בימין ובשמאל: מי שרוצה שינויים צריך ללמוד מטעויות העבר

אירועי הימים הללו מעניקים לנו הזדמנות להתחיל לספר סיפור חדש. בשעה טובה, החטופים החיים שבו לבתיהם. המלחמה יצאה להפסקה, וייתכן שהסתיימה. שנה חדשה יוצאת לדרך. אחרי החגים כאן, והשבת מתחילים את התורה מבראשית.

לכל אחד מהמחנות הפוליטיים בישראל יש הזדמנות לשינוי בתקופה הקרובה, וגם סיבות מוצדקות לשינוי הזה.

נתחיל מהשמאל. סביר להניח שגם לאחר חזרתם של כל החטופים, המחאה בקפלן תימשך. ההתמקדות של המפגינים תהיה בדרישה להקמת ועדה חקירה ולהליכה לבחירות. אלא שבחשיבה מושכלת ומנותקת מאמוציות ככל הניתן, גם בשמאל יודעים שוועדת חקירה, גם אם תקום השבוע, לא תגיש את מסקנותיה לפני הבחירות הקרובות. בשלב הזה, הדרך המהירה לחילופי השלטון שהשמאל דורש היא דרך הקלפי, ולא דרך ועדת חקירה או משפטי נתניהו. הבחירות יתקיימו, אם לא בחורף אז בקיץ שאחריו, ולכל המאוחר בסתיו, והשאלה החשובה שהשמאל צריך לשאול את עצמו היא איך הוא מכין את עצמו לבחירות הללו.

אפשרות אחת היא הדרך שבה הוא פעל בכל מערכות הבחירות האחרונות – התמקדות בנתניהו ופסילה מוחלטת של כל שיתוף פעולה איתו. יש לאפשרות הזאת הרבה הצדקות, במיוחד אחרי שבעה באוקטובר. הדרישה מראש ממשלה שבעת כהונתו התרחש האסון הגדול לקחת אחריות ולפנות את מקומו היא הרבה יותר מהגיונית, אבל השמאל רגיל להחריב במו ידיו את הסיכוי שדרישה כזו תתקיים. הוא דורש ממנהיגיו להצהיר שיחרימו את נתניהו ללא קשר לתוצאות הבחירות, והוא גם נוהג ללוות את הדרישה שלו לפרישת נתניהו בזלזול כלפי כל המחנה שמזוהה איתו. קריאת הבוז ההמונית לנתניהו בכיכר החטופים במוצאי השבת האחרונה המחישה עד כמה חלקים גדולים בשמאל אינם מצליחים להיגמל מההתנהלות הזאת.

אם בשמאל חפצים בשינוי, כדאי שילמדו מטעויות העבר שלהם ויתמקדו בחידוד האלטרנטיבה שהם מבקשים להציע לחברה הישראלית, בסוגיות הביטחון, הכלכלה ובעניין גיוס החרדים. שלא יפסלו מראש הקמת ממשלת אחדות עם הליכוד, ובעיקר שינסו להיגמל מהזלזול וההתנשאות כלפי הימין.

גם במחנה הימין ראוי לחשב מסלול מחדש. ראשית, בוחרי הליכוד יידרשו להחליט אם הם ממשיכים להעמיד בראשם את נתניהו גם אחרי שבעה באוקטובר והשנתיים שחלפו מאז. למרות הישגי המלחמה הרבים וחלקו המשמעותי של נתניהו בהם, כדאי שכל חבר ליכוד ישאל את עצמו אם ראוי שראש ממשלה שבמשמרת שלו קרה אסון כזה ימשיך לקדנציה נוספת. צריך להזכיר גם שלמרות הישגי המלחמה, ארגון חמאס עודנו חי וקיים וחמוש, וגם לאחר שנתיים נתניהו טרם מימש את הבטחת "הניצחון המוחלט". ועוד לא הזכרנו את המחירים החברתיים שנתניהו גובה בהתנהלותו האישית. הוא אינו המנהיג האולטימטיבי, בלשון המעטה, להובלת תהליכים של ריפוי ואיחוי לאחר מלחמה.

והיה אם, כפי שמצטייר, נתניהו ימשיך להנהיג את הליכוד, ראוי שהימין יבחן מחדש את התועלת והנזק של ממשלת ימין "על מלא" מול ממשלה רחבה. הקמת עוד ממשלת ימין צרה שנשענת על המפלגות החרדיות, פירושה קיפאון בנושא גיוס חרדים, היעדר תמיכה רחבה ברפורמות משמעותיות במערכת המשפט, והרחבת הקרעים בחברה. ממשלה רחבה יותר שתתבסס קודם כול על המפלגות הגדולות בימין ובמרכז, ואז יוזמנו אליה כל שאר המפלגות שמוכנות לקבל את קווי היסוד שלה, תספק לא רק יותר יציבות ואמון, אלא גם תאפשר להוביל שינוי בגיוס החרדים ורפורמה מוסכמת במערכת המשפט.

המניין שלנו כמשל

שנת הבחירות שאנו בפתחה היא הזדמנות גם לציבור החרדי לחולל שינוי במערכות הפוליטיות שלו. אחרי כל מה שעברנו בשנתיים האחרונות, מותר לחלום על הקמת מפלגה של חרדים שמאמינים בהשתלבות בחברה הישראלית. אחרי האטימות הרגשית שהפגינו חברי הכנסת גולדקנופף וגפני כלפי חיילי צה"ל בכלל וכלפי החיילים הדתיים בפרט, מותר לקוות לנציגים אנושיים יותר ואטומים פחות של הציבור החרדי. אחרי יישור הקו המביך של דרעי עם הליטאים בסוגית הגיוס, מותר לדמיין מנהיג חדש בש"ס בסגנון משה ארבל, שבאמת יחזיר עטרה ליושנה ולא ימשיך להתנהל כאסקופה נדרסת של הרבנים הליטאים.

כמעט לכל מגזר בישראל תינתן בשנה הקרובה הזדמנות לעדכן את הנציגות הפוליטית שלו לשנים הקרובות. חלפו למעלה משלוש שנים ובהן מלחמה קשה, מאז הפעם האחרונה שבה עוצבו המפלגות. זה יהיה מתסכל מאוד אם רשימות המפלגות לכנסת הבאה יהיו זהות לאלה של הכנסת היוצאת. המערכת הפוליטית שלנו חולה במחלה קשה של קיטוב ושנאה, וכדי להבריא אותה אנחנו זקוקים, בכל המפלגות, לכמה שיותר נציגי ציבור שיודעים לחבר.

ובשביל לחבר צריכים להתנהל ביותר ממלכתיות ולדעת גם לוותר. לוותר על ציוצים רעילים ברשתות החברתיות אף שהם מספקים אלפי לייקים. לוותר על תקיפוֹת בוטות של בני פלוגתא במערכת הפוליטית ובמערכות שלטוניות אחרות. לוותר על הדרה של בעלי תפקידים רשמיים מאירועים ממלכתיים, ועל פסילות והחרמות של מפלגות ונבחרי ציבור.

קהילת בית הכנסת שלי בירוחם הורגלה להתפצל בימים הנוראים לכמה מנייני תפילה – מניין ספרדי ואשכנזי, מניין ותיקין ומניין מאוחר, וגם מתפללים שבוחרים להתפלל בישיבת ההסדר או נאלצים להתפלל בישיבה התיכונית מתוקף תפקידם. ההעדפות הפרטיות והצרכים האישיים יצרו מציאות שבה המניין המרכזי בבית הכנסת הידלדל מאוד, ועוצמת התפילה נפגמה. השנה ניסינו להוביל מהלך של איחודי מניינים כדי לקבץ קהל גדול שמתפלל יחד. כמעט כולם תומכים באיחוד כוחות שמייצר תפילה עוצמתית "ברוב עם", אך כשיורדים לפרטים, מפנימים שכדי לייצר מנין גדול ועוצמתי צריכים לוותר, וזה לא קל. מניין שאיחד את מניין הוותיקין עם המניין המאוחר דרש ממתפללי הוותיקין לאחר את תפילתם משעת הנץ החמה, וממתפללי המניין המאוחר להשכים שעה קודם. תפילת כל־נדרי משותפת של המניין הספרדי והאשכנזי דרשה מכל המתפללים לוותר על חלק מ"נוסח בית אבא" שלהם. מניין שאיחד ביום הכיפורים את הישיבה התיכונית עם המניין של בית הכנסת, דרש מתלמידי הישיבה לנדוד מבית המדרש המוכר שלהם, וממתפללי בית הכנסת לארח לצידם עשרות תלמידי ישיבה.

כשהסתיימו הימים הנוראים, הבנתי עד כמה איחוד המניינים היה משל מדויק למציאות הישראלית שלנו. המשך ההחרמות והפסילות וההתעקשות לשמור על הגושים המוכרים, יעמיקו את ההתפוררות החברתית ואת המבוי הסתום בתחומים רבים. החברה הישראלית זקוקה עכשיו, יותר מתמיד, לממשלה ציונית רחבה. כל מי שתומך בהקמת ממשלה כזו, צריך להיות מוכן גם לוויתורים על חלק מחלומותיו.