ידעתם שבממשלה מכהנת "ועדת שרים לענייני קבורה"? נשמע אולי כמו שלט מהפגנה בקפלן, אבל זהו גוף אמיתי לגמרי. הוועדה בראשות שר הדתות הוקמה בהחלטת ממשלה בחודש מרץ 2023, ועד היום לא התכנסה אפילו פעם אחת. מעין משל מורבידי על ממשלת ישראל ה־37. היא אמורה לעסוק בנושא מוזנח מאין כמותו – מצוקת הנדל"ן שרודפת אותנו אל הקבר ומעבר לו. על פי חוק, המדינה חייבת לספק לכל נפטר קבורה בחינם, ולממן את עלותה, וכמו שאמר בנג'מין פרנקלין יש רק שני דברים בטוחים בחיים, מוות ומיסים, ושניהם משחקים תפקיד בסיפור הזה.
בשנתיים האחרונות הלכו לעולמם כ־100 אלף ישראלים. על אף הטבח והמלחמה, אלה לא נתונים חריגים ביחס לשנים קודמות. מקום המדינה ועד היום נקברו כאן כ־2 מיליון איש, וחישוב מהיר על מדינה עם יותר מעשרה מיליון תושבים, ותוחלת חיים ממוצעת של 83 שנה, מעלה שבארבעים השנים הבאות נידרש לחצוב באדמת הארץ עוד כ־3.5 מיליון קברים, לפחות כל עוד נמשכת הנטייה של החיים להסתיים במוות. שטח הקברים הכולל עד היום עומד על כ־13 אלף דונם. ובקצרה, עד 2065 ישראל זקוקה לעתודות שטחי קבורה של עוד אלפי דונמים, והם פשוט לא קיימים. איפה ניקבר אנחנו ביום שיגיע תורנו?
לפני שלוש שנים בדיוק פרסמתי כאן טור שעסק בהרחבה בנושא, כולל ציטוט מדו"ח של רשות מקרקעי ישראל על כך שהבעיה, כמו כל מצוקת אדמה, מתמקדת באזור המרכז: "כדי להבטיח חלקות קבר לאוכלוסיית אזור המרכז, המונה למעלה מ־2 מיליון נפש, בשיטת הקבורה המקובלת, נזדקק לכ־26 בתי עלמין, דהיינו כ־24 אלף דונם. לשם המחשה, שטח זה דומה לשטחה של העיר תל־אביב מהירקון ועד יפו, מהים ועד רמת־גן". איפה יש 24 אלף דונם פנויים במרכז, וכמה הם עולים? את החישוב תעשו בעצמכם.
הכי מעניין

הר המנוחות, אילוסטרציה. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
שיטת הקבורה המקובלת שאוזכרה בדו"ח היא "קבורת שדה" רגילה, באדמה. קבר סטנדרטי תופס שני מטר על שני מטר, כך שבדונם נכנסים 250־300 קברים. בשנים האחרונות מצופפים שורות ודוחסים כ־370 נפטרים בדונם אחד. גם זה לא בר־קיימא לעתיד הקרקעות במדינת ישראל, וכמעט בלתי אפשרי להשגה בחינם במרחב העירוני. מאז 2004, בעקבות החלטת ממשלה, יש תמריץ לעבור ל"קבורה רוויה", והתפתחו כמה שיטות. יש קבורה זוגית או קבורה בשלשות, בבית העלמין ירקון צמחו מגדלי בטון שמאפשרים קבורה בקומות או בכוכים, בהר המנוחות בירושלים חצבו מעין חניון תת־קרקעי שמכיל אלפי קברים באולמות מתחת לקרקע. בשנת 2022 הגיע שיעור הנקברים בשיטות הנ"ל ל־35 אחוזים, פי שניים משהיה עשור לפני כן.
בהסכמים הקואליציוניים של הליכוד עם יהדות התורה בממשלה הנוכחית נקבע ש"כל אדם החפץ בכך יוכל להיקבר בקבורת שדה". לשם כך הוחלט על הקמת ועדת השרים לענייני קבורה, והובטח שהיא תגיש חלופת קרקעות זמינה בתוך 90 יום מרגע השבעת הממשלה. במאי 2024 פרסם מבקר המדינה דו"ח שקבע כי "מדינת ישראל עדיין אינה ערוכה לטפל בצורכי הקבורה המתרבים" היכן ששורר "המחסור החמור ביותר בשטחי קבורה". בתי קברות חדשים יבואו על חשבון פיתוח הקרקע ופיתוח תשתיות חיוניות, ו"תוצאת הדבר עלולה להיות נזק שיקשה על הדורות הבאים להתמודד עם הגידול באוכלוסייה ובצרכיה".
בתגובה טענו במשרד הדתות כי "ועדת השרים תתכנס". כאמור, הוועדה הוקמה לפני שנתיים וחצי וטרם התכנסה. גם בהסכם הקואליציוני של עיריית ירושלים קיבלה סיעת דגל התורה הבטחה מראש העיר משה ליאון שיקדם קבורת שדה ליהודים שומרי מצוות. בציבור החרדי, בעיקר האשכנזי, יש התנגדות עיקשת לציפוף הקברים. סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה שנערך בשנה שעברה מצא שההסכמה בקרב חרדים לקבורה בזוגות, בקומות או בכוכים נמוכה מ־5 אחוזים. הציבור הדתי־לאומי, לעומת זאת, פתוח לשיטות החדשות בשיעורים דומים לציבור החילוני, ויותר מהציבור המסורתי־דתי והמסורתי.
החרדים גם מובילים את ההתנגדות ליוזמה החדשה שתופסת תאוצה בשנים האחרונות, המשחזרת את מנהג ליקוט העצמות שנהגו אבותינו בימי המשנה. את המת היו קוברים קבורת שדה רגילה, ולאחר שנה או שנתיים פותחים את הקבר ומלקטים את עצמותיו ל"גלוסקמה", מעין תיבה שהוצבה בחדר שהוקדש למתי המשפחה. במקום מנוחתו שהתפנה היה אפשר כעת לקבור אדם נוסף. ברוח ימים אלה אפשר לצטט את המשנה ממסכת מועד קטן על הלכות חול המועד: "ועוד אמר רבי מאיר: מלקט אדם עצמות אביו ואמו, מפני ששמחה היא לו". הש"ס מלא הלכות ודיונים בקשר למנהג הזה, ויש המון ממצאים ארכיאולוגיים מהתקופה.
ארגון "קבורת ארץ ישראל" מנסה לחדש את המנהג בימינו, ויש אפילו כמה קברים ראשונים, אך הוא נתקל בהתנגדות עצומה מצד הממסד הנשלט בידי רבנים חרדים. אפילו ניסיונות דיון נגדעו. לפני חמש שנים התראיין במקור ראשון מנכ"ל משרד הדתות דאז עודד פלוס, ואמר ש"הלכתית אין בעיה" בליקוט עצמות, "כל עוד שומרים על כמה כללים". באותו השבוע היה אמור להיערך כנס בנושא בהשתתפות השר לשירותי דת, איש ש"ס. אלא שאז החלו לחצים מתוך המגזר החרדי והשר ביטל את השתתפותו. וכך, חמישה ימים בלבד אחרי הריאיון המפויס במקור ראשון, פלוס יצא בשצף קצף נגד יוזמת ליקוט העצמות ובריאיון שערכתי עמו ברדיו קבע: "אתנגד נחרצות לקוריוז הזה. אי אפשר לקחת איזו שיטה שקראנו עליה בספרים ולאמץ אותה".
לטעמי, המחשבה שבמדינה קטנה וצפופה כמו ישראל נקדיש עשרות אלפי דונמים בלב הארץ לאוקיינוס מצבות שיש ובטון היא טירוף קצר רואי. כל קבר שנחפר בימינו יהיה נטוע במקומו בלי פינוי־בינוי או תמ"א 38. עם כל הכבוד לאי הנוחות שאנחנו חשים מול קבורה בקומות או באולמות, קצב החיים והניסיון מלמדים שבעוד כמה עשרות שנים רוב הקברים האלה יעמדו שוממים ממבקרים. אף אחד גם לא ירצה לנסוע שעות לדרום הנגב כדי לקבור את מתיו בעתיד. ועוד לא דיברנו על עשרות המיליארדים, לא פחות, שעולה הקבורה הרוויה. ליקוט עצמות הוא הפתרון ההגיוני ביותר, היהודי ביותר והמשפחתי ביותר שהוצע עד כה. והוא גם מנהג המקום. באופן אישי, אשמח להיאסף כך אל אבותיי כשיגיע זמני, ובטח לא ארצה להשאיר נזק לצאצאיי ולבני דורם. הניסיונות לקבור את ההתקדמות בתחום מתעלמים בגסות מהציווי שאנחנו שומעים שוב ושוב בהלוויות: דע מאין באת ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.