"בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו", אמר דוד בן־גוריון בנאום שנשא בשנת 1955, תחת הכותרת "משמעות הנגב". 70 שנה מאוחר יותר מפרסמת בימים אלה קרן מיראז' את "הדו"ח לזקן" השלישי, דין וחשבון מפורט על מצב השקעות המדינה בנגב. ניקול הוד־סטרו, מנכ"לית הקרן, מציינת בשיחה עם מקור ראשון לקראת ועידת בן־גוריון השלישית שבמסגרתה יושק הדו"ח המעודכן, כי היוזמה לכתיבת המסמך הגיעה מהשטח. "ערן דורון, ראש מועצת רמת נגב, ואמיר הלוי, שהיה בזמנו מנכ"ל משרד התיירות באו אליי עם הרעיון. הם סיפרו שכל שנה, סביב יום הזיכרון של בן־גוריון, מגיעים בכירי הממשלה לשדה־בוקר, מדברים על בן־גוריון, וזה נגמר בזה. הם משמיעים אמירות יפות, וחוזרים לירושלים.
"ערן ואמיר חשבו שזה חבל, שההתכנסות השנתית בנגב היא הזדמנות נהדרת. שאפשר להפוך אותה ליום שבו אנחנו נותנים דין וחשבון על מה עשינו כולנו ומה עשתה הממשלה למען הנגב. לייצר שיח סביב הנגב ולשים אותו במרכז. לצורך כך עלה הרעיון לייצר את הדו"ח שהוא מאוד מקצועי, ממלכתי ואובייקטיבי, ושמסתכל באמת מה נעשה באותה שנה למען האזור. דו"ח שיכול להיות כלי עבודה לסמנכ"לי אסטרטגיה במשרדי הממשלה, לראשי רשויות בנגב, למנכ"לים של עמותות, לבצע מה שנקרא באנגלית Data Driven Decision Making, קבלת החלטות מוּנעת נתונים. זו הייתה המטרה, ואני מאוד אהבתי את הרעיון מהרגע הראשון. בתור קרן פילנתרופית שפועלת בנגב כבר 25 שנה, חשוב לנו 'להזיז את המחט'. לא ללכת על פרויקטים קטנים פה ושם, אלא להבין איך אנחנו מייצרים פה שינוי אמיתי".
צילום: נתי שוחט
כך החלה היוזמה שקרמה עור וגידים בדמות הדו"ח לזקן. הדו"ח הראשון פורסם ב־2022, וסביבו אורגן כנס שעסק בממצאיו; בשנת 2023 התחילה העבודה על הדו"ח השני, אך אירועי שבעה באוקטובר גדעו אותה באיבה, וב־2024 פורסם הדו"ח השני. "עשינו סביב הדו"ח כנס חשוב, ואנחנו כבר רואים שמשתמשים בו. הדו"ח הזה הפך לכלי עבודה מכל מיני כיוונים. השנה ראינו שוועידת בן־גוריון של מקור ראשון והמכון למורשת בן־גוריון נערך בתאריכים דומים, שהמטרות של שני הכנסים הללו דומות, החלטנו לשתף פעולה, ולהכניס את הפעילות של הדו"ח למסגרת הוועידה.
"המטרה שלנו היא שהדו"ח הזה ישמש את מקבלי ההחלטות במגזר הציבורי, הממשלה, משרדי הממשלה, רשויות שונות והשלטון המקומי, ולצידם גם ארגוני חברה אזרחית, לקבלת החלטות מיטבית", מציינת הוד־סטרו. לדבריה, הדו"ח מעניק מבט רוחב ראשון מסוגו למקבלי ההחלטות, ומאפשר לשים לב לנקודות החוסר והכשל.
"בשוטף, כל משרד ממשלתי מכיר את החלטות הממשלה שנוגעות אליו. בלי הדו"ח הזה אין לאף אחד דרך לדעת כמה כסף בסוף הגיע לנגב, ולהיכן הוא הגיע. הדו"ח נותן לראשונה את תמונת הרוחב הזו, על בסיס התקציבים של כל משרדי הממשלה וכל החלטות הממשלה הנוגעות לנגב. במסגרתו, אנחנו בודקים אילו החלטות קיימות וגם את היישום שלהן במונחים של ביצוע תקציבי. חשוב להגיד שבמסגרת הדו"ח אין לנו הכלים לבדוק את ההשפעה, כלומר לוודא באופן מלא מה האימפקט שהושג. אנחנו כן מציפים את הנושאים שעולים מהשטח, ועל בסיסם בונים המלצות מדיניות שמכוונות לאימפקט בשטח. אילו נושאים עוד דורשים מענה ובאילו תחומים דרושה פעולה נוספת.
"מבט הרוחב מאפשר גם לאתר עיוותים, ולראות אם נוצר למשל מצב שבו תחום מסוים נהנה ממשאבים גדולים מאוד, בשעה שנושא אחר, חשוב לא פחות, כמעט לא מתוקצב. לכן זה כלי חשוב כל כך דווקא לקובעי המדיניות. זו גם הסיבה שבגללה קיבלנו את ההחלטה האסטרטגית לחבור השנה למשרד הנגב והגליל ולרשות לפיתוח הנגב. זה בדיוק התפקיד של המשרד הזה, לראות את התמונה הכוללת ולייצר שינוי בכל הכיוונים, לא רק בתחום ספציפי. היום הם כבר משתמשים בדו"ח הקודם ואני מקווה שישתמשו גם בדו"ח החדש כשנשלים אותו, כדי להניע גם משרדים אחרים להשקיע איתם בתחומים השונים שדורשים תשומת לב וטיפול".
לנצל את המומנטום
מנכ"לית מיראז' מפנה את תשומת הלב לנתון משמעותי מאוד העולה מהדו"ח השנה, ולפיו 91 אחוזים מסך ההתחייבויות התקציביות של הממשלה לפיתוח הנגב מיועדים לחבל תקומה וליישובי "העוטף של העוטף", 8.6% לחברה הבדואית בנגב, ו־0.4% לשאר אזורי הנגב. התקציב המיועד לחבל תקומה ולאזור העוטף של העוטף משנת 2025 ועד 2029 הוא בהיקף של 12.64 מיליארד שקלים. כ־1.2 מיליארד ש"ח מוקצים לחברה הבדואית, ורק 533 מיליון ש"ח מיועדים לשאר אזורי הנגב. כ־89 מיליון ש"ח מהם מיועדים לנגב המזרחי וכמעט 54 מיליון ש"ח לאילת וחבל אילות (החלטה 1442).
"התקצוב לנגב המערבי ולעוטף עזה הוא כמובן מוצדק וסופר־חשוב. כל שקל שמיועד לשם נדרש. אבל זה מעיד גם על חוסר איזון אל מול שאר הנגב, כמו אזור אילת־אילות, מטרופולין באר־שבע ואזורים נוספים. בעניין באר־שבע, למשל, יש כבר תכנון של החלטת ממשלה חדשה אבל היא עוד לא יצאה לפועל. בלי זה, עלולה להיווצר הזנחה בעייתית מאוד של חלקים נרחבים מהנגב".
נתון נוסף שמציגה הוד־סטרו בהקשר הזה נוגע לתוקפן של החלטות הממשלה, ולכך ש־70 אחוזים מהתחייבויות התקציביות הנגזרות מהן אמורים להיות מיושמים עד סוף השנה הבאה. אם הממשלה לא תקדם החלטות נוספות, ולנוכח הקיצוצים הרוחביים הצפויים והבחירות בסוף 2026 (המצמצמות את אפשרויות קבלת החלטות ממשלה משמעותיות), היקף ההתחייבויות התקציביות בשנים הקרובות ירד משמעותית, כך שב־2027 הוא יעמוד על 2.34 מיליארד ש"ח, וב־2029 על כ־282 מיליון ש"ח בלבד. "אם לא תתקבלנה החלטות ממשלה נוספות, בשנת 2029 כמעט לא יהיו תקציבים שיגיעו לכלל אזורי הנגב. בימים אלה נכנסנו לשנת בחירות ובעוד כמה חודשים לא תתאפשר קבלת החלטות ממשלה חדשות בנושאים הללו. זה למשל נתון שאתה יכול לשים לב אליו רק כשאתה מביט על הדברים ברמת המאקרו".
הוד־סטרו משוכנעת שכדי להזניק את הנגב קדימה דרושה השקעה ממוקדת במטרופולין באר־שבע, ובמיוחד בתוכנית לפיתוח רובע החדשנות. "תחום המומחיות של קרן מיראז' הוא פיתוח כלכלי אזורי. אנחנו מבינים שבשביל לייצר צמיחה דמוגרפית בנגב, חייבים לייצר מקומות עבודה איכותיים, זה מה שאנחנו עושים כבר 20 שנה, ולפני חמש שנים בנינו מודל שמתבסס על מנועי צמיחה מקומיים. כדי ליצור מקומות עבודה איכותיים. הנגב צריך להתחרות בשוק ברמה הגלובלית, ולשם כך צריך להבין מהן נקודות החוזק של האזור. על בסיס זה התחלנו כמה פרויקטים.
"אתן דוגמה. בעבר הייתה החלטת ממשלה וחזון משמעותי מאוד של פיתוח רובע החדשנות בבאר־שבע. ההחלטה התבססה על הבנה שכדי שהנגב יתפתח, חייב להיות מטרופולין חזק, וברמה הכלכלית הבינו שהאזור שבו ממוקמים אוניברסיטת בן־גוריון, בית החולים סורוקה ותחנת הרכבת הוא אזור קטן מאוד, שאפשר ללכת בו ברגל ממקום למקום, ויש בו פוטנציאל להקמה של רובע חדשנות. בעולם כבר למדו שבערים שהתפתחו בתור מעצמות חדשנות, יש בדרך כלל מקום ספציפי אחד קטן, מבוסס, שבו כל הנכסים הללו מרוכזים.
צילום: מיכאל גלעדי
"הייתה החלטת ממשלה בנושא, ואליה הצטרפה גם ההחלטה על מעבר צה"ל דרומה, ונוצר מומנטום. למקום הזה נכנסה קרן מיראז' ובנתה תוכנית שנקראה desertech, שהרעיון שעמד בבסיסה הוא להפוך את המקום הזה למוקד עולמי של שינוי, של מלחמה במִדבור ובשינויי האקלים. לשם כך הקמנו האבּ טכנולוגי שנקרא Finnergy 7, ממש באותו אזור של סורוקה ושל אוניברסיטת בן־גוריון. אז יש דברים מדהימים שקורים ממש במרכז באר־שבע, והרעיון הוא להביא את ההייטק ואת האגריטק לאזור - לא רק לעיר אלא לכל האזור. אבל בלי החלטת ממשלה שממשיכה את ההבנה הזאת של רובע החדשנות, של באר־שבע בתור מטרופולין ושל מנועי הצמיחה הללו, כל העבודה הזאת תיעצר, המומנטום יאבד והמאמץ הרב שכבר הושקע עלול לרדת לטמיון".
הצמיחה הגבוהה במדינה
בהקשר זה מצביעה הוד־סטרו גם על שני נתונים סותרים לכאורה שעולים מהדו"ח. מצד אחד צמיחה דמוגרפית מרשימה מאוד בחלקים נרחבים מהנגב, ומאידך גיסא שיעור גבוה מאוד של תושבים (52 אחוזים) ששוקלים לעזוב את האזור. "יש פה צמיחה דמוגרפית, אבל היא לא יציבה. כששאלנו את אותם אנשים מה ישאיר אותם בנגב, הרוב השיבו תעסוקה איכותית. זה רק מראה כמה הסוגיה הכלכלית חשובה וקשורה קשר ישיר לצמיחה הדמוגרפית.
"כדי שנוכל להתחרות ברמה גלובלית הנגב חייב להפוך למעצמה עולמית של חדשנות מדברית, וכבר התחלנו כמה מהלכים, אבל צריך לקחת את זה קדימה. חייבים לייצר חזון שבו הנגב הופך לשחקן עולמי, עם הקלפים שיש לנו, ובהם החדשנות המדברית. אנחנו עובדים עכשיו חזק גם על תחום התיירות. תיירות יין מדברית, למשל, איך מביאים אלפי אנשים לטעום יין שהופק באמצע המדבר. אתה צריך גם את הפן התרבותי ואת הקולינריה, לא רק להביא חברות ומפעלים, זה לבד לא יביא את האנשים. לצערי אין היום חזון חזק מבחינת משרד התיירות של איך הנגב תופס מקום משמעותי בעתיד של ישראל בפן הזה".
מי שעומד מאחורי הצד המקצועי של כתיבת הדו"ח הוא אהוד עוזיאל, שותף בצוות הירושלמי לעיצוב מדיניות, שמדגיש שהמטרה המרכזית של הדו"ח היא להשפיע על קבלת ההחלטות בנושא פיתוח הנגב. "יש פה כבר עשור של החלטות ממשלה ושל מדיניות שמביאה השקעות לנגב. לא בצורה מלאה, לא כל מה שצריך כדי לצמצם את הפערים, אבל יש איזושהי תנופה. ולכן החלטנו להתמקד בהחלטות הממשלה. זה אמנם לא הכלי היחיד שבו הממשלה מראה איך היא משקיעה, אבל זה הכלי הכי פרואקטיבי. הוא מראה את המדיניות היזומה של הממשלה מעבר לפעולה שוטפת של המשרדים השונים. זה הכלי שבאמצעותו שרים יכולים לעשות פעולה אקטיבית למען הנגב ולכן הכלי הזה משקף את המקום שהממשלה תופסת את הנגב בצורה לא רעה".
אבל כשאתה מתמקד בהחלטות, אתה לא מפספס את הצד של התוצאות? הקריאה בדו"ח מלמדת שהוא ממוקד בתשומות ולא בתפוקות.
"נכון, הדו"ח בודק את המדיניות ולא את איכות הביצוע. הוא כן בודק יישום, אבל במובן של העברת התקציבים. כדי לעשות הערכה של הביצוע אתה צריך לעבור על עשרות פרויקטים ולבחון אותם אחד אחד. זה דורש עבודת שטח הרבה יותר אינטנסיבית ממה שכרגע אנחנו מסוגלים לבצע. יכול להיות שבשנים הבאות נצליח להרחיב את הבדיקה, אבל כרגע זה לא היה במנעד העבודה שלנו. כן מצאנו במסגרת העבודה על הדו"ח תובנות קדימה, ויש בו פרקים שמוקדשים בדיוק לכך. מתוך הראיונות שערכנו והמידע שקיבלנו ממשרדי הממשלה סימנו עוד מגמות שקראנו להן 'הֶכוון מדיניות', כלומר נושאים שדורשים טיפול ועולים באופן מאוד ברור מהשטח".
בהמשך לדבריה של ניקול הוד־סטרו, עוזיאל מציין אף הוא את הבחירות הקרבות כאתגר להמשך תנופת הפיתוח שממנה נהנה הנגב בשנים האחרונות. "אנחנו בפתחה של שנת בחירות. חצי שנה לפני הבחירות הממשלה כבר מוגבלת מאוד ביכולת להעביר החלטות תקציביות משמעותיות. כרגע אנחנו רואים כבר ב־2025 ירידה בתקציבים תוספתיים, תקציבי פיתוח שמושקעים בנגב, כמעט בכל התחומים, לא כולל כמובן את תקציבי מנהלת תקומה. משנת 2026 זה יורד עוד ומ־2027 כבר נשאר מעט מאוד. הממשלה עובדת עכשיו על החלטות ממשלה המשכיות, גם המשך צמצום פערים בחברה הבדואית והגברת הביטחון בנגב, גם החלטה גדולה לבאר־שבע וגם החלטה לנגב המזרחי, אבל אם ההחלטות האלה לא יעברו בקרוב, עם תקציבים משמעותיים, הנגב יאבד לחלוטין את תקציבי הפיתוח שלו.
"מהצד השני אני אגיד לחיוב שיש עלייה קלה בשיעורי היישום של החלטות הממשלה שסקרנו. מ־81% ל־83% יישום, ורואים המשך של היכולת של גורמי שטח - רשות פיתוח הנגב, שהיא הגורם המוביל מבחינת פיתוח הנגב באופן אזורי, הרשויות המקומיות, יוזמות אזוריות כמו אשכולות האזורים, רואים יותר יכולות ביצוע והן הולכות ומשתפרות. זאת אומרת, השטח מוכן, יש לך תנופת בנייה ויש לך מיזמי תשתית ויש לך ראשי עיר שרוצים לפתח. כשאתה מסתכל כמגמה, הנגב מתחזק, ואנחנו רוצים לוודא שזה ממשיך".
צילום: חיים גולדברג
איפה אתה רואה את ההתחזקות הזו?
"אני לא יודע אם אתה יודע, אבל שיעור הצמיחה הדמוגרפית בנגב גבוה יותר מבשאר המדינה. הצמיחה הדמוגרפית בכלל המדינה עומדת על 2.1%. הצמיחה הדמוגרפית בנגב המערבי לפני 7 באוקטובר עמדה על 4.2%. בשנת 2017 קרן מיראז' עשתה תחזית של צמיחה דמוגרפית לשורה של רשויות בנגב, לאיזו אוכלוסייה הם יגיעו ב־2030. אתה יכול לראות שרשויות מקומיות רבות כבר עכשיו הגיעו לתחזית הזו ואפילו עקפו אותה, וזה לא רק גידול טבעי או הגירה פנימית, הציבור הישראלי מצביע ברגלים.
"קח למשל את נתיבות, שב־2017 היו בה 33 אלף תושבים, וחזו שב־2030 יהיו בה בין 40 ל־50 אלף - כבר עכשיו יש בה 56 אלף תושבים. באופקים בשנת 2017 היו 28 אלף תושבים וחזו שב־2030 היא תגיע למספר שבין 41 ל־52 אלף, היא כבר ב־41 אלף תושבים. שדרות שהייתה ב־24 אלף תושבים וחזו שהיא תגיע ב־2030 ל־35 עד 48 אלף, עומדת כבר היום על 37 אלף תושבים. זה גידול שבאופן מובהק מבוסס על הגירה, לא על גידול טבעי. באופקים זו יותר הגירה פנימית בתוך הנגב, אבל בשדרות ובנתיבות זו גם הרבה מאוד הגירה ממרכז הארץ. לעומת זאת, באר־שבע, שחזו שתגיע ב־2030 ל־280 אלף תושבים, נשארה על 215 אלף. יש אמנם בעיר שכונות שנבנות עכשיו ויאוכלסו ממש בשנתיים הקרובות, אז יכול להיות שזה יקפיץ את העיר, אבל כרגע קצב הגידול נמוך מהתחזיות. בדואים, שחזו שב־2030 יהיו 433 אלף, נכון להיום יש רק כ־300 אלף, זאת אומרת שהם לא יגיעו לגידול שחזו, וזה מעניין. אוכלוסיית הנגב כולה עמדה בשנת 2015 על 780 אלף תושבים, ועל פי התחזית אמורה הייתה בשנת 2030 להגיע ל־1.23 מיליון תושבים, ומתברר שכבר ב־2023 הנגב הגיע ל־1.35 מיליון תושבים. כלומר הנגב מנצח את התחזיות שלו עצמו".
שילוב זרועות מבטיח
מי שחברו השנה לראשונה ליוזמת הדו"ח הם אנשי משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. יוחנן מאלי, מנכ"ל המשרד, מציין בשיחה עם מקור ראשון כי שיתוף הפעולה נולד מתוך רצון לייצר השפעה לטווח ארוך. "מאז שנכנסתי למשרד ביולי 2024, אחת המשימות המרכזיות שלי היא ליצור במשרד יסוד אסטרטגי. המשרד נמצא בהמון תחומים, בהמון פעילות, ורציתי לראות איך הוא גורם יוזם ומשפיע בתחומים שהוא אחראי להם לטווח ארוך. בשביל לעשות את זה בצורה טובה נדרשת ראיית רוחב - איפה נמצא הנגב? מה התהליכים הממשלתיים המרכזיים שמתרחשים בו? מה הממשלה עושה? אנחנו טובים מאוד ברובד הפרויקטאלי, ומומחים בביצוע של משימות, אבל הרובד האסטרטגי היה חסר לנו, ואני מקווה שבעזרת הדו"ח נוכל לחזק אותו. הדו"ח נותן תמונת מאקרו, מה כל המשרדים עושים, ואיפה אפשר לעשות סינרגיה בין פעולות של משרדי ממשלה שונים. זאת משימה מורכבת מאוד ואנחנו רוצים להיות שם. הדו"ח הוא צעד ראשון שלנו כממשלה בהקשר הזה, והמטרה היא שהדו"ח לא יהיה מין שחקן שיושב ביציע ואומר מה טוב ומה לא טוב, אלא שהוא יהפוך לכלי יעיל לגיבוש מדיניות".
בהקשר הזה מקווה מאלי שבשנים הבאות הדו"ח ישתכלל ויכלול לא רק בדיקה של התשומות המושקעות, אלא גם את התפוקות בשטח. "לממשלה יש נטייה לבדוק את עצמה באמצעות מדידה של תפוקות, לפעמים אפילו לא תפוקות אלא תשומות, ויש מקרים שאפילו לא תשומות אלא רק 'האם חייבתי את הכסף'. אנחנו רוצים לבדוק גם את ההשפעה בשטח של הפעולות שהממשלה עושה. שמנו 10 מיליארד שקל במעבר צה"ל דרומה במטרה להשיג תוצאות מסוימות? בואו ננסה למדוד אם מטרות המהלך הושגו, כמה אחוזים מהמשרתים נשארים לגור בדרום, וננסה להבין איך לעשות את זה יותר טוב. כרגע זה עוד לא קיים בדו"ח אבל אני מקווה שלשם אנחנו נלך. הדרום נמצא ברצף של השקעות ובצמיחה משמעותית, עם כל הטראומה שעברה על עוטף עזה והנגב המערבי. אפשר לראות את זה במחירי הדיור, בצמיחה הדמוגרפית, ואנחנו רוצים למדוד את האפקטיביות של המדיניות הממשלתית".
מאלי מתייחס לאחד הנתונים הבולטים שבדו"ח, והוא הסטת מרבית המשאבים שיועדו לפיתוח הנגב בשנתיים האחרונות וגם בשנה הבאה לטובת שיקום חבל תקומה, עוטף עזה. "יש פה גדלות רוח של המנהיגות האזורית בדרום, שהבינה את גודל השעה ואפשרה את הסטת המשאבים הזו. ראשי רשויות בדרום, שיש להם כוח רב במסדרונות השלטון, יכלו לעצור את זה, אבל הם הבינו מה נדרש בעת הזו. זה היה נכון ב־2024 וב־2025 וזה כמובן יימשך במידה מסוימת גם ב־2026. אבל כעת נדרשות החלטות ממשלה שיאפשרו המשך פיתוח בכל רחבי הנגב ואנחנו פועלים ממש בימים אלה לקידום החלטות הממשלה. הנגב עולה על מסלולי צמיחה משמעותיים מאוד ואנחנו רק בתחילת הדרך, עוד לא מתחילים לגרד את הפוטנציאל העצום שיש כאן, מכל הבחינות".
ההחלטה לשתף פעולה עם קרן מיראז' בעבודה על הדו"ח ובקידום שלו איננה מקרית, כפי שמציין מאלי: "אני מאוד מאמין בשיתופי פעולה. תקציב הבסיס של המשרד, רק כדי לסבר את האוזן, הוא 260 מיליון שקלים. השנה עוד לא נסגרה אבל אנחנו נסגור אותה עם בין 1.2 מיליארד ל־1.5 מיליארד שקל של פעילות, של תקציבים שכולם בשיתופי פעולה עם משרדי הממשלה השונים, ביטחון, בריאות, תחבורה וכדומה. אנחנו מכבדים את המשרדים השותפים ועובדים אתם בשיתופי פעולה.
"מתוך אותה מחשבה התחלנו השנה להשקיע מאוד גם בקשר עם הפילנתרופיה. אנחנו מבינים שסדר הגודל של האתגרים דורש לא רק את המשאבים הממשלתיים. לכן אנחנו מאוד שם. הרעיון הוא לחשוב יחד על האתגרים - לא שהפילנתרופיה מסתכלת על הממשלה ומעירה הערות אלא פעולה משותפת, משלב החשיבה ועד לביצוע. אני מקווה ששיתוף הפעולה השנה הוא רק התחלה ובשנה הבאה נעמיק אותו עוד הרבה יותר".