החלל האחרון הושב מעזה? לא בדיוק

ברצועת עזה קבורים לפחות עוד עשרה חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, כך עולה מנתוני יחידת אית"ן הצה"לית. אלוף במיל' ניצן אלון, מפקד המערך המודיעיני לאיתור חטופים ונעדרים, סיפר לאחרונה שבאזור דרום הרצועה כבר נערכו בחודשי המלחמה חיפושים אחר שבויי ישראל ממלחמת השחרור.

בין החללים הטמונים ככל הנראה בעזה נמצאים גם סגן עזרא עפגין חורין ז"ל וסגן דויד מזרחי ז"ל, לוחמי יחידת המסתערבים של הפלמ"ח "השחר". בסוף מאי 1948 נשלחו השניים לפעילות בעזה, שהייתה אז בידי מצרים. השניים נתפסו ונכלאו בכלא עזה, ולאחר מכן הועברו לכלא מג'דל (אשקלון) ושהו בו בין 11 ל־17 ביולי 1948, אולי בעקבות ניסיון בריחה. ב־17 ביולי הוחזרו לכלא עזה, וב־22 באוגוסט 1948 הוצאו להורג בחורשה מצפון לשכונת רימל, לאחר שהואשמו בניסיון להרעיל בארות. לפי המידע שבידי מערכת הביטחון, גופות השניים נטמנו בעזה, ככל הנראה באתר שנבנו בו בהמשך מבני ציבור.

לצד עפגין ומזרחי ז"ל, באדמת עזה טמונים ככל הנראה גם גופותיהם של סגן רוברט־לסטר (בוב) ויקמן, טוראי שמואל ערבה וטוראי שמואל גבריאלי.

ישראל לא שכחה לגמרי את החללים הללו: ביחידת אית"ן, האמונה על איתור נעדרים וחללים שמקום קבורתם לא נודע, מדגישים כי זהו מאמץ מתמשך, שקט וזהיר, שנמשך גם כיום ומניב מעת לעת תוצאות.

"אנחנו מצליחים לאתר חללים גם אחרי עשרות שנים", אומרת מפקדת ביחידה. "בחמש השנים האחרונות אותרו שישה חללים שהוגדרו נעדרים במשך עשרות שנים. זה קורה אחרי שמצליחים להגיע לאדם שיודע משהו, למסמך, לעדות או לרשימה שלא נבדקה בעבר. אחרי שנים רבות כל כך הזיכרון האנושי בעייתי, ולכן אנחנו לא מסתמכים רק על זיכרון אלא מחפשים הצלבות, מסמכים וראיות נוספות".

יחידת אית"ן פועלת במרכז שהוקם בשנות התשעים, אז הנושא קיבל תנופה מחודשת בצה"ל ובחברה הישראלית.

"אחרי מלחמת העצמאות חיפשו קצת – ואז הפסיקו", אומר גורם המעורב בחקירות והמכיר היטב את התיקים. "החברה הייתה אחרת. היום כל אדם הוא עולם ומלואו, וכל משפחה זכאית לדעת איפה קבור היקר לה".

ליחידה מוכרים כיום 524 חללים שמקום קבורתם לא נודע, כולל לוחמי המחתרות, אך בצה"ל מתמקדים בחיפושם של 233 החללים שנפלו מכ"ט בנובמבר 1947 ועד היום. "בפועל היחידה מתמקדת בחיפוש אחר כתשעים חללים, שמתוכם יש סיכוי סביר לאתר את מקום קבורתם של כ־20 עד 25", אומר הגורם.

אף שמדי פעם מצליחים ביחידה לאתר חללים שמקום קבורתם לא נודע, ובגן הנעדרים בהר הרצל מורידים שמות מהקיר לאחר שהם הובאו למנוחת עולמים, הקושי המרכזי הוא הזמן שחלף. "לפעמים אין דנ"א להשוואה וכבר אין קרובי משפחה חיים. ובכל זאת, כל אדם משאיר אחריו שובל של מידע - מסמכים, סיפורים ותיעודים אחרים. העבודה שלנו היא לאתר את השובל הזה כדי להתחקות אחרי האדם ולהגיע אליו".

כזהו למשל המקרה של שמואל ערבה, בחור תימני מרחובות שנסע בשיירה לכפר דרום ביום הראשון לפלישה המצרית, בו' באייר תש"ח. ערבה נפל כשהשיירה הותקפה וגופתו נשארה מאחור: "כולם ברחו לכפר דרום והוא נשאר שם, והערבים קברו אותו, ככה הם מספרים. צריך להגיע לערבי שקבר אותו ולהבין איפה", אומר הגורם. "צריך לנבור בארכיונים מקומיים, לחפש בעיתונים, לאתר אנשים מבוגרים שהיו שם באותו זמן ואולי שמעו או ראו משהו, יש אנשים צלולים בני 90 שזוכרים הכול. זו עבודת נמלים".