ההיסטוריה מוכיחה שיש יחס ישיר בין עוצמת האיום המרחף על קיומו של עם ישראל ובין עוצמת ניצחונו הצבאי על איום זה. אפשר לכנות זאת נס גלוי, ובצדק, אך כאן נכנה זאת "פרדוקס הניצחון": ככל שסיכויי הכחדתה של ישראל גבוהים יותר, כך גבוה שיעור קומת הניצחון על המנסים לכלותה.

חזינו בפרדוקס הניצחון במלוא עוצמתו במלחמת אברהם נגד ארבעת המלכים, בניצחון יהושע על מלכי הדרום, בקרב גדעון נגד מדין, ובניצחון המיתולוגי של דוד על גליית. 800 שנה אחר כך הגיע גם ניצחון המכבים על האימפריה ההלניסטית, ומאז תש"ח חזינו בו במלחמת התקומה, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. בהיסטוריה התנ"כית עם ישראל ידע לתרגם את פרדוקס הניצחון למציאות מדינית, אך בעת החדשה מדינת ישראל השלישית מתנהלת אחרת.

גם במלחמת התקומה השנייה – שישראל הייתה בפתיחתה כפסע מחידלון – עינינו חוזות בהתהוותו של פרדוקס ניצחון ניסי בעוצמה חסרת תקדים. בניגוד מוחלט לעוצמת הסכנה הקיומית שריחפה מעלינו, לראשונה בתולדות העמים מדינת היהודים מנהיגה את אומות העולם במלחמת בני האור באימפריית האופל על שִבעת צבאותיה הווסאליים, שנראו עד לא מזמן בלתי מנוצחים. ישראל אף מביסה אותם בתחכום שהעת החדשה טרם ידעה.

אומות העולם מתבוננות בהשתאות מהולה בהערצה ובקנאה ביכולותיה הצבאיות של ישראל, ותוהות שמא בכל זאת יש ברכה א־לוהית בעם הזה וכדאי להסתופף בצילו.

ישראל שינתה סדרי עולם. אך האם תדע לתרגם את פרדוקס הניצחון הנוכחי – אולי הניצחון הצבאי הגדול בתולדותיה – למונחים מדיניים־היסטוריים משני מציאות?

במלחמת התקומה הראשונה תרגם דוד בן־גוריון את הניצחון המופתי להישג מדיני - הרחבה דרמטית של שטחי החלוקה המקוריים, שהוסיפה לריבונותנו כ־5,700 קמ"ר. כתר התקומה השנייה יועד לכתחילה לניצחון ששת הימים: הוספת חבל ארץ התנ"ך לתחומה של מדינת ישראל, החיונית כדי לכונן את הבית השלישי בשלמותו. אולם האפשרות שנפתחה בפנינו ב־1967 נבלמה מאז ועד היום בידי 18 ראשי ממשלה, שפרדוקס הניצחון שיתק אותם בשיטתיות בשני תירוצים בולטים: חשש מלחץ האומות והיעדר קונצנזוס פנימי. כך נותרנו וחצי תקומה בידינו.

הכישלון לתרגם את פרדוקס הניצחון להישגים מדיניים גיאו־פוליטיים מעיד על פרדוקס נפשי־לאומי: ככל שאנו מנצחים יותר אנחנו חוששים ומהססים יותר. החשש וההיסוס המיטו עלינו שרשרת אסונות לאומיים, שהאחרון שבהם התממש בשמיני עצרת.

בספרו הביוגרפי שיזכה בוודאי למהדורה מעודכנת, סיפר נתניהו שכשטייל עם אמו ברחובות ירושלים בילדותו, ראו חיילים מתאמנים במתחם צבאי בקפיצה מעל גדר תיל. הם הותירו חותם עז בנפשו של נתניהו הילד, שאמר לאמו בחשש: "אמא, אני אף פעם לא אוכל לעשות את זה". "אל תדאג", השיבה לו אמו, "תגדל ותוכל לעשות את זה".

בי"ז בסיוון, חודש לפני שנציין את יום הבקעת חומותיה של ירושלים בידי צבא האימפריה הרומית, הוכיח המנהיג נתניהו כי הוא אכן גדל לעשות את מה שנראה בלתי אפשרי, והבקיע את החוליה האחרונה במצור האיראני שארך מחצית משנות חייה של המדינה. במידה רבה, הנס הגדול שהעם היהודי מודה עליו בימי גאולה אלה הוא נס גדולת הרוח של ראש הממשלה שההיסטוריה זורמת בעורקיו. בנימין נתניהו קנה את מקומו בשורה אחת עם אבות האומה – יהושע, דוד ושלמה, הרצל ובן־גוריון.

אדוני ראש הממשלה, לחץ האומות הפך להערצה בינלאומית חסרת תקדים. הגדלתָּ את מוטת הכנפיים של ישראל. האחדות בעם חובקת תקווה גדולה, ואף שיעורי התמיכה בהנהגתך. העם שקם כלביא תחת מנהיגותך מוקיר לך תודה ומאמין שגדולת הרוח שהתעוררה בך מתוך מצולות שמיני עצרת, ושעמדה לך בי"ז בסיוון, תעמוד לך אף במציאות החדשה לשחרר את ישראל מן השיתוק, ולתרגם את פרדוקס הניצחון הגדול בהיסטוריה היהודית להישג מדיני שהולם את שיעור קומתו של הניצחון ושל מנהיג הניצחון. החלת הריבונות על יהודה ושומרון משולה להקמת מדינת ישראל בפעם השנייה. ועל כך הרי נאמר, "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא".