי בדוקטורט המדובר, שהוגש לפני שנים אחדות למחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן. מתברר שדוקוב־רויטמן בדקה לעומק את מצב שימור הערכים ההוריים בקרב 39 בוגרי התנחלויות. 21 מהם עדיין מתגוררים ביו"ש, ו־18 בתחומי הקו הירוק, כמחציתם במסגרת גרעין תורני, נתון המוכיח על הצלחה נאה בהעברת ערכים. נעשה פה אולי עוול מסוים למחקר המקיף אם נצטט  שתי פסקאות בלבד, מתוך למעלה ממאתיים עמודים, אבל טור עיתונאי אינו דוקטורט, לפעמים הוא סוג של טעימה, ובמקרה המסוים הזה גם שיעור באזרחות:

"דור ההמשך מעיד שראה את הבורגנות של הוריו, שהתבטאה בין השאר בבניית בתים יפים צמודי קרקע, אך ההורים גם שידרו שהערכיות והאידיאולוגיה בבניית ארץ ישראל חשובות להם, והם מוכנים לעשות הכול על מנת שחזון זה יתממש. ההורים שלנו, העידו המרואיינים, בחרו להקים את היישובים אף שנאלצו לוותר על איכות חיים, כמו מרחק גיאוגרפי גדול ממקומות העבודה או עזיבת משרה טובה לטובת הקמת היישובים. נראה כי העניין הוטמע אצל בני המייסדים, וניתן למצוא אצלם שילוב בין הבורגנות לערכים אידיאולוגיים.

"בני הדור השני של מייסדיה ומנהיגיה של תנועת ההתיישבות ביהודה ושומרון מתאפיינים כמשימתיים ברכיבי העשייה השונים. בתור שכאלו הם אוהבים את הארץ, את החברה ואת המדינה ורואים ערך אידיאולוגי בקידום צרכיה של המדינה מבחינה פוליטית וחברתית. הם רואים ערך בנאמנות למדינה ואינם מערערים על סמכותה. ניתן לסכם כי המשכיות הדרך האידיאולוגית של ההורים בקרב בני המייסדים מבחינה משימתית לצורכי המדינה בתחומי הגשמה שונים, עולה בקנה אחד עם הספרות המחקרית, היינו ממלכתיות כמעט בכל מחיר, גם לנוכח מדיניות המנוגדת לאידיאולוגיה".