אחת החוויות המטלטלות בביקור שלי בבית־חנון בשלהי נובמבר 2023 הייתה ההתוודעות לקרבה הבלתי נתפסת בין בתי העיירה העוינת לבתי היישובים הישראליים הנושקים לצפון הרצועה. מעבר לתלולית חול אחת נפרסה העיר הריקה שדרות – הושט היד וגע בה. קיבוצי האזור, שגם תושביהם פונו תחת אש חודש וחצי קודם לכן, קרובים אפילו יותר – ממש כמו ארובות העיר אשקלון.
באותה שעה, כשלא ידענו אפילו מה סדר הגודל של הפצעים שאנחנו נדרשים ללקק, כשרשימות הנעדרים, החטופים והנרצחים עוד התערבבו אלה באלה באי ודאות מייסר, נדהמתי לגלות את מצבם של רחובות בית־חנון. ההרס שם נראה במבט ראשון משמעותי למדי - הכבישים הפכו חוליים מכובד הטנקים שנסעו עליהם והמשיכו הלאה, וכמובן חלק מהמבנים נפגעו לא מעט - אולם הווילות ומבני הציבור עמדו עדיין על תילם, והבריכות הפרטיות ועיצובי הבתים כמו המתינו לשובם של הדיירים.
אותם בתים שבכל אחד ואחד מהם נמצא פיר מנהרה. בתים שהחטופים הישראלים עברו דרכם, כך על פי הממצאים, ותושביהם, שהתפנו בהתרעה אדיבה מצד צה"ל, השאירו מאחוריהם ביזת קיבוצים חתומה בעברית. בית הספר של האו"ם, למשל – כיסוי מושלם ומקומם לתוואי תת־קרקעי מסועף – סבל מפגיעות חלקיות בלבד.
הכי מעניין
שכונת בית־חאנון, נובמבר 2024. | צילום: איי.אף.פי
רחובות השכונה היוקרתית שביקרתי בה, כך סופר לי שם, היו מרושתים מצלמות שעקבו אחרי לוחמי צה"ל כשאלה נכנסו לעיר. מרצחי הנוח'בה צפו בתמונות מהמצלמות הביתיות, וחיכו לרגע הנכון להפעיל מרחוק את מטעני הנפץ כדי לפגוע בחיילים. הצעידה ברחובות נעשתה במתינות, בזהירות. מדהים במיוחד היה לשמוע את המפקד הבכיר בשטח מתגאה בחייליו ובחיל האוויר, שהקפידו לא לפגוע במתקן המים המקומי – תרומת נדיבים מאירופה – כדי שתהיה לתושבי בית־חנון מערכת מי שתייה תקינה כשישובו לבתיהם.
מתקשה לעכל את הדברים, ביקשתי מהבכיר לומר אותם מחדש. שמעתי נכון: המים לא נשמרים לטובת חיילי צה"ל או לחקלאות עתידית במקום. הם נשמרים למען תושבי עיירה עוינת, מרושתת במנהרות תת־קרקעיות שכל תכליתן שיפור יכולות נגד מדינת ישראל. ואנחנו שומרים להם את המים.
אשוב ואדגיש: הימים ימי נובמבר 23'. השאיפה לראות מבארי ומניר־עוז את הים הייתה כמעט קונצנזוס ישראלי. ההבנה שאין קיום למדינת היהודים בלי לפנות את הרצועה ממרצחיה הייתה חוצת מחנות. ובכל זאת, השדרה הפיקודית העליונה בשטח עוד הייתה שבויה בקונספציה רבת שנים, כאילו לוחמינו הגיבורים חייבים לשמר את התנאים הנאותים במקום, לצורך שובם של חוגגי הבקלאוות שבנו והסתירו עזה של מטה; זו שבאה עלינו לכלותנו, שבחסותה נכבש הנגב המערבי, שבין קירותיה נרצחו חטופים – גברים, קשישים, נשים ופעוטות משפחת ביבס. זו שבמנהרותיה כלואים גם עכשיו מיטב בנינו.
זמן קצר אחרי אותו הביקור, ולאחר שלוחמינו האמיצים נשלחו למשימות בגזרות שונות ברצועה ובשאר חזיתות ישראל, נאלצו כוחות צה"ל לשוב פעם אחר פעם ולטהר מחדש את בית־חנון. לפני שבועות אחדים הגיע הסבב החמישי. חטיבת גבעתי נכנסה למקום, ובימים אלו היא סוף־סוף מייצרת הכרעה.
עד המחבל האחרון
מדרגות שבורות מובילות לקומת החמ"ל בבית מפקד חטיבת גבעתי שבבית־חנון. שני נמ"רים הביאו אותנו לשם ביום רביעי שעבר, בנסיעה רועשת שנמשכה דקות אחדות. "ארבעה־חמישה מחבלים נותרו בבית־חנון", אומר לנו המח"ט נתנאל שמכה, שלא מסתיר את גאוותו על שיטות הלחימה של החטיבה שתחת פיקודו. "מדובר בבני המקום, ואנחנו יודעים שנגמרות להם האספקה והתחמושת. הם מנותקי קשר, לא מצליחים לחבור למחבלים אחרים". שלושה ימים אחרי הצהרתו זו נכנעים שלושה מחבלים בבית־חנון, ואחד מחוסל. נראה כי הבטחתו של שמכה לסיים את טיהור עיר הטרור בתוך שבוע – והפעם באמת – עומדת להתממש.
"זהו? זה התמרון האחרון פה?", שואל אחד הכתבים הצבאיים. "תראו", משיב שמכה, "אם תגיע פתאום חוליה על אופנוע מהעיר עזה, יהיו פה מחבלים. אבל הם לא יגיעו בתת־קרקע. בצורת העבודה שלנו, טיהרנו מאה אחוז משטח בית־חנון מעל הקרקע, ו־95 אחוז לפחות של תוואי תת־קרקע".
עד לא מזמן היה שמכה מח"ט אפרים, נכנס ויוצא מעיר הטרור קלקיליה, אבל גאוות היחידה של החטיבה הסגולה – שהוא גדל בה ופיקד בה בראשית מסלולו הצבאי – כמו בוערת בדמו. "בסוף יולי חיסלנו את מוחמד סחויל, מ"פ בית־חנון שצה"ל ניסה להגיע אליו כבר משבעה באוקטובר", מספר לנו שמכה. הוא לוקח אותנו לסיור בפיר ענק ועמוק, שדרכו אפשר להגיע למקום מחבואו של המחבל הבכיר, שנהנה מחיבור לחשמל, תשתיות ומערכת אוורור. "יחד איתו חוסל גם אכרם אבו־גראד, מ"מ שלו. גבעתי עובדים בשיטות שלא עבדו בהן קודם. הנמ"רים שלנו זה קצב אחר ועוצמת אש אחרת.
"אנחנו שוללים תת־קרקע בכל פעם לפני שמתקדמים הלאה; לא נמשיך קדימה כשמאחורינו כל ה'זנבות' מסתובבים עדיין בתת־הקרקע. אני מקדם כוחות רק אחרי חיסול תוואי מאחוריי. היום הגזרה מרושתת במצלמות שלנו, ויש מארבי צלפים בלא מעט מקומות".
אנחנו עומדים על גג בית המח"ט ביום של ראות לא טובה במיוחד, כשהאופק מטשטש את הגבולות בין הים לשמיים. העיר לא דומה במאומה למה שראינו כאן בנובמבר ההוא. כמה בתים עומדים על תילם, חלקם משמשים את צה"ל. שאר העיר אפר ואבק. הדגל שהוצב בנתיב־העשרה מעלה התרגשות וחשש גם יחד. גם בחלוף 22 חודשים מהטבח, קשה לשמוע על המנהרות צמודות הגדר שנמצאו באזור לא מזמן. "זו הגזרה הכי קריטית, ואנחנו רואים בעיניים שלנו למה", אומר לנו שמכה, כשברקע קולות הירי לא נפסקים.
איך ייתכן שאנחנו שוב כאן? אני שואלת. איך ייתכן שנפלו פה בשנה האחרונה עשרים לוחמים, אף שכבר נלחמנו בבית־חנון? ואיך ייתכן שמה שהעסיק בזמנו את מפקד הגזרה היה לשמור על המים לתושבי העיירה, ליום שישובו לגור מטרים ספורים מנתיב־העשרה וארז ושדרות?
שמכה לא ממהר לענות. הוא בורר מילים, לא מתכוון לפגוע בכבודו ובשמו של אף מפקד אחר. לבסוף הוא אומר: "בזמנו פספסו חלק מהתת־קרקע. לפני חודשיים הבינו שיש עוד תת־קרקע שלא ידעו עליו קודם, הרבה בזכות מפות שנמצאו אצל מחבלים שנלכדו. זה הביא לשינוי משמעותי, וגם האמצעים שלנו הם אחרים, וגילינו עוד תת־קרקע במקומות שלא היו ידועים לנו. קיבלנו זמן ומשאבים מתאימים. יש לנו משימה ברורה ואנחנו עומדים בה.
לוחמי צה"ל בבית חאנון שברצועת עזה | צילום: דובר צה"ל
"גבעתי מסתכלים על התת־קרקע ועל קרקע ביחד. הבנו שאנחנו מטהרים את השטח מעל, אבל המחבל רץ כל היום בתת־קרקע, מחכה לנו שם. הבנו גם שיש להם חיבור לבית־לאהיה, לג'בליה ולבית החולים האינדונזי, וזה מה שמביא להם אספקה ועוזר להם לשרוד פה. את החיבור הזה שברנו. ההצלחה של גבעתי היא שמצאנו את התוואי המרכזי וחיסלנו אותו. כמובן, הם עושים ככל יכולתם לפגוע בנו. הם לוקחים נפלים של חיל האוויר ו'מטעינים' אותם. כמו שאנחנו יודעים את נקודות התורפה שלהם, הם יודעים את שלנו".
לוחמי גבעתי מצויים בלחימה בגזרת עזה מאז 7 באוקטובר 23', מתגאה המח"ט, אבל סופג מיד ביקורת על הנקודה הזאת בדיוק. איך יהיו מוכנים לאתגרים אחרים בלי להכיר את גזרות לבנון, סוריה ואיו"ש? איך יתאווררו ויאגרו כוחות, אם לא יצאו לחופשה שתרחיק אותם מאזור הלחימה? שמכה לא מודאג, וגם לא מסתיר את המוכנות הבוערת למשימת סיכול הטרור הבאה ברצועה. "עזה היא בית ספר ללחימה לכל מקום", הוא מבהיר. "יש לנו כאן לחימה בשטחים צפופים, עם אתגר תת־קרקעי. חמאס בנה את עצמו במשך עשרים שנה. הוא הכין את עזה היטב ללחימה הזאת, ברשת תת־קרקעית שלא תיאמן. זה לוקח זמן, אבל זה בר ביצוע עד להשמדת חמאס.
"החטופים? בוודאי. השמדת חמאס היא החזרת החטופים, זה בא ביחד. כל החלטה שתתקבל אנחנו ערוכים לבצע. בין אם הפסקת אש ובין אם הכרעת חמאס".
לתגובות: orlygogo@gmail.com