שידור ישיר: החלל החטוף האחרון, רן גואילי ז"ל, מובא למנוחות

מדינת ישראל חיכתה שנתיים ושלושה חודשים לרגע בו תשיב לשטחה את כל חטופיה מבוקר שמחת תורה ה'תשפ"ד. 251 חיילים, אזרחים, זקנים, גברים, נשים וילדים חטפו מחבלי ארגוני הטרור ברצועת עזה באותו יום, ולמספר הזה נוספו 4 חטופים שהיו בידי חמאס משנים קודמות.

צעד אחר צעד, בע"ה ובגבורת לוחמי צה"ל והשב"כ האמיצים, מדינת ישראל השיבה את בניה לגבולם, חיים או מתים, בעסקה או בפעולה צבאית. ביום שני נחתם אחד הפרקים הקשים בהיסטוריית המדינה, כאשר החלל החטוף האחרון, רב סמל ראשון רן גואילי ז"ל, אותר ע"י חיילי חטיבת אלכסנדרוני בבית קברות בעזה, והושב לישראל. 

צפו בשידור הישיר ממסע הלוויה:

היום (רביעי) מובא גואילי הי"ד למנוחת עולמים בבית העלמין ביישוב מיתר, הסמוך לבאר שבע, מקום מגוריו של הלוחם. 

אנשי הרבנות הצבאית, עם שוטרי משטרת ישראל, ערכו מסדר כבוד אחרון לגואילי לפני מסע ההלוויה, שיצא מבסיס הרבנות הצבאית בשורה. אביו, איציק גואילי, קרא קדיש מעל ארונו, הצדיע ואמר: "הנה החברים שלך לוקחים אותך". אמו, טלי, נישקה את ארונו.

את ההספדים פתחה טליק גואילי, אמו של רן ז"ל: "אני אמא גאה של רן גואילי, שוטר יס"מ חטוף. הראשון לצאת, האחרון שחזר. אני מדמיינת אותך שם למעלה בטריבונה, עם כל גיבורי המלכות, עם כל המלאכים שחירפו את נפשם, עם כל התמימים שנרצחו. אני מדמיינת אותך מכנס את כולם ואומר להם - חייבים לבוא לשמוע את ההספדים שלי. יהיה מגניב. אני רואה את כולכם על הטריבונה, עם כוס עראק, גיבורי מלחמת התקומה".

בפני אלפי אנשים שהתכנסו בבית העלמין כדי לחלוק כבוד אחרון ללוחם, מציינת טליק התקווה שהצליחה להחזיק את המשפחה במשך 843 הימים בהם היה בשבי ועד להחזרתו לארץ, אל חיק משפחתו וחבריו, ולקבורת עולמים בקבר ישראל. "התקווה שאולי תחזור אלינו על שתי רגליים, או אפילו על רגל אחת, הייתה זו שנתנה לנו את הכוח לעבור את התקופה הארוכה הזאת בלעדיך. אני מדמיינת אותך עכשיו אומר, 'יא אמא מביכה, די עם הגאה-גאה', אבל הגאה-גאה זה בגללך. באותו יום ארור דמיינתי אותך מסתכל לי בעיניים ואומר לי, 'שומעת? את לא בוכה. את גאה'. מאז, ילד אהוב שלי, בכל פעם שמבצבצת דמעה אני נזכרת בך, לוחש לי, 'אמא שלי הגאה'. בכל השנתיים וארבעה חודשים האלה סיפרנו עליך, דיברנו עליך בלי סוף, ונדמה שהפכת לילד של כולם".

בקול רועד ומרוגש, ממשיכה טליק להספיד את רן ז"ל, ולציין את הערכים שליוו אותה עד חזרתו: "במהלך השנתיים האלה שמעתי הספדים רבים על גיבורי מלחמת התקומה, וכל הספד הזכיר לי אותך. אותם ערכים, אותם רוח, כאילו העתיקו אותך אחד לאחד. גולנצ'יק גאה, שוטר גאה, אוהב את המדינה. נזכרתי ביום אחד שחזרת בו מהעבודה אחרי הפגנה וסיפרת לי שהמפגינים ירקו עליך. 'מה, הם לא מבינים', אמרתי לי, 'שאני זה הם, ואנחנו אותו צד? איך הם לא מבינים שאני שוטר ואני בעבודה?' זה משפט שנחקק בי כל כך חזק, ומאותו רגע הרגשתי שזו המשימה שלי, להוכיח לך, לכולנו, שאנחנו עם אחד. אנחנו עם חזק, שנמצא כאן כדי להישאר, שכולנו, אבל כולנו, באותו צד", היא מבהירה.

"רני אהוב שלי, אני מבטיחה לך שהרבה בזכותך נזכרנו כולנו, כל עם ישראל, שלמרות המחלוקות והדעות, אנחנו עם אחד גדול וחזק. רני שלי, כמות החיבוקים והאהבה מכל הצדדים היא בלתי נתפסת. כמות המתנות והפתקים והפרחים והעוגות בלתי נגמרת. רני, יצאת להגן על כולם, והם כולם ראויים להקרבה שלך. 700 חיילים חיפשו אותך, 700 חיילים מצאו אותך, 700 חיילים החזירו אותך. אין על העם הזה בעולם. עין במר בוכה ולב שמח. רן, תדאג שם מלמעלה לאחד את כולם, כי אני פה למטה קצת דואגת. רן, תבקש מהרוגי המלכות להתאחד, לשלוח כוח לכל עם ישראל, לחזק את החיילים ואת השוטרים שלנו, כי אנחנו עדיין במשימה לחסל את האויבים: חמאס, ג'יהאד, טרוריסטים מזוהמים. ניסיתם להפחיד אותנו, להבהיל את עם ישראל. תראו מה נשאר מכם. חכו ותראו מה יישאר מכם. דעו לכם, נמושות, רני וגיבורי המלכות נותנים לנו את הכוח להעלים אתכם מהעולם, להעלים את הרוע, למחוק את זרע החמאס והג'יהאד. גיבורי המלכות שלנו מחכים לכם גם למעלה. אני טליק גואילי, אמא גאה-גאה", סיכמה גואילי בדמעות ולקול מחיאות הכפיים של הקהל.

איציק גואילי, אביו של רני, אמר: "רני, אני לא כתבתי כלום כי אני תמיד מדבר מהלב עם מה שאני מרגיש באותו רגע. לראות פה את כולם עומדים מולך, מה שאתה עשית והצלת ואיחדת, זה לא דבר שהוא מובן מאליו. ואני רוצה להגיד שכל יום אנחנו מוצאים עליך משהו חדש. גם לפני כמה שעות שקיבלנו אותך בשורה ופתחנו את הארון ונגענו בך, אחרי שנתיים וחצי - אתה שלם לגמרי, נישקנו אותך, ולמי שלא יודע, רני היה הגופה ה-250 בחפירות. 250 בגימטריה זה רן, זה עוד אחד מהדברים שקיבלנו ממך, זה כאילו אתה מסדר לנו מלמעלה את הכל. אפילו בית העלמין, החלקה הצבאית סיימו לשפץ אותה לפני כמה ימים. את הסיפור שלך כל עם ישראל וכל העולם יודע, כולם מחבקים אותך, אתה הילד של כולם. אני כ"כ גאה להיות אבא שלך. אתה חסר לי כל שניה, וכל דקה, אוהב אותך, אוהבים אותך, מתגעגעים אליך, תודה רבה לכולם על הכבוד שאתם נותנים לו, זה כבוד בשבילו ולא בשבילנו - תודה".

שירה גואילי, אחותו של רני, ספדה: "היי רני, חיים שלי, החבר הכי טוב שלי - אני פשוט לא מאמינה שאתה כאן. כשאמא נכנסה אליי לחדר יומיים אחרי השביעי ואמרה שייקח זמן עד שתחזור לא תיארתי לעצמי שזה יקח 843 ימים שבהם הכאב פחד והדאגה יהיו חלק בלתי נפרד מהיום יום שלנו. אתה יודע שביום שיצאת הרגשתי שמשהו רע הולך לקרות? שישבת על הכיסא בחדר של עמרי ואמרת לאמא - רואה שאני יכול להזיז את היד? אמרתי לעצמי בראש, תרימי את העיניים כי זו תהיה הפעם האחרונה שתראי אותו. לקחת את הרכב של אבא ונסעת, ואני עמדתי מהצד ולא עשיתי כלום", סיפרה בכאב.

"רני, אין יום שלא עוברת לי בראש המחשבה מה היה קורה אם הייתי נלחמת איתך להישאר בבית? מה היה קורה אם הייתי יוצאת בתור מבלה לנובה? או לוקחת את המפתח לרכב ועושה אותי מגן אנושי שלא נותן לך לצד מהדלת. היער הוא לא אותו יער, בקניון אין יותר בגדים יפים ושניצל לא טעים לי כמו פעם. הדברים שהם שלנו. אתה זוכר רני? היציאות לפורום והחפלות ביום חמישי, והכי הכי חשוב - אני ואתה. הצחוקים שלנו, הריבים, הם נגמרו ונשארו לי רק זכרונות וכל זיכרון הוא כמו חץ בלב. כל אופנוע שעובר לידי מחזיר אותי שנתיים אחורה, מי יקרא לי שוש? מי ישמור עליי שלא יקרה לי כלום? בשנתיים האלו איבדתי אותך ואז את עצמי. כשעמדתי פה בטקס ההספדים הקודם הבטחתי לך שאני בוחרת בחיים, ואני נשבעת לך שגם אם היה לי קשה עשיתי את זה ואני בחרתי בחיים, ואני מבטיחה לך שאהיה שמחה בחיים ותמיד תהיה לצידי. כל פעם שהתחברתי לעצמי ככה הגעת אליי, בחלומות. תמיד ידעתי כשאני אהיה בטוב אתה תהיה שם איתי. כשטיילתי במזרח עשיתי את זה על אופנוע כדי להבין מה ריגש אותך בכלי המסוכן הזה. הרגשתי על האופנוע שהראית לי את הדרך". 

"הובלת אותי בכל בחירה בחיי ואתה עדיין מוביל אותי מלמעלה, אתה יודע שבחודש האחרון טסתי לאמריקה עם מטרה אחת להחזיר אותך הביתה. רני, הגעתי למקומות שבחלומות שלי לא האמנתי שאגיע, שיגעתי אנשים, דיברתי עליך בכל הזדמנות באמת עשיתי הכל. דיברתי באו"ם ובקונגרס ובבית הלבן והכל באנגלית, אתה גאה בי? באמת עשיתי הכל כדי שתחזור, זו באמת הייתה המשאלה שלי. ועכשיו, אחרי שהמאבק להחזרתך הושלם - תרשה לי להוריד את המדים והטייטל, 'אחות של חטוף', ותן לי פשוט לחזור להיות 'האחות של רני'. אתה זוכר מה החלום שנשאר לנו להגשים? לטיול הזה כבר היינו סגורים, אישור מהמפקדים ורצון אחד לעשות את זה יחד עם אחותך הקטנה. את דרום אמריקה אני אעשה כשאתה איתי בלב, בזמן שתגיד לי. אני אוהבת אותך האח הגדול האהוב שלי, מבקשת שלנצח תופיע לי בחלומות. שתעזור לי שקשה לי, אל תשכח לדאוג לכתם למעלה, ואני מטפלת בלונה פה איתי. אני אוהבת אותך והכל בסדר אני לא דואגת".

עומרי גואילי, אחיו של רני, הזכיר בהספדו את השיחות האחרונות שלו עם רן, בבוקר שמחת תורה: "ב-10:45 התקשרתי ואמרתי לך - 'אתה רואה שכל המדינה בוערת ואתה במחלה בבית', ענית לי 'עמרי, אני באמצע היתקלות. זה דחוף?'. ככה בקור רוח. התחלתי להילחץ ולא הבנתי מה קורה. אמרת לי שתדבר איתי אחר כך. בשיחה הבאה אמרת לי שאתה צריך לסיים מה שאתה עושה ותדבר איתי אחר כך. עד היום אני מחכה לשיחה הזאת. אבל היום סגרתי מעגל, היום אח שלי הגיבור הגיע הביתה", הוא ספד בדמעות. "אני רוצה שתבינו שהיום הגאווה היא אמנם משפחתית אבל היא גאווה של כל העם. אני מאחל לעם הנפלא שלנו שכולם יהיו רני. אני רוצה להגיד תודה לכולם. מהממשלה עד האזרחים והמדינה. להחזיר את אח שלי הביתה - אין תמונת ניצחון גדולה יותר מזו. אסיים במשפט ששמעתי בדרך הביתה אחרי שהודיעו לי שאתה חוזר - הכאב שלנו ענק ועצום, אבל הגאווה שיש לנו בך חזקה יותר מהכאב".

שרון, גיסתו של רני, ספדה: "כשכתבתי את ההספד הזה אתמול בערב קלטתי שזו בעצם הפעם השנייה שאנחנו סופדים לרני אבל הפעם ממש פה. רנצ'י גיסי היקר והאהוב, היום אני ניצבת מולך ומול עם שלם שהגיע לחלוק לך כבוד אחרון. בדרך משורה יצאו מאות אלפי אנשים עם דגלים והריעו ובכו ושמחו שהחזירו אותך הביתה סוף סוף. לפני יומיים ביום ה-843 לאוקטובר בישרו לנו שמצאו אותך ואז התעדכן לי התאריך לראשונה מאז השבת השחורה. אני עומדת כאן עם תחושת הקלה והיום תיטמן למנוחת עולמים כמו שמגיע לך, הרוג מלכות". 

"למרות הכל, אחיך בעלי, ההורים שלך, כל המשפחה המדהימה, הטמיעה בנו את המשפט שהגאווה היא חזקה מהעצב ועם זה אני ממשכיה. אני גאה בך על הדרך ועל מי שאתה, שיצאת באותה שבת ונלחמת לצד חבריך, שעמדת איתן אל מול התופת וחיסלת מחבלים והגנת על המולדת, שלחמת עד הכדור האחרון - אני כ"כ גאה בך. 

אני מודה שהתפללתי לסוף אחר, אבל אני יודעת שאם כבר לסיים את חייך בגיל 24 אז רק ככה, אני לנצח אזכור את הזכות שנפלה בחלקי להכיר אותך, להיות לך לגיסה, לשיחות נפש ולצחוקים, לחיבוקים החזקים עם הידיים האדירות, החום ואהבה שנתת לי ולנו ולעולם כולו, ואני מאחלת לי ולעולם לגדל את הדור הבא על הערכים שלך, של יושרה וצניעות, עוז וגבורה, אהבת המולדת נחישות וחתירה למגע. אוהבת אותך עד עמקי נשמתי ולנצח אזכור להזכיר אותך. סיפור גבורתך ההיסטורי יסופר עוד דורות. השארת מאחוריך משפחה עוצמתית וגאה, ועכשיו כמו שחלמת - אתה גיבור על. אני בטוחה שתלווה אותי ואת כולנו מלמעלה. המעגל הזה נסגר, נוח על משכבך בשלום אהוב שלי, גאוות חיי, ה' יקום דמך".

גם חבריו הקרובים של רן - טום ברודסקי, גיא אלקבץ, עמנואל (מנו) אוחיון, בר ישכרוב ונדב סרוסי - עלו להספידו. טום ברודסקי דיבר בשם כולם: "אם נחזיר את הגלגל לאחור היית עושה את אותו הדבר רק יותר מהר. רנצ'י אחי אהובי, תודה שלימדת אותנו את ערך החברות ברמות שאי אפשר לתאר. אני מאחל לכל אדם חבר כמוך. תמיד דאגת לאחר, גם באותו יום ארור שלחת הודעה שנפצעת, אבל השבעת אותי לא לספר לאף אחד. התחננתי שתתפנה לקבל טיפול, אבל היה לך חשוב להציל קיבוץ שלם - לא סתם קוראים לך מגן עלומים. זאת הזדמנות להגיד שהיית המגן של כולנו: פיזית עם הגודל העצום שלך, ונפשית עם הלב שאת גודלו אי אפשר לתאר במילים. קטנצ'יק, אני בטוח שעוד נבוא כולנו לדבר איתך ולפרוק, לכולנו יש עוד מה להגיד, ושאלות שלעולם לא נקבל עליהן תשובות. עד אחרי הנצח אהוב שלנו. עוד ניפגש בסוף, בינתיים תשמור על המשפחה שלך ועל המשפחה שלנו. נוח על משכבך בשלום אחי, זה הזמן שלך לנוח".

אחרי דברי המשפחה האבלה והחברים - נשיא המדינה, יצחק הרצוג, היה ראשון הנואמים מטעם המדינה: "ברגע הזה, אני מבקש מכם, כנשיא מדינת ישראל, בשם מדינת ישראל: סליחה. סליחה שלא היינו שם בשבילו, סליחה שיחד עם משפחות רבות כל כך נאלצתם לחכות לשובו של אהובכם ימים ארוכים כל כך, מייסרים כל כך".

הרצוג ביקש להסתכל אל העתיד: "כעת עלינו לקום אל הפרק הבא שלנו כעם. לקום חזקים, בטוחים בדרכנו, לקום שלובי ידיים, עם הרבה הרבה יותר אהבת חינם; מאמינים בעם שלנו, מאמינים במדינת ישראל שלנו - היהודית והדמוקרטית - ושומרים עליה מכל משמר. כמו שרני שמר".

הנשיא שב על הדרישה להקים בהקדם ועדת חקירה לטבח שמחת תורה: "לזכרך ולאורך, רני אהוב, ולאורם של כל הגיבורות והגיבורים שמסרו את נפשם במערכה הקשה הזאת אנחנו מחויבים להישיר מבט למקום הפצע. לחקור היטב, לברר לעומק, לחתור אל חקר האמת, לרפא ולהבריא, וכך, רק כך ורק יחד, לבנות לנו כאן מחר ישראלי משותף. למען זכרך רני יקר ואהוב, ולמעננו".

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכריז כי יוקמו יישוב ומכינה קדם צבאית על שמו של לוחם היס"מ: "אנחנו נמצאים כאן היום ביישוב מיתר. המיתר נקע, אבל מנגינת חייו של רני תימשך. לי ולממשלתי יש הזכות לקדם את הקמתו של יישוב חדש בנגב שינציח את רני. היישוב המתוכנן רננים, ממזרח לבאר שבע, יבטא את גודל עשייתו של רני לטובת ישראל. נקדם יוזמה נוספת להקים מכינה קדם צבאית על שמו של רני שתכין צעירים ליחידות המשטרה, משמר הגבול ויס"מ. שתנחיל את רוחו ומורשתו. גבורתו של רני תהיה אבן יסוד בחומת המגן של מדינתנו לעולמי עד".

גואילי, לוחם יס"מ, שבבוקר שמחת תורה התכונן לניתוח בכתפו השבורה, החליט - חרף הפציעה - לצאת להילחם עם חבריו נגד מחבלי החמאס שפשטו על ישראל. לאחר מספר שעות של קרב, שהתפרס על מספר מקומות, ולאחר שחיסל 14 מחבלים, נהרג גואילי סמוך לקיבוץ עלומים, בשעה שנלחם על בני המקום. לאחר מותו, מחבלי החמאס חטפו את גופתו לרצועת עזה. 

ביום שני, כשחיילי צה"ל הבינו שהם איתרו את גואילי, נמצא לוחם היס"מ כפי שסיים את חייו: עטור במדי משטרה, נעול בנעליים משטרתיות ועם חגורה משטרתית.