בציבור הישראלי יש חילוקי דעות לגבי ניהול המלחמה, ואף על טיב עסקת שחרור החטופים, שהן מחלוקות אמיתיות לשם שמיים. אולם על דבר אחד אין מחלוקת: בכל הנוגע להסברה הישראלית, מדינתנו ראויה לציון נמוך, בלשון המעטה. איך ייתכן שבשעה שאנו מצויים במלחמת חורמה נגד ציר הרשע, שראשיתה בזוועות 7 באוקטובר, דעת הקהל העולמית עדיין נוטה לרעתנו?

לשאלה הזאת אין תשובה אחת. אין גורם יחיד שאחראי על הכישלון. משתנים רבים הביאו לשינוי מהותי בהתנהלות שדה הקרב המודרני. את המלחמות המסורתיות החליפו מלחמות היברידיות, שכוללות לוחמת טרור, גרילה, לוחמה קיברנטית ודיסאינפורמציה. המלחמה היא על התודעה והנרטיב, על רעיונות ועל הלבבות והמוחות של דעת הקהל.

יריבים כמו חמאס וחיזבאללה מנצלים חולשות חברתיות ופוליטיות, ומאתגרים אותנו בזירת הלחימה המורכבת הזו. הקרב לא מתחולל בשטח בלבד, אלא גם בתודעה העולמית. שם אנו מתקשים להמחיש לקהילה הבינלאומית את צדקת דרכנו, את העובדה שישראל נלחמת בארגון טרור ציני הפוגע באזרחים חפים מפשע, ובכלל זה בני עמו.

אויבינו הפנימו שאי אפשר לנצח את צה"ל בשדה הקרב, ולכן הם מנהלים קמפיין חובק עולם להפצת תעמולה, עלילות דם וכזבים נגד מדינת ישראל. פרשת מוחמד א־דורה בשנת 2000 היא דוגמה מובהקת לכך. תחנת הטלוויזיה הצרפתית פראנס 2 שידרה סרטון שמראה ילד פלסטיני שנהרג מאש צה"ל, אך בדיקה מאוחרת העלתה כי הילד נראה חי בסרטון שלא שודר. אף שהאמת התבררה, הנזק למעמדה של ישראל היה עצום.

את אותה השיטה ממשיכה היום קטאר – מדינה המתיימרת להציג את עצמה כמתווכת בין ישראל לחמאס, אך פועלת כזרוע התעמולה של חמאס באמצעות רשת אלג'זירה, מערך אקדמי רחב היקף ומימון מכוני מחקר במדינות מערביות. בכך היא מחוללת הד תקשורתי ותודעתי אדיר המשרת את מטרות הטרור ואת ציר הרשע של האחים המוסלמים.

לאחר חיסולו של אבו-עוביידה – שר התעמולה של חמאס, "גבלס של המאה ה־21" – התברר כי ארגוני הטרור, ובפרט חמאס, משקיעים את מרצם במערך תעמולה ותודעה רחב היקף, בעוד שישראל ממשיכה להיגרר פעם אחר פעם ל"הסברה ישראלית" מתגוננת. קמפיין ההרעבה של חמאס הוא דוגמה מושלמת למניפולציה שמוליכה שולל בזה אחר זה מפורסמים, ידוענים וכוכבי הוליווד, כגון סינת'יה ניקסון, אנג'לינה ג'ולי ועוד כוכבים שמפגינים בורות, צביעות ומוסר כפול בהקשר של ישראל. מולם ראוי לשוב ולהבהיר: אין רעב, יש כזב.

האויב משכיל להנדס תודעה והדהוד של חדשות כזב באמצעות הרשתות החברתיות, שעוצמתן גוברת. טיקטוק, אינסטגרם, X, פייסבוק ועוד הם כלי תקשורת בלתי מפוקחים ובלתי מרוסנים. לתוך הקדרה הזאת נכנסת גם הבינה המלאכותית, כלי זול ונגיש שמייצר תמונות, סרטונים וקולות מזויפים כחלק מתעשיית "פאליווד" של הפלסטינים. זהו איום אסטרטגי במלוא מובן המילה, שכן הוא יכול להשפיע במהירות עצומה על מקבלי ההחלטות ועל דעת הקהל. הבינה המלאכותית הופכת לכלי נשק תודעתי, שמעניק יתרון אדיר לארגוני הטרור על פני מדינות דמוקרטיות שכפופות למגבלות מוסריות ובינלאומיות.

על אף התחזית הקודרת, אל לנו לשבת בחיבוק ידיים. ישראל שקועה במלחמת הקיום שלה, ואף מנהלת את מלחמתו של המערב כולו. כפי שלימדה אותנו ההיסטוריה, האנטישמיות מתחילה ביהודים אך לא נגמרת בהם.

הגיע הזמן למהפכה אמיתית: הקמת מערך יזום, חכם, נועז ולא מתנצל, שישיב מלחמה שערה נגד התעמולה שמתנהלת ברשתות החברתיות ובתקשורת המיינסטרים. יש לעשות זאת באמצעות טכנולוגיה מתקדמת ודרך השקעה בדור הצעיר, שחי ונושם את הרשתות, ותוך הגברת הניטור והפיקוח.

בעיקר יש לעמוד על צדקת דרכנו בלי להתנצל. המערכה על דעת הקהל עומדת בשורה אחת עם איום הטרור. מי ששולט בתודעה מעצב את המערכה כולה.

משה ראובני הוא מרצה לפוליטיקה, ביטחון ומזרח תיכון, ראש תוכנית המנהיגות "צוערים צעירים, דוברות ודיפלומטיה", וחבר בתנועת "הביטחוניסטים"