הנגב סוער, והאדמה המדברית שבמשך שנים הייתה רדומה מתעוררת לחיים. בסוף השבוע התקיימו הפגנות רועשות של התושבים הבדואים בבאר־שבע, שהצטרפו לאלפי מפגינים שכבר יצאו לרחובות בחודש יוני על רקע סדרת צעדי אכיפה נחושים וחסרי תקדים נגד עשרות מבנים לא חוקיים באזור א־סר – פזורה המשתרעת על שטח ענק בין שגב־שלום לכביש 40.

בהפגנות זועקים נציגי השבטים מהאזור – כמו אלחרומי, אבו־עדואן, דבארי ואלעמראני – על נישול גזעני, וטוענים כי לא קיבלו פתרונות מגורים חלופיים. אולם ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מציגים תמונה שונה: הליכים משפטיים שנמשכו שנים ארוכות מאוד, פלישה מכוונת לאדמות מדינה, וניצול תקופות ממושכות של חוסר החלטיות מצד המדינה. האכיפה, אגב, נעשית לטובת קידום תוכנית להרחבת היישוב שגב־שלום שאושרה ב־2019, הכוללת כ־3,400 יחידות דיור, ומתוכן 300 במרחב א־סר עצמו – כולן לאוכלוסייה הבדואית עצמה.

העיקרון הבסיסי בחוק התכנון והבנייה קובע כי קודם מתכננים על קרקע ריקה, ורק אז בונים.  מציאות של בנייה לא מוסדרת היא בדיוק הסיבה לכך שיישובים בדואיים שהוקמו בדרך של "הסדרה במקום" סובלים ממחסור חמור בתשתיות חיוניות כמו חשמל, מים וביוב - וזה עוד בלי דבר על מדרכות, תחנות אוטובוס ועוד. בהכירה בדיעבד ביישובים הללו, על מבניהם הקיימים, יצרה לעצמה המדינה מכשולים בירוקרטיים ותכנוניים שמטרפדים כל ניסיון לפיתוח תשתיות ראויות.

צעדי האכיפה הנחושים בא־סר הם רק חלק משינוי מגמה רחב יותר בנגב: אישור חמישה יישובים חדשים לאורך כביש 25, התקדמות ההתיישבות במבואות ערד, ואישור תקציב להמשך סלילת כביש 6 דרום – שכל אלה מעידים על תפיסה חדשה בממשלה ובקרב גורמי המקצוע. לאחר שנים של היעדר משילות, אובדן אדמות מדינה ותקצוב חסר, מתחוללים כעת שינויים ניכרים שחתומים עליהם השר עמיחי שיקלי, ראש הרשות להסדרת הבדואים יובל תורג'מן, שרת ההתיישבות אורית סטרוק, והשר איתמר בן־גביר, האחראי על מנהלת אכיפה דרום ברמ"י.

קשה אומנם לראות דחפור הורס בית, אך יש לזכור את העובדות: הפלישה לאדמות המדינה וחוסר ההסדרה פגעו לא רק באינטרס הציבורי הרחב, אלא גם בפיתוח הראוי של האוכלוסייה הבדואית עצמה. כך גם הבהיר מנכ"ל רמ"י ינקי קווינט: "רשות מקרקעי ישראל ... פועלת להבטיח שהשימוש בקרקעות יתבצע כחוק, ובאופן שישרת את האינטרס הציבורי הרחב. המדינה לא יכולה להשלים עם מציאות של השתלטות בלתי חוקית על קרקעות מדינה, במיוחד כאשר מדובר בקרקע המיועדת להסדרה חוקית והרחבת יישובים".

אחת ההשלכות החשובות ביותר של שינוי המגמה היא ההבנה שמתחילה לחלחל אצל הבדואים עצמם: החוק חל על כולם, ואם מרפסת לא חוקית ברמת־גן דינה להיאכף - אותו הדין חל גם על וילה שהוקמה על אדמות מדינה מוכרזות בנגב. יש לא מעט עבודה: לפי נתוני רגבים, הפזורה הבדואית בנגב כוללת כ־100,326 מבנים בלתי חוקיים – נתון מזעזע הממחיש עד כמה המציאות בנגב הייתה שונה במשך עשרות שנים.

חבצלת יהל, אחת החוקרות החשובות של הנגב, סיכמה את המורכבות הזו במאמרה: "יישום המהלך (הסדרת אדמות הנגב - ת"ס) ... צפוי לכלול גם משברים ועימותים ... אולם הדבר אינו צריך להרתיע את הממשלה, הנדרשת להיערך לכך מראש. כל מדיניות שתיקבע חייבת להיות עקבית ורציפה ... מדיניות המשתנה חדשות לבקרים לא רק שאינה ישימה, אלא שהיא גם אינה מוסיפה כבוד למדינת ישראל, ואינה ראויה לכבוד מצד האזרחים הבדואים".

כל אדם החפץ בשגשוג אמיתי של הנגב בעתיד חייב לקוות שהמלצותיה של יהל ייושמו במלואן. רק מדיניות עקבית, נחושה וארוכת טווח תוכל להחזיר את הנגב למסלול של פיתוח, משילות וכבוד הדדי, לטובת כלל תושביו.

תמר סיקוראל היא מנהלת מחלקת דוברות והסברה בתנועת רגבים