השבוע התבשרנו על מעשה חריג וחשוב בכנסת: פרסום דו"ח על "הכשרות מפקדים בצבא היבשה הלוחם", מטעם ועדת המשנה לתפיסת הביטחון ובניין הכוח, שאותה הוביל בחריצות וביושרה לא שכיחה ח"כ עמית הלוי.
דו"ח ההכשרות האמור חשוב יותר לטעמי מדו"חות כשלי 7 באוקטובר של מערכת הביטחון, וזאת משתי סיבות. ראשית, כבר עתה אנו יודעים, בזכות ועדת תורג'מן שמינה אייל זמיר, שהדו"חות שהפיקה המערכת שבדקה את עצמה כשלו בביקורת. חמור מכך, כעת מתפרסם שגם דו"ח תורג'מן רוכך, בעקבות לחצים שהופעלו כדי שיימנע ממסקנות קשות.
שנית, הדו"חות המערכתיים עוסקים, כמנהג המערכת, בכישלון הגלוי בנקודות הקצה. המבקרים הללו אינם מסוגלים לגעת בשורשי הליקויים. אנשי המערכת – הם אנשי מערכת. לו היו ביקורתיים, לו היו חולקים על הנחות יסוד, לו היו בעלי רוחב יריעה, עומק מקצועי ויושר אינטלקטואלי שהיו גורמים להם לזעוק על ניוון וכשלים מהותיים – הם לא היו אנשי מערכת. לכן, גם כשהם מנסים להיות ביקורתיים, הממצאים שלהם נוטים להיות שטחיים וטקטיים.
הכי מעניין
במילים אחרות, צמרת מערכת הביטחון בנתה לעצמה במשך שנים ארוכות ארגז חול יקר, והיא מסוגלת לדון רק במה שבתוכו. הלקונה הבסיסית הזו נובעת במידה רבה מבעיית ההכשרות בצה"ל, שאליה נכנסה הוועדה בראשות הלוי, כדי לבחון מחדש את שאלת השאלות: אילו הכשרות עוברים מפקדי צבא היבשה. אכן, מה שלומדים ויודעים בכירי המערכת, החל מעיצובם המוקדם ועד להכשרות המתקדמות ביותר של הפיקוד הגבוה, מסביר יותר מכל גורם אחר את ארגז החול הביטחוני ואת ליקוייו – מהמבניים, דרך הביצועיים, ועד הערכיים.
עמית הלוי | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
צריך לומר בפשטות: הדו"ח מבהיל. הוא מסביר באופן ישיר מדוע הרמה המקצועית של הפיקוד הבכיר רחוקה כל כך מהנדרש, ובעקיפין גם מדוע תחת הנהגתו צבא היבשה הלך והידרדר.
הדו"ח מציג כמה תובנות מטרידות, אבל אולי החשובה מכול היא שאין כמעט לימודיים צבאיים בצה"ל. חריגה מהכלל הזה היא המכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק), שמכשירה כרבע מהמ"פים, אבל מלבדה, הנורמה בצה"ל ובמערכת הביטחון היא שאין למקצוע הצבאי צד אינטלקטואלי או הכשרה עיונית בעלת ערך. שוב ושוב התברר לוועדה שצה"ל מתייחס ללימודים כמעין חופשה תוך כדי השירות, והוא שולח את קציניו ללמוד כל דבר אפשרי, חוץ מאשר את ליבת המקצוע שלהם.
כך קורה שהמטען הצבאי האינטלקטואלי של הקצונה הבכירה בצה"ל היה מספיק בקושי כדי לסיים שנה ראשונה בלימודי תואר ראשון בלימודים צבאיים. החפיפניקיות הזו מתעצמת במכללה לפיקוד ומטה (פו"ם), הכשרה בת כמה חודשים לקראת תפקיד סא"ל, שבה מקבלים הקצינים תואר שני בעבודה מינימלית שאין דוגמתה לשפל בשום מקום אחר; מתנת חינם למטרות שכר. ועוד היבט מדהים: אחרי פו"ם, שעניינו עדיין הכשרה טקטית, כל הכשרת הקצונה הבכירה – שגם כך היא דלה מאוד בתכנים ובזמן – מכוונת לעניינים מדיניים, לא ללימודים צבאיים. כלומר, אין בצה"ל שום הכשרה רלוונטית לדרגים אופרטיביים ואסטרטגיים.
כך מתהווה פיקוד בכיר עם יכולות הבנה דלוֹת ומחשבה צבאית מוגבלת ביותר. זו כמובן בעיה חמורה בפני עצמה, אבל היא מתעצמת כשרואים כיצד היא זולגת לתחומים לא צבאיים. הדבר קורה משום שאחד הדברים שמאפיינים מומחים אמיתיים הוא מודעות לקוצר השגתם ולצורך להמשיך לחקור וללמוד, ולפקפק אפילו במה שהם חושבים שהם יודעים. לעומת זאת, הבורות וחוסר ההבנה מייצרים ביטחון שווא והתנשאות מסוכנת.
כך, בקטע מזעזע במיוחד בדו"ח, מתואר דו־שיח עם "נציג צה"ל בכיר ביותר", שנשאל מדוע קצינים לומדים לימודים מדיניים במקום צבאיים. אותו קצין בכיר הסביר ש"מפקד בכיר חייב לשקול גם שיקולים מדיניים", משום ש"'אם הקצונה הבכירה לא תעשה שיקולים מדיניים, הדרג הפוליטי יעשה שיקולים פוליטיים". לכן, לדעתו, קריטי שהפיקוד הבכיר ישקול גם שיקולים שאינם צבאיים ולמעשה יוביל את המערכה כולה.
במידה רבה, הדו"ח מסביר את התופעה הזו. אותו "נציג בכיר" ואופייני איננו מבין שאפילו בתחום הצבאי אין לו השכלה בסיסית, ובוודאי שאין לו שום רקע או הכשרה שיאפשרו לו לקבל החלטות מדיניות. אבל דווקא משום שאין לו השכלה צבאית והוא בכל זאת נחשב ל"מומחה", הוא משליך את המצב העגום הזה על תחומים אחרים כמו יחסים בינלאומיים, כלכלה, חברה, ואפילו מוסר ומשטר. זילות הפן החושב, המשכיל והלומד, גורמת לכך שהפיקוד הבכיר איננו מבין את מגבלותיו. הזחיחות היא בת הלוויה של חוסר המקצועיות, כפי שהיהירות היא בת הלוויה של הבורות.
כשל מכוון
חשיבות ממצאי הדו"ח נעוצה בהבנה שהמצב הזה איננו מקרי, אלא מכוון. כפי שמסכם זאת הדו"ח: "הצבא מתמקד בהפיכת הקצין למי שמאמין שהוא גם ראוי וגם מוכשר לקבל החלטות מדיניות, במקום הדרג הנבחר על שלל המערכות המקצועיות המייעצות לו. מדובר בכשל עמוק מאוד".
הדו"ח מתאר עוד כמה בעיות עומק במבנה, במשכי ובתוכני ההכשרה, שאין כאן המקום לפרטן. אבל ישנה נקודה נוספת הראויה להדגשה: הכשלים מגיעים כיום עד למטה, להכשרות הבסיסיות ביותר. התהליך הזה טבעי כאשר בארגון היררכי הצמרת לא יודעת מה היא רוצה, ומפקדי ההכשרות עושים תפקיד זמני ומקרי, ללא הבנה וניסיון מיוחד בהכשרות. כך מתרחשות הידרדרות והתפוררות מקצועית, שתוצאותיהן ניכרות בכל בחינה רצינית של מערכי ההכשרה בצה"ל, וכוללות דוגמאות מסמרות שיער.
שלא במפתיע, בוועדה מדווחים על חוסר שיתוף פעולה והתנגדות מצד צה"ל, שמתקשה לעמוד בביקורת. כך קרה גם בדיון על הדו"ח שנערך השבוע בוועדת חוץ וביטחון. המערכת שלחה אליו – בתחום יסוד שאמונים עליו שלושה אלופים – קצין בדרגת אלוף־משנה, שהסביר שלא יענה לשאלות מפני שלצה"ל אין עדיין עמדה בנושא.
הדו"ח החדש הוא הישג פרלמנטרי ראוי לשבח של עמית הלוי והוועדה. מכיוון שדו"חות קודמים בנושא זכו להתעלמות, טוב יעשו שר הביטחון, הממשלה והעומד בראשה, אם הפעם יאלצו את צה"ל לעבור שידוד מערכות משמעותי. רצוי שהפעם יסתייעו בעזרה חיצונית, מפני שההיסטוריה מלמדת שהמערכת לבדה מתקשה להוציא את הראש שהיא טומנת בחול של הארגז שבנתה.
הלוי
צילום: יונתן זינדל,פלאש 90
שר הביטחון כ"ץ הרמטכ"ל זמיר ואלוף במיל' תורג'מן בקבלת דו"ח הוועדה שבחנה את תחקירי 7 באוקטובר, השבוע
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון