היום (יום חמישי), זהו היום השלישי לפסטיבל 'לא בשמיים' ה-26 שמתקיים בגליל העליון אחרי שנים שלא נפתח בשל המתיחות הביטחונית בצפון. עם כניסתו של ראש מועצת גליל עליון החדש במרץ האחרון, אסף לנגלבן, זוהי אחת המטרות הראשונות שעמדה לנגד עיניו – למרות האתגרים, להחזיר את הפסטיבל המסורתי אל הגליל. ההחלטה לכך התקבלה כדי להעביר מסר ברור וחד – החיים ממשיכים.
לדבריו, חשיבות הפסטיבל נובעת בין היתר מההידברות שהיא מייצרת בין אוכלוסיות וקהלים שונים בחברה הישראלית: "שיח מכבד, תרבותי, שמחבר ומדבר דיאלוג בציבור הישראלי בנושאים המשותפים כמו היסטוריה, מורשת, מסורת, חינוך, ארץ ישראליות, ספרות ושירה", הוא אומר, "האתגר הגדול של הפסטיבל הוא למצוא את נקודות העניין המאחדות ובה בעת לשוחח על הנושאים היותר רגישים ושנויים במחלוקת. יתרון נוסף לפסטיבל הזה, חשוב לא פחות, הוא להחזיר את התיירות לגליל אחרי תקופה ארוכה שהיא לא הייתה. הרבה מאוד יישובים פונו במסגרת המתיחות מול חיזבאללה, אז מבחינתנו, הפסטיבל מסמל חלק מהחזרה וההתחדשות של הגליל כאזור. כמובן שעדיין יש פה הרבה אתגרים, אבל אנחנו הולכים עקב בצד אגודל, והשלב הראשון הוא לתת חמצן לעסקים הקטנים, והפסטיבל נותן להם איזשהו בוסט ותנופה. להזמין את כל עם ישראל להיות חלק ולהיות איתנו פה בצפון הוא משמעותי בעיני".
שולי רנד ודני סנדרסון בפסטיבל "לא בשמיים" 2025 | צילום: עופר מושקוביץ (פושקו)
"היה חשוב לי שזה יחזור לתודעה של התושבים שחזרו שכל מה שהיה לפני המלחמה חייב להיות אחרי המלחמה, ויותר. אנחנו לא מוותרים על שום נכס, לא נכס תרבות, לא נכס חינוכי, לא ספורט", משתף לנגלבן, "אחרי השבעה באוקטובר והטראומה שנצרבה בחברה הישראלית, היה מאתגר לחשוב איך מחזירים את הפסטיבל המסורתי, לא היה ברור אם בכלל נכון לקיים פסטיבל השנה, האם נצליח, באילו נושאים ניגע ובאילו לא. אני שמח שהפסטיבל יצא בסוף לפועל. האמנתי שאנשים יבואו, וקיוויתי שהמצב הביטחוני יאפשר את זה. אמנם קיוויתי שגם החטופים כבר היו בביתם, אבל לצערי זה עדיין לא קרה".
במהלך הפסטיבל מתקיימים סיורים לאורך גבולות הצפון. ברמת הגולן, מטולה, רג'ר, מנרה וקריית שמונה בהובלת מדריכי קק"ל ואנשי שטח, שמשלבים ידע היסטורי, ביטחוני והתיישבותי עם עדות חיה לאתגרי ההווה שלחלק ממנה נחשפנו בשנתיים האחרונות של המלחמה. "הפסטיבל הוא אמצעי ואחד הדרכים לחזור לשגרה, אבל יותר מהכל הפסטיבל הוא חוסן. אנשים שיוצאים לצרוך תרבות, שנפגשים אחד עם השני, שמייצרים דיאלוג במפגשים שמדברים על חוויות משותפות. לכן היה לי ברור שהפסטיבל הוא הכרח, שהמעמד שלו והמקום שלו בצפון קריטית גם לתושבים וגם לחברה הישראלית. הסיורים מעמיקים את ההיכרות עם מרחבי הגבול, אתרי מורשת הקרב, סיפורי גבורה ואזרחות פעילה, ומאפשרים להזדהות, לחזק ולעמוד במשותף לצד יישובי הגליל שחיים בקו הראשון של המציאות הביטחונית הישראלית".
מרבית תושבי הגליל העליון חזרו, גם כל הקיבוצים. אל קיבוץ מנרה, האחרון שחזר בתחילת חודש יולי, חזרו 105 תושבים מתוך 300. רק בתחילת השבוע התחילו להציב בו מגורים זמניים במקום אלה שהופצצו במלחמה, חלק מהמבנים יעברו הליך של פינוי-בינוי. האתגר ממשיך ללוות את ראש המועצה שמנסה כעת להשלים את החזרה של כל התושבים ולקלוט משפחות אידיאליסטיות חדשות שרוצות ליישב את האיזור. "לצערי, יש משפחות שלא יחזרו כבר, מסיבותיהן הן. עם החזרה, יש סוגיות נוספות הקשורות לאיזור שיש להתמודד איתן כמו חיזוק הכלכלה והחינוך. נוצרו פערים בעולמות החינוך, עסקים נסגרו ובעלי עסקים מתמודדים מחדש עם קשיי הפרנסה. אנחנו מאמינים שנצמח ונגיע לעתיד טוב יותר בהקשר הזה. חוץ מזה, באופן טבעי יש קשיים רגשיים לתושבים אחרי תקופה פשוטה שהייתה המציאות של האיזור לאורך הרבה מאוד זמן".
עם זאת, לנגלבן, מתוך הסתכלות קדימה, מחזיק בתקווה ובאופטימיות "המקום הוא בעל פוטנציאל שאני בטוח שימומש, ויש פה קהילות חזקות שהן העוצמה שלנו. החוסן הקהילתי מחזק אותנו, היכולת להיות ביחד ולהצהיר על פעילות ביחד. בנוסף יש ביקוש של אזרחים לעבור אלינו וכל פסטיבל מייצר אחריו התרחשות חיובית שהיא קריטית היא מציגה את המקום החי והנושם, וזה גורם לאנשים לרצות להיות חלק מזה. זה מה שאנחנו יודעים לשדר, זה מה שאנחנו יודעים באמת לעשות. לתת את איכות החיים הכי טובה שיש לאנשים שלנו, וכמה שיותר מהר".