"יהושע חנקין של ימינו": משה זר בנה דור של גואלי אדמות ומיישבי הארץ

אלפים ליוו ביום ראשון למנוחת עולמים את משה זר (88), שנקבר באחוזתו מצפה צבאים בקרני־שומרון. הוא היה אחד הפעילים המרכזיים בראשית ההתיישבות ביהודה ושומרון, לוחם אמיץ בצה"ל, מוותיקי חטיבת הצנחנים וממייסדי יחידה 101, וגואל אדמות מהחשובים והעקשנים שפעלו למען עם ישראל וארץ ישראל. בנו גלעד, קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון, נרצח בשנת 2001 בפיגוע ירי על הכביש שנקרא לימים על שמו.

זר נולד בירושלים להורים שעלו מאיראן, ואת רוב ילדותו העביר בתל־אביב. הוא התגייס לנח"ל המוצנח, ובשירותו הצבאי לחם בקרב המיתלה במלחמת סיני, נפצע קשה מאוד ואיבד את עינו. לאחר שעבר שיקום הצטרף לגרעין "מתנחלים" בבארות־יצחק, ושם הכיר את אשתו יעל. בהמשך עבד כחשמלאי, נקשר לרב משה לוינגר ודרכו למפעל ההתיישבות, ובמקביל למד בישיבת מרכז הרב אצל הרב צבי יהודה קוק.

לאחר מלחמת יום כיפור החליט זר לרכוש קרקעות ביהודה לשומרון, והפך לאחד היזמים הגדולים והמוכרים בתחום. הוא ראה בכך שליחות, והאמין כי אין עם בלא ארץ ומדינה, ועל כן יש להרחיב את האחיזה היהודית ביהודה ושומרון ולבססה. כדי לממש את הרכישות ולרשום את הקרקע על שמו בטאבו הוא הקים חברה ירדנית, ומסוף שנות השבעים ועד אמצע שנות השמונים רכש דרכה קרקעות בהיקף של כ־7,000 דונמים.

זר לא הסתפק ברכישת הקרקע, ובאמצעות קשרים ענפים פעל להעלות על הקרקעות עוד ועוד יישובים. כך החלו את דרכן העיר עמנואל וחוות־גלעד, וכך הוקמו שכונות ביישובים ברקן, מעלה־שומרון, קרני־שומרון ועוד.

עלילותיו של זר במסעותיו לגאולת אדמות הארץ וסיפוריו יכולים לפרנס עלילות לסרטים וספרים. מעשיו חצו גבולות ומדינות, וכללו פעולות שלא יביישו סוכני ביון.

בנבכי תחום גאולת הקרקעות לא נדרשים רק כסף וחוש עסקי מפותח, אלא גם יצירתיות, אומץ לב, יכולת אנושית, היכרות תרבותית וחוקית עמוקה עם כל הצדדים הנוגעים בדבר, ומעל לכול חזון גדול ואמונה יוקדת. כל אלה הרכיבו את מכלול אישיותו של זר, והפכו אותו לאגדה בתחום.

לאחר כמה שנות עבודה נאלץ זר להאט את הקצב וכמעט לעצור. הבירוקרטיה גברה, ומנעה ממנו לרשום את הקרקעות על שמו. המנהל האזרחי העמיס קשיים, וגברו הסכנות לו ולמוכרים הערבים – שהתחילו לקפח את חייהם. זר ניצל בעור שיניו מהתנקשות כאשר ערבי שסחר בקרקעות ארב לו, הכה אותו בגרזן ופצע אותו קשה. הוא אושפז פעם נוספת, השתקם וחזר לפעול למען הרחבת ההתיישבות בארץ. זה כנראה היה מאפיין חוזר שלו: בכל פעם שניסו להפיל אותו, זר מצא אפיק פעולה חדש. למשל, הוא זה שרקם את העסקה הראשונה לקניית בית בחברון, "בית השלום".

"תודה, סבא משה"

זר בנה גם את ביתו־שלו על גבעה שקנה בשומרון. "אחוזת זר" היא מבנה יחיד ומרשים, הבנוי על שרידי ביצורים ירדניים ומערות קבורה קדומות, מוקפת מוקשים ומשקיפה על שפלת החוף. בתחילת שנות השמונים עבר עם יעל אשתו וילדיהם אל האחוזה, שכונתה "מצפה צבאים". משפחת זר הפכה לשבט מפואר שענפיו הרבים עסוקים ביישוב הארץ כמו "סבא משה", כפי שמכנים אותו מכריו.

בחלוף השנים הפך זר לאגדה. דלתותיהם של מקבלי ההחלטות, ותיקי ההתיישבות ונערי הגבעות היו פתוחות בפניו. הקשרים הרבים שרקם וליבו החם סייעו לו לא פעם לפתור בעיות חסרות סיכוי. לאחר רצח בנו גלעד בפיגוע, הצהיר זר בפני ראש הממשלה דאז אריאל שרון כי יבנה שישה יישובים לזכרו, אחד לכל אות בשמו. הראשון שבהם היה חוות־גלעד, שייסד בנו הצעיר איתי, ומתגוררים בו כיום כמה עשרות משפחות.

איתי, בנו של זר, ספד לו השבוע: "אבא, היית דמות מוכרת וענקית בהתיישבות, איש משימות לאומיות וגאולת קרקעות בארץ ישראל השלמה. למרות הפציעות הקשות במיתלה וניסיונות ההתנקשות בך על ההר, חונכנו ממך ומאמא לנחישות והקרבה ללא פחד, לדבקות בלתי מתפשרת במשימה. דאגת מאוד לכולם עכשיו במלחמה. זכית שיש לך עשרות צאצאים שנלחמים, והספקת לראות את האחדות, חלק מהניצחונות והתקומה. כעסת מאוד על מי שדיבר על בחירות ויציאה לרחובות כשאנחנו בעיצומה של מלחמת תקומה.

"כפי שהבטחתי לך לאחרונה, לא נוותר על הקרקע שגאלת. הגשמת את חלומך בהקמת יישובים וחוות, והשארת כאן צבא שלם של צאצאים ותלמידים שממשיכים את דרכך בעשייה, גאולת אדמות ובניין הארץ".

יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, אמר בהלוויה שהוא "היה אגדה חיה, יהודי בעל אמות מידה של דמות מהתנ"ך. הוא היה מראשוני גוש אמונים, ומתווה דרך בגאולת הקרקעות - יהושע חנקין של דורנו.

"כל גרגר אדמה בארץ ישראל לקחת ללב כאילו זה חלק מהגוף שלך. כשהיית מדבר על האדמות שנבזזו והפכו לשטחי B בהסכמי אוסלו עמדו לך דמעות בעיניים".

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק סיפרה בהספדה על ההיכרות העמוקה ביניהם: "חוץ מכל האדמות שהוא גאל וכל היישובים שהקים, הוא גידל דור שלם. כמעט אין מקום שאני לא מגיעה אליו שלא נמצא שם מישהו מהצאצאים של 'סבא משה' או מחניכיו.

"אני מנצלת את המעמד הזה כדי לבקש ממך סליחה, סבא משה, על כל מה שציפית שאעשה ולא הספקתי לעשות. אני רוצה לומר לך תודה. אני זוכה לעזור לכל מה שעלה, צמח ופרח כתוצאה מהאש שאתה הבערת בכל כך הרבה לבבות".