דמיינו שאתם צעיר חרדי באזור גיל עשרים, והחלטתם שהדבר הראוי מצידכם הוא להתגייס לצבא ההגנה לישראל. ההחלטה לבדה לא הייתה קלה: הסביבה לא תומכת, אתם חוששים מתגובת ההורים והמשפחה, ואת ההתלבטות יכולתם לחלוק רק עם חברים קרובים. גם לכם וגם להם אין באמת מושג מה מחכה לכם שם בצבא.
איזה יחס תקבלו אם תגיעו לבקו"ם? מה התהליך, מהם מסלולי השירות ובאיזה לבחור? כל הדברים שנער חילוני או דתי־לאומי יכול לברר עם אחיו, בן הדוד או השכן, בשבילכם הם חידה שאין מי שיענה עליה.
המציאות קשה עוד יותר. ישי כהן, כתב כיכר השבת, מדווח שצעירים חרדים שמגיעים לבקו"ם מיוזמתם כדי להתגייס לצה"ל נתקלים בכתף קרה. הם נעצרים, עוברים משפט ומעוכבים. הם אלה שהחליטו לעשות את הצעד הנכון, ובמקום שיקימו למענם מתחם מיוחד בבקו"ם ויקבלו אותם בחיוך, בהסבר ואפילו בחיבוק ועידוד, הם מקבלים סטירה.
הכי מעניין
צה"ל, צריך להדגיש, לא מכחיש את הסיפורים של ישי כהן. הוא רק מסביר שטכנית הם מוגדרים "עריקים", והיחס אליהם בהתאם. ההסבר אולי נכון משפטית, אבל שגוי מוסרית, ומטופש והזוי תועלתנית.
לצעיר חרדי שבחר ללכת לבקו"ם יש חברים. חלקם מתלבטים מדי פעם אם בכל זאת להתגייס לצבא. מה לדעתכם יקרה כשהם יגלו כיצד צה"ל מתכוון לקבל את פניהם - לא בחיוך ובחיבוק ובתמיכה אלא בתוקפנות ובמידת הדין? האם זה יגביר או יחליש את המוטיבציה שלהם להתגייס?
לא מעט עמותות וארגוני החברה האזרחית, רובם הגדול מתוך המגזר הדתי־לאומי, קמו כדי לפעול לגיוס החרדים. הם הגיעו לעשרות דיונים בכנסת, התראיינו בתקשורת ופרסמו מאמרים. הם גייסו תקציבים שהושקעו במסעות פרסום במדיה הכללית והמגזרית. לאחרונה אפילו קמה מפלגה שחרתה את גיוס החרדים על דגלה.
אולי הגיע הזמן לארגון שייקח על עצמו לעסוק לא רק בשדלנות, בפרסום, ביחסי ציבור ובדיבורים על גיוס, אלא גם ממש יסייע למתגייסים החרדים? ארגון כזה יפתח מוקד סיוע למתגייס החרדי, שכל צעיר במגזר יכיר את המספר שלו. בארגון יתנדבו משרתי מילואים המבינים את עולמו של הצעיר החרדי, שיסייעו לו להבין מה מעמדו החוקי, מה האפשרויות העומדות בפניו, וכיצד הוא יכול לעבור את הגיוס לצה"ל בצורה הנעימה והטובה ביותר.
הם ייעזרו בקשרים הענפים של בני הציונות הדתית בצה"ל כדי לשפר ולייעל את היחס שמקבל צעיר חרדי שמגיע לבקו"ם. הארגון ידאג למצות ככל האפשר את פוטנציאל הגיוס של הצעירים החרדים, בהתאם לצורך האמיתי, בניגוד לצה"ל, שמפנה כיום רבים מהמתגייסים החרדים ל"תוכניות ייעודיות לחרדים" שאינן שירות קרבי.
בעולם מתוקן יותר צה"ל היה דואג לטיפול נכון יותר במתגייסים החרדים, ואולי אפילו מקים גוף שמסייע למועמד לשירות ביטחון (מלש"ב) החרדי. אבל צה"ל הוא צבא בירוקרטי גדול, שלא יודע להקים גוף כזה. גם אם היה קם כוח כזה, סביר להניח שבראשו היה ניצב קצין לא בכיר וחסר השפעה ממשית.
התשובה לבעיית הגיוס של הצעיר החרדי צריכה להגיע מארגוני החברה האזרחית, ואין ספק שמי שידעו להגיש לו את העזרה בצורה הנכונה ביותר הם אנשי הציונות הדתית, שמכירים גם את צה"ל וגם את העולם הדתי - בדיוק כשם שחטיבת החשמונאים הוקמה בידי חובשי כיפות סרוגות.
יש מחלוקת פנים־מגזרית אם סנקציות ואיומים יביאו יותר צעירים חרדים לבקו"ם, או שמא פשרות והבנות. אבל אין מחלוקת על כך שבסופו של דבר הגיוס הזה חייב להתרחש. המגזר הסרוג יודע להירתם למען מטרות חשובות, וגיוס הציבור החרדי לצה"ל הוא ללא ספק משימה לאומית ממעלה ראשונה.