סכר קדום עצום שנחשף בעיר דוד מחולל רעידת אדמה במחקר

"הבוסתן האחרון בסילוואן נהרס בחיפוש אחר בריכת השילוח — אך היא לא שם" - כך גרסה כותרת כתבתו של ניר חסון בהארץ באביב 2023, כשהתברר שמדרגות מסוף ימי בית שני - שהתגלו בתחילת שנות האלפיים ונטען שהן רק שוליה של בריכת השילוח מימי בית שני - מסתיימות בתהום ואין להן המשך. אילו היה נאזר רק במעט יותר סבלנות, היה חסון מגלה שטענותיו שגויות. גם אם למדרגות מימי הבית השני אין המשך, הקיר שהן נסמכות עליו אינו אלא סכר עצום שמשיב את החוקרים לתקופה מוקדמת ב־850 שנה מזו שחיפשו – הסכר הגדול ביותר שנמצא בארץ מתקופת הברזל.

הסכר הביא כבר בימים הרחוקים ההם ליצירת בריכה בתחתית ואדי טירופויאון, שבתרגום מיוונית פירושו "גיא עושי הגבינה". זהו הגיא המרכזי בירושלים הקדומה, שחצץ בין גבעת עיר דוד לגבעה שממערב לה, נחל שראשיתו באזור שער שכם ונמשך משם לאורך רחוב הגיא הקרוי על שמו אל הכותל המערבי – ומשם מוסיף ומתחתר במורד עד מפגשו עם הקדרון.

בכנס מחקרי שהתקיים אתמול בעיר דוד נחשפו התגליות הדרמטיות העכשוויות בבריכת השילוח. היסטורית נהגו לשייך את היווצרות המונח "בריכת השילוח" לחזקיהו, כפי שהיה נהוג לשייך אליו גם את הנקבה המזרימה מים ממעיין הגיחון אל הבריכה. כעת מתברר שהסכר שיצר אותה – זה שהכביש המודרני עובר כיום על גביו – נבנה קרוב למאה שנים קודם לימי חזקיהו, בימי מלכי יהודה יואש או אמציה, כלומר בשנים 805 עד 795 לפנה"ס. הסכר ניקז את מי הגיא המרכזי וגם את מי הגיחון, שזרמו אליו לא דרך הנקבה (שטרם נחצבה אז, כנראה), אלא דרך תעלת השילוח העילית, שהייתה קיימת בחלקה עוד מהתקופה הכנענית.

הסכר טרם נחשף במלוא גובהו: נותר לחפור עוד ארבעה־חמישה מטרים עד פני הסלע. גובהו הכולל כ־12 מטרים, עוביו כשמונה מטרים ואורכו לכל הפחות 21 מטרים. נראה שאין בממצא הארכיאולוגי קיר נוסף מהמאה התשיעית לפנה"ס ששרד לגובה קרוב לכך. בעמותת אלע"ד שוקלים כעת בין השאר להקים מחדש את בריכת השילוח במקום, למרגלות הסכר העצום, ולשוב ולמלא אותה במי הגיחון והטירופויאון כמו בימי הפאר הקדומים. הסכר הזה, אין ספק, מבלבל את החוקרים ושולח אותם לחשב מסלול מחדש – אבל אפילו הוא איננו מצליח לגרום לתופעה דומה בקרב כתבי הארץ.