נשות פורום שותפות לשירות: "לא קיבלנו שקל מארגוני שמאל"

"מיד עם פרוץ המלחמה גויסו כל המורים בבית הספר שלנו, כיתות שלמות היו בלי מחנכים", מספרת ריקי ברקוביץ', מנהלת בית הספר האזורי בסוסיא. "ניסינו למצוא חלופות, לקצר ימי לימוד ולהשיג מורים אחרים ללימודים מקצועיים, אבל לא היה מי שילמד את הבנים הבוגרים לימודי קודש. פניתי לקהילת חסידי גור בערד וביקשתי עזרה, שישלחו מורים ללמד את התלמידים שלי כמה שעות תורה ביום כדי שלימוד התורה לא ייפגע. הם סירבו להגיע. זה כאב לי נורא. אנחנו במלחמה, אם אתם לא מוכנים להתגייס לצבא – לפחות תתגייסו למען תורת ישראל בזמן שאנחנו נלחמים".

הסירוב הכואב הזה היה אחד הרגעים שהובילו את ברקוביץ' להצטרף לפעילות "שותפות לשירות", קבוצת נשים הפועלת למען גיוס חרדים. על רקע התקדמות החוק העוסק בסוגיה והדיונים הסוערים סביבו בוועדת החוץ והביטחון, פגשתי אותה עם עוד שתי נשים מתוך 15 חברות הצוות המוביל של "שותפות לשירות". יחד הן מובילות עצרות מחאה, פוגשות חברי כנסת ורבנים, משתתפות בדיונים בכנסת ומתראיינות לתקשורת.

התחלתן מתוך רצון להשמיע את זעקת הנשים והאימהות שנושאות בנטל המילואים ולא ישנות בלילות מדאגה. נדמה שהפוקוס מעט השתנה מאז.

"בהתחלה מה שבאמת תפס את האוזן הציבורית היה הקושי וההתמודדות שלנו, נשות ומשפחות המילואים", אומרת אלישבע באואר מירושלים, נשואה לאורי, לוחם במילואים, ואם לשני ילדים. "אבל לא זה המנדט שבשמו אנחנו פועלות. לא בגלל הקושי האישי שלי אני משקיעה בפעילות הארגון, אלא כי לנגד עינינו עומדת הסכנה לקיום המדינה. מבחינתנו האירוע של גיוס חרדים הוא סיפור ביטחוני ולאומי. אם לפני המלחמה היינו בקונספציה שצבא קטן וחכם מספיק, היום כולם מבינים שכדי לשמור על הגבולות ועל המדינה חייבים עוד הרבה כוחות לוחמים סדירים. צה"ל יודע לומר היום שהוא צריך 12 אלף חיילים חדשים מדי שנה, מתוכם כ־7,000 לוחמים".

הארגון צבר תאוצה לפני כשנה, לאחר החגים, כאשר דובר על כוונה להעביר בחטף חוק גיוס "שהוא בעצם חוק השתמטות על מלא, בלי לפתור את הבעיה של המחסור בחיילים נוספים", כפי שאומרת באואר, שהצטרפה אז לפעילות. "הרגשתי תחושות חזקות של כעס וייאוש, לא יכול להיות שהחיים האישיים שלנו קורסים ונבחרי הציבור שלנו כל כך מנותקים. זה מה שעדיין דוחף ומניע אותי לפעול, כדי לתת קול לציבור ענק. אנחנו משמיעות את הזעקה של נשים ומשפחות צעירות שאין להן פניוּת לזעוק כי הן קורסות תחת נטל המילואים".

עפרה ליפשיץ, אשת חינוך מראש צורים, נשואה לאורי, אלוף־משנה במילואים ששירת מאות ימים מאז 7 באוקטובר, מראשי ישיבת שיח יצחק באפרת. "בחול המועד סוכות בשנה שעברה הייתי לבד אצל חמי וחמותי, כשבעלי היה בעוד סבב מילואים. בסיום החג הרגשתי תסכול נוראי, וכתבתי פוסט בפייסבוק על הזעזוע שלי מהריצה לחוקק חוק עקום שיפטור את החרדים ויעניק להם הטבות רבות בלי שיישאו בנטל הגיוס. הפוסט צבר תאוצה מטורפת, פנו אליי מכל הערוצים להתראיין. הבנתי שאני צריכה איזה ארגון ובית, שאני לא יכולה לפעול לבד. יש פה ציבור שלם שלא מתגייס, כיום הוא רבע מהציבור הכללי והוא הולך וגדל. כשמחפשים מאיפה אפשר לגייס עוד מספר משמעותי של לוחמים לטובת צורכי הביטחון, זה הציבור היחיד במדינה שממנו יכולים להגיע עוד חיילים סדירים. הבחירה לא להתגייס היא סכנה לביטחון המדינה".

חודשיים אחרי תחילת המלחמה נפל בקרב בעזה רס"ר (במיל') איל ברקוביץ' ז"ל, בנה של ריקי, עם חברו גל איזנקוט, בנו של גדי איזנקוט הרמטכ"ל לשעבר. "איל היה דוס, מתנחל שגדל בסוסיא, גל היה בחור חילוני מהרצליה. אבל הם ידעו לדבר, לחיות יחד ולהילחם יחד, ולצערי גם למות יחד", אומרת ברקוביץ'. "כשאיל נפל בעלי היה במילואים, והיו לי בן נוסף וחתן שהיו בלחימה. אני מקבלת הרבה מאוד תגובות מאנשים שעוקבים אחרי הפעילות שלנו, ומרגש לדעת שאנחנו קול משמעותי לציבור גדול בציונות הדתית".

ההתייחסות ל"עולם התורה" בהקשר של החברה החרדית בלבד, מקפיצה אותה. "לא יכול להיות שכל הדיונים בוועדת החוץ והביטחון הם על 'החוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה', ושביסמוט אומר 'אני אגן על עולם התורה'. זו לא תורה בלי ערבות לכלל ישראל, בלי שותפות במלחמת מצווה. לעמוד מנגד בלי להשתתף זו לא תורה. אנחנו רוצות שיראו את עולם התורה, ובמקביל יראו את הצורך הקיומי הביטחוני של המדינה. גם הילדים, הבעלים והשכנים שלנו למדו ולומדים בישיבה, במה התורה שלהם שונה?"

אלישבע באואר: "אנחנו לא אידיוטיות שימושיות. כולנו נשים חכמות, מוכשרות, אינטליגנטיות. להגיד 'משתמשים בכן' זה ניסיון להטות את הזרקור מהנושא. יש פה התעוררות מלמטה"

תראו, ציפור

לאחרונה עלו בערוץ 14 טענות על כך שפעילותן של "שותפות לשירות" ממומנת על ידי עמותת "יוזמת בראשית", שבה חברים לצד אנשי ימין, גם אנשים שהיו פעילים במחאת קפלן ומחאת ההייטק. "אחת העמותות שתורמות לנו היא אכן 'יוזמת בראשית' שבראשה עומד הרב תמיר גרנות, ואישתו אביבית חברה בצוות המוביל שלנו", מסבירה עפרה ליפשיץ. "אחד החברים בוועד המנהל של יוזמת בראשית הוא גיגי לוי וייס שהקים בזמנו את החמ"ל האזרחי, שפעל יחד עם ארגון אחים לנשק בתחילת המלחמה. אנחנו בודקות את כל התרומות, הן מגיעות רק מאנשים פרטיים שמשתייכים למחנה הימין, רובם המוחלט דתיים. בקבוצות הפעילות שלנו יש כ־5,000 נשים, ושם אנחנו מבקשות תרומות. יש גם אנשי עסקים גדולים מתוך הציונות הדתית שלא מעוניינים לפרסם את שמם, שתורמים מתוך הזדהות עם הפעילות שלנו. היו גופים כמו אחים לנשק ועוד, שרצו להצטרף לקואליציית המשרתים שאנחנו פועלות בשיתוף פעולה איתם, ואנחנו לא הסכמנו. כשרצינו לארגן הפגנה הם רצו להביא לנו את התורמים שלהם, וסירבנו בתוקף. אמרנו להם ששקל אחד מהארגונים האלו לא נכנס אלינו. אנחנו פה על טהרת אנשי הימין שמבינים שהמדינה חייבת להתפכח".

אלישבע באואר: "בן משפחה קרוב, איש ימין, אמר לי 'אני רואה את הפעילות שלכן ויודע כמה הדברים האלה עולים, בטוח מממנים אתכם גופים חיצוניים גדולים, משתמשים בכם'. זה אחד משיברונות הלב בעשייה הזו, אנשים לא מאמינים שיכול להיות ארגון שבאמת פועל מתוך אג'נדה נקייה, ושאין מישהו שמפעיל אותנו. אנחנו לא אידיוטיות שימושיות. כולנו נשים חכמות, מוכשרות, אינטליגנטיות. להגיד 'משתמשים בכן' זה ניסיון להטות את הזרקור מהנושא. יש פה התעוררות מלמטה של ציבור שאומר לנבחרים שלו 'תתעוררו'".

ברקוביץ': "כל הטענות האלה הן טריק של 'תראו ציפור' כדי להסיט את המבט ולא לגעת בסוגיה הבוערת. באופן מסוים אנחנו באמת תמימות, בהקשר החיובי, נזהרות מאוד בכל מה שאנחנו עושות".

"הציבור שלנו חונך שצריך להגיד תודה שיש לנו ממשלת ימין, ורק לשבת בבית להגיד אמן על כל מה שהם יעשו", מוסיפה עפרה ליפשיץ. "אנחנו קמות ואומרות: עד כאן. כרגע הממשלה שבחרנו בה פוגעת בנו, כי החוק שמונח על השולחן הוא בכייה לדורות. זה לא ערך שולי שרק לנו חשוב לקדם, אלא פיל מטורף שנמצא בחדר. חשוב להדגיש שאין לנו שום מטרות פוליטיות. אנחנו לא מחפשות מקפצה לפוליטיקה, לא הולכות להקים מפלגה ולא מתעסקות בשום סוגיה אחרת מלבד ביטחון המדינה. אנחנו עומדות מול הממשלה שבחרנו בה ואומרות 'אנחנו לא מוכנות שתפקירו את הערך הזה'".

איך אתן עונות לטענה שהצבא לא באמת רוצה לגייס את החרדים או לא יודע להתמודד איתם?

ריקי ברקוביץ': "אנחנו בתוך מלחמה כבר שנתיים פלוס. בהתחלה אמרו לנו 'הצבא לא רוצה לגייס את החרדים', אז הלכנו לצבא ובדקנו וגם שם כבר אומרים היום 'אנחנו רוצים וצריכים את החיילים החרדים'. עובדה שפתחו את חטיבת החשמונאים שמחכה ועומדת מול שוקת שבורה כי לא מגיעים מספיק לוחמים. הצבא עושה הרבה מאוד כדי שיגיעו לוחמים חרדים".

טוענים גם שאם ממשלת הימין תיפול ותקום ממשלה אחרת, בראשות לפיד נניח, היא ממילא תיתן לחרדים מה שהם מבקשים.

באואר: "אנחנו מבקשות מממשלת הימין לקיים מדיניות ימין, ושואלות: עד מתי התירוץ של פחד מממשלת שמאל יגרום לכך שלא תעסקו בסוגיות ביטחוניות אמיתיות וקריטיות למדינת ישראל? מה שלמדנו מ־7 באוקטובר זה לא לעצום עיניים מול בעיות משמעותיות, גם אם הן לא בטווח המיידי".

ליפשיץ: "אנחנו יודעות שהח"כים החרדים פנו יותר מפעם אחת לראשי מפלגות האופוזיציה והצהירו 'אם אתם מבטיחים לנו חוק גיוס כמו שאנחנו רוצים, עכשיו אנחנו מפילים את הממשלה' – והם לא קיבלו. האופוזיציה יוצאת נגד החוק של ביסמוט ואומרת שהחרדים צריכים להתגייס, וזה בדיוק הזמן שאנחנו קוראות לנציגים שלנו בממשלה ואומרות 'שבו ביחד ותמצאו פתרון, בואו תקימו ממשלה ציונית'. החרדים יכולים להיות חלק ממנה, אבל שיבינו שהם נכנסים למהלך שדורש גם מהם לתת ולשרת".

באואר: "כבר שנתיים אומרים לנו 'אם לא יעבירו את החוק הזה הממשלה תיפול, ולא יוכלו להמשיך להילחם ולהשיג את ערכי הימין שחשובים לנו'. אנחנו רואים שהממשלה לא נפלה, ובינתיים המלחמה העצימה בעזה הסתיימה, החטופים החיים חזרו, והבחירות מעבר לפינה. הממשלה הזו תמלא את ימיה, ואנחנו בכל מקרה כבר בשנת בחירות. עד מתי זה ימשיך להיות התירוץ, שחייבים לשמור על שלמות הממשלה במקום לשמור על ביטחון המדינה? אם לא נדאג לזה, לא יהיה אפשרי לממש את כל ערכי הימין האחרים שכל כך חשובים לחברי הממשלה".

מה עונים חברי הכנסת מהציונות הדתית על הטענות שאתן מעלות?

באואר: "אין להם תשובות, הם אומרים שפוליטית זה מורכב מאוד ומעדיפים להתחמק".

לדברי השלוש, מלבד פגישה אחת שהתקיימה לפני כשנה, בקשות חוזרות ונשנות של הנהלת הארגון להיפגש עם שר האוצר ויו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' נענו בשלילה.

ליפשיץ: "ישנה התשובה הקבועה, 'זה יקרה רק בהסכמות'. אבל בואו, אנחנו כבר שנתיים בתהליך הזה ולא הגיעו להסכמות. אלה אמירות שלא מבוססות על שום דבר, רק על תחושת בטן וספקולציות. אף אחד לא יכול להבטיח שבלי סנקציות, בעוד עשרים שנה יהיה אחרת".

עפרה ליפשיץ: "אין לנו שום מטרות פוליטיות. אנחנו לא הולכות להקים מפלגה, אלא עומדות מול הממשלה שבחרנו בה ואומרות 'אנחנו לא מוכנות שתפקירו את הערך הזה'"

בתחילת הדרך המחשבה הייתה שיהיה קשה להשפיע על הציבור החרדי ישירות, והשינוי יקרה רק כשיצליחו לשכנע את הפוליטיקאים והרבנים. בהמשך התחילו להבין שאולי הדרך הפוכה, והשינוי מגיע מלמטה. אז אולי יש מקום לשיח על תהליכים?

ליפשיץ: "אני מסכימה לחלוטין, אבל החוק שמונח כרגע על השולחן מחזיר אותנו אחורה ויבטל גם את התהליכים שכן התרחשו בשנתיים האחרונות. בחודש יולי צה"ל דיווח בוועדה על 2,900 מתגייסים חרדים בשנה שעברה, לעומת 1,700 בשנה שקדמה לה. החוק מחזיר את השליטה לרבנים, הם יבחרו את מי לשלוח לצבא ויעשו את הסינון. מי שיתגייס לצבא בעקבות החוק הזה לא יגרום לאחרים לרצות לבוא, כי מי שיבוא זה מי שהרב שלח אותו, והרב ישלח את אלה שבשוליים. יש בחוק המון פרצות. המילה 'לוחמים' לא מוזכרת בכלל, ואין בו שום דבר שיעודד את הצעירים החרדים להתגייס ולהיות לוחמים, זה לא חוק שייצר תהליכים".

ברקוביץ': "אנחנו נמצאות ועוקבות אחרי כל דיוני ועדת החוץ והביטחון. בשום שלב לא שמענו את הח"כים או הרבנים החרדים אומרים מה הם כן מוכנים לתת. הכול לא, הכול אסור, הכול מחוץ לתחום. תבואו ותגידו במה אתם כן יכולים להיות חלק, איך אתם עוזרים לפתור את הבעיה של מחסור בלוחמים. איך מכל ההתנגדות הזו אפשר להאמין שהחוק הזה יקדם תהליכים?".

באואר: "אנחנו לא חושבות שמחר כל הבחורים החרדים יגיעו להתגייס, אבל אנחנו יודעות שהרכבת צריכה להתחיל לצאת מהתחנה, ובמידה מסוימת היא כבר יצאה, אז אל תעצרו אותה. אנחנו רואים את העלייה בגיוס של החרדים, זה קשור לרגש יהודי חם בעקבות 7 באוקטובר, אבל ברור שזה גם בגלל הסנקציות שכרגע חלות עליהם ומפעילות אותם".

ליפשיץ: "החוק הזה מחזיר לחברה החרדית את כל ההטבות, הכול. בעשור האחרון אנחנו רואים נסיגה של הציבור החרדי באחוזי הזכאים לבגרות, ביציאה לשוק העבודה, בהשכלה גבוהה וגם בגיוס לצבא. זה קורה כי מדינת ישראל ממשיכה לממן אותם בלי שיישאו בנטל וישתלבו בחברה. השינויים בחברה החרדית קרו בתקופות שבהן אמרו להם 'לא יכולים לתת לכם כל כך הרבה', אז לא הייתה ברירה ונשים יצאו לעבוד או הלכו ללמוד ולהתפתח מקצועית, רק ככה זה עובד, וזה מה שיהיה תמריץ גם לגיוס".

יש לכן גם פעילויות או שיח עם אנשים מהחברה החרדית עצמה?

ליפשיץ: "יש לנו פרויקט שנקרא 'דברו על לב', שבו אנחנו יוצאות לפארקים בתקופת בין הזמנים, נפגשות ומדברות עם אנשים חרדים. אנחנו שומעות יותר ויותר את האמירה 'אנחנו מאוד רוצים, אבל הרב לא מרשה'. יש חלקים נרחבים בחברה החרדית שרוצים להתגייס, ודווקא הסנקציות הן שיגרמו להם לצאת ולעשות את הצעד הזה בלי שהוא יהיה מלווה בכתם חברתי. כשלא יממנו השכלה גבוהה ומעונות, אז ההורים יגידו לילדים 'לך להתגייס בשביל העתיד שלך', ויתנו להם את ברכת הדרך".

באואר: "אנחנו שומעות מנשים חרדיות שלגברים לא נעים עם הסטטוס של עבריינים ועיכוב יציאה מהארץ ועם התחושה שהם מוקצים בציבור, וזה מה שגורם לעלייה בגיוס. חשוב לנו לשנות את השיח. במקום לדבר על החרדים כגוש אחד שפועל לפי העסקנים והרבנים, אנחנו מבקשות להחזיר את החובה לאזרח, להעביר את האחריות לאדם הפרטי. יש חוק שחל על כל האזרחים, כל אחד מקבל צו גיוס, ולא צריך לעבור דרך הרב. העשיר והעני, הלמדן והשבאבניק, האשכנזי והספרדי – כולם צריכים לקבל צו גיוס, וצה"ל יחליט את מי הוא יכול לקלוט ואת מי לא. ככה נוריד את הכתם שקיים היום בחברה החרדית למי שכן בוחר להתגייס, כי זה יהיה משהו שכולם חייבים בו".

אם הרכבת יצאה מהתחנה, אולי הדרך להמשיך את הנסיעה שלה ואת תהליכי הגיוס היא להעביר עכשיו את החוק ולהתחיל ממשהו?

ברקוביץ': "החוק הזה רק יבלום את ההתקדמות שהייתה בשנתיים האחרונות. זה חוק רע. עדיף שלא יהיה חוק, שירגישו שהם עבריינים ואולי מתוך זה יצא משהו טוב".

ליפשיץ: "החוק הזה לא מייצר לוחמים, וזה מה שאנחנו צריכים, אז אין מה להסכים לחוק שרק פוגע בנו. אם החוק הזה עובר, חטיבת חשמונאים נסגרת. היום יש בחטיבה כללים מאוד נוקשים – שלוש תפילות במניין, שעת לימוד, שיעורי תורה ועוד. החבר'ה שנמצאים היום בחטיבת חשמונאים הם מיינסטרים בחברה החרדית. אם החוק יעבור הם לא יתגייסו, כי אלה לא הבחורים שהרבנים ישלחו לצבא. אין בחוק שום דבר שיעודד את פריחתה של חטיבת החשמונאים ועוד חטיבות כמוה".

באואר: "כאזרחיות מותר לנו להגיד שאנחנו רוצות את הכי טוב, לא להתפשר על האידיאל. אבל גם בלי זה, על החוק הזה אנחנו לא יכולות לומר אפילו מילה אחת טובה, הוא לא התחלה של משהו, יש בו יותר חורים מגבינה, והוא לא מקדם שום דבר בצורך לשמור על ביטחון וקיום המדינה. הרבנים החרדים עצמם הסכימו לקידום החוק כי הח"כים הסבירו להם שהחוק הזה לא הולך לגייס אף אחד, אז איך אנחנו יכולות להגיד שזו התחלה טובה? זה לא יפתור את הבעיה".

דופקים את הראש בקיר

חלק מהבעיה בדיון הציבורי סביב החוק, אומרות בנות שיחי, הוא הקושי של אזרחים מן השורה להבין את פרטיו, ומסך העשן שמפזרים חלק מהפוליטיקאים. "לצערנו גילינו לאחרונה שרבים מאוד לא מכירים את הפרטים ולא יודעים מה החוק אומר", אומרת ריקי ברקוביץ'. "לא מזמן הייתה ישיבה של רבנים מהציונות הדתית עם סמוטריץ' על חוק הגיוס. אחר כך ישבנו עם רבים מהם והסברנו להם את פרטי החוק, הם היו מופתעים ואמרו שלא הכירו את כל זה".

ליפשיץ: "אנחנו מכתתות את רגלינו ועושות המון פגישות עם חברי כנסת ורבנים כדי שיבינו את פרטי החוק. כאשת חינוך, לראשונה בחיי אני לומדת את השפה הזו, יושבת וקוראת את כל הסעיפים, כי חשוב לי לדעת ולהבין מה בדיוק כל סעיף אומר, ואני הולכת ופוקחת את העיניים לעוד ועוד אנשים. זו גם האכזבה הגדולה שלי ממפלגת הציונות הדתית, שלא עמדו על הרגליים האחוריות להיות שותפים בכתיבת החוק עצמו. איך זה שהם לא היו חלק עוד כשיולי אדלשטיין ניסח את החוק? עכשיו הם אומרים שלא יצביעו לחוק אם הוא לא יפתור באמת את המחסור בלוחמים, אבל איך אתם מגיעים למצב שרק כשיוצאת טיוטה של החוק אתם אומרים 'נלמד את החוק ואז נגיב'? איפה הייתם עד עכשיו?"

ברקוביץ': "אני חושבת שעכשיו, אחרי שנה וחצי של פעילות שלנו, וכשהנציגים בכנסת מבינים שרבים בציבור איתנו יותר מאשר איתם, הם מתחילים לדבר בצורה שונה מעט. כשסמוטריץ' אומר 'אנחנו צריכים קודם ללמוד את החוק', זה כי מהשטח עושים לו הרבה רעש. אני מרגישה שהתגובות של מפלגת הציונות הדתית הן עכשיו יותר זהירות ומדודות ולא כל כך נחרצות בזלזול כלפינו וכלפי הדרישות שאנחנו מעלות".

בביטאון ש"ס כתבו עליכן בחריפות: "הציטוטים הארסיים הנשמעים בכלי התקשורת, בניצוחן של נשים חובשות כיסוי ראש, המדברות בשם התורה הקדושה נגד עמלי התורה בטהרה, חסרי תקדים בחציפותם".

באואר: "מאשימים אותנו בשנאת חרדים, וזה ממש לא נכון. העשייה שלנו נובעת משיברון לב עצום שברגע האמת, בזמן פיקוח נפש אמיתי, בשעת צרה לכל עם ישראל – הם לא היו איתנו, הם לא שותפים בערבות ההדדית למען עם ישראל. פשוט סובבו לנו את הגב ואמרו 'אנחנו לא חלק'. זה שובר לנו את הלב".

ברקוביץ': "כאשת חינוך אני מתייחסת לאמירות כאלה בחמלה. כשאני רואה ילד בבית הספר שדופק לעצמו את הראש בקיר, אני מושיבה אותו בחדר המנהלת ואומרת לו 'אתה יכול לדפוק את הראש כמה שתרצה, זה לא יעזור, בסוף תצטרך להיות ילד טוב, לטובתך'. הם נכנסו ללופ ודופקים את הראש בקיר. אני רואה את המצוקה של החברה החרדית, ויש לי סבלנות וחמלה לכאב שלהם".

ליפשיץ: "זו נקודה שמכאיבה לי מאוד, ממש מדירה שינה מעיניי. יש אדם חרדי שבעבר הייתי איתו בקשרי עבודה, והוא הגיב לי על אחד הסטטוסים 'אני מתחיל להבין שאתן אנטישמיות'. זה בוקס בבטן בשבילי. אני אוהבת אותם, הם אחים שלי, אבל הניתוק שלהם כואב לי מאוד".

מה המטרות שלכן בהסתכלות לעתיד?

עפרה ליפשיץ: "לצערי אנחנו עסוקות בעיקר ב'סור מרע' ופחות ב'עשה טוב'. החוק היה אמור לעלות להצבעה בשנה האחרונה כמה פעמים, ובינתיים זה נדחה כל פעם, גם בזכות הזעקה שאנחנו משמיעות, ושאנחנו הולכות ומשגעות את חברי הכנסת. אנחנו רוצות שתהיה אמירה ברורה מה מקבל מהמדינה מי שמתגייס, ומה לא מקבל מי שלא מתגייס, ושבמקום לדבר על יעדי גיוס נוכל להתעסק במכסות פטור לעילויים, גם בציבור החרדי וגם בציונות הדתית".

באואר: "עכשיו אנחנו מתעסקות במניעת החוק, עוד לא הגענו להשפיע על חקיקת חוק אחר. לפעמים זה באמת מאוד מייאש, ויש הרבה כוחות שפועלים נגדנו, אבל כשאני מרגישה מיואשת אני מזכירה לעצמי שאין ברירה, המציאות חייבת להשתנות. זה מה שדוחף אותנו להאמין בתהליכי אמת שיובילו לשינוי במדינה".

רגע לפני שאנחנו נפרדות, ריקי ברקוביץ' קמה ושולפת מתיקה ספר משניות גדול ומאיר עיניים, שראה אור לפני ימים אחדים לרגל האזכרה של בנה איל. זוהי מהדורה מיוחדת של "משנה סדורה", עם כל ההערות שאיל כתב בעת לימודו בישיבה הגבוהה בעלי. "אני רוצה להראות לכם מה זו תורה", היא אומרת. "בכל יום בהפסקת הצהריים בישיבה, איל היה לומד משנה בחבורה והיה כותב הערות וציורים. נחשפנו לזה אחרי שהוא נהרג, וזה הופקד בספרייה הלאומית. עכשיו, לקראת שנתיים לנפילתו, יצאה מהדורה גדולה עם כל ההערות שלו. עשרות מגיהים עברו על הספר ולא מצאו טעויות. זו תורה של בחור בשנים שבין גיל 18 ל־21, גאון ותלמיד חכם שקם מהספר, יצא להילחם ונפל על הגנת העם. זו התורה שאני מאמינה בה".