העולם כולו עומד משתאה לנוכח הניסים שמחולל הקב"ה במלחמה נגד איראן. התושייה והגבורה שמתגלות יום־יום בפעולות צה"ל מעוררות גאווה לאומית ותקווה גדולה שעם ישראל יצליח לחסל את האיום האיראני למען עתיד המדינה ועתיד העולם.

אך טבעי שמלחמה נגד מעצמה אדירה כמו איראן – המונה יותר מ־90 מיליון בני אדם, ומשתרעת על שטח של יותר מ־1.6 מיליון קמ"ר – תקבל את מרב תשומת הלב הצבאית והציבורית, ושיעור גבוה במיוחד של המשאבים הצבאיים. אך יש לזכור שהמערכה בחבל עזה עדיין בעיצומה. כל החלשה בחזית הדרום מאפשרת לחמאס למלא את השורות, להתחמש, לחפור עוד מנהרות ולהיערך עם כוחות מחודשים גם במקומות שצה"ל כבר כבש כמה פעמים, לקראת מתקפה נוספת על ישראל שעלולה להיות אכזרית מקודמתה.

המלחמה הנועזת באיראן מוכיחה כי למדינת ישראל יש יכולות צבאיות יוצאות דופן בהשוואה לכל צבאות העולם. לא תהיה זו הנחה מופרכת שצה"ל מסוגל לכבוש את עזה, לחסל את חמאס וליישב מחדש את חבל עזה. יש לראות במלחמה באיראן ובעזה המשך של אותה המלחמה שמתקיימת בשתי חזיתות. למעשה, מדינת ישראל מתמודדת עם שבע חזיתות בו זמנית. כך היה בתש"ח, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, וכך גם היום. נלחמנו בכל החזיתות כשהיינו קטנים בשטח ומצוידים בנשק פחות איכותי. נלחמנו וניצחנו. גם עתה יש לראות את המלחמה באיראן ובעזה, ולמעשה בכל החזיתות, כמלחמה אחת. צה"ל מסוגל לכך ועם ישראל מסוגל לעמוד בכך.

הממדים העצומים של המערכה מול איראן מושכים את מרבית תשומת הלב הציבורית והתקשורתית, וכך נוצרת תמונה שאינה שלמה לגבי המציאות הביטחונית והלאומית. ניצחון על איראן הוא ניצחון צבאי וניצחון לאומי עם השלכות ארוכות טווח על מעמדה של מדינת ישראל ועל יכולת ההרתעה שלה. בהנחה שצה"ל יצליח להרוס את הכור בפורדו – עם ארה"ב או בלעדיה – התפקיד של עם ישראל באיראן יסתיים עם הסרת האיום הקיומי מצידה.

המחויבות לגבי עזה כפולה ומכופלת. מדינת ישראל החפצה בחיים מחויבת להשמיד את חמאס, לקדם את הגירת העזתים למדינות העולם, ולממש את הצו עתיק היומין לגאול את ארץ ישראל בהתיישבות. לאורך כל המסלול הציוני הייתה ההתיישבות ביטוי מוחשי למאוויי החלוצים וחומה בצורה בפני אויבים. יישובי חומה ומגדל הביאו ביטחון בתקופה שדומה היה שאין אפשרות לבלום את הטרור הערבי; 11 הנקודות שעלו על הקרקע בלילה אחד באוקטובר 1946 גאלו את הנגב; יישובי יהודה ושומרון שומרים על ההר, על לב ארץ ישראל ועל ערי שפלת החוף. יישובי הגולן נאחזים ברמה ומגינים על הגליל. זה סיפור ההצלחה של הציונות, והוא הוכיח את יעילותו וימשיך להביא להצלחה גם בחבל עזה. יש לראות בהתיישבות בעזה חלק בלתי נפרד מפיתוח הנגב המערבי. יישובי העוטף יתברכו מהתעוררות מחודשת של יישובים יהודיים בחבל עזה, שיבטיחו אופק של חיים ונוף.

צריך לרענן את המחשבה ואת הידע לגבי חבל עזה כדי להבין את גודל המחויבות של ממשלת ישראל לשמירה על השער הדרומי של ארץ ישראל. ההספד ההיסטורי של משה דיין על הרצח האכזרי של רועי רוטברג, איש הביטחון של קיבוץ נחל־עוז ב־1956, חקוק על לוח ליבו של העם היהודי לנצח. המילים עדיין מהדהדות והן תזכורת קבועה: "הנשכח מאיתנו כי קבוצת נערים זו היושבת בנחל־עוז נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים? דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית". כאילו לא עברו שבעים שנה מנחל־עוז של מתקפות הפדאין לנחל־עוז של טבח שמיני עצרת. בעצם ימים אלה, כשברכת הקב"ה מוחשית כל כך, שעה שהוא מחזק את צה"ל במערכות חסרות תקדים במורכבות ותעוזה, נדרש מעם ישראל למלא עד תום את המחויבות המוטלת על כתפיו: "לרשת את הארץ אשר ה' א־לוהיכם נותן לכם, וירשתם אותה וישבתם בה". המערכה הענקית המתקיימת בעצם ימים אלה תשלים את יעודה בהתיישבות בעזה – חבל ארץ קטן שאחיזתו גדולה.

דניאלה וייס היא יו"ר תנועת נחלה להתיישבות בהווה וראש מועצת קדומים בעבר