האירועים שאנו חווים בישראל בשנתיים האחרונות היו יכולים לפרנס בקלות ספרי היסטוריה של מאה שלמה במדינה נורמלית. אבל אנחנו לא מדינה נורמלית ולא עם נורמלי. הניסים הגלויים הנראים לעיננו הם בסדר גודל תנ"כי, ומזכירים לנו אירועים דוגמת מצור סנחריב על ירושלים, כאשר מלאך ה' מכה את האויב הצר על העיר ומחסלו בלילה אחד. מה שהתרחש כאן לפני שבוע מרשים לא פחות.

התרחישים האופטימיים ביותר של מחיר המלחמה עם איראן צפו מאות הרוגים ופגיעה קשה בחיל האוויר, והנה אנו לאחר שבוע של מערכה במחיר נמוך יחסית. אכן מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו.

אולם חוסר הנורמליות לא מסתכם בזה. זר לא יוכל להבין, וגם אנחנו לא, איך המודיעין של ישראל על מנהיגיו וקברניטיו הצבאיים והמדיניים לא הצליח לזהות התארגנות של אלפי לוחמי חמאס מתחת לאפנו בעזה, ובאותה עת ידע לכוון בדיוק של מטרים לראשי שונאינו במרחק אלפי קילומטרים. בל ניפול לתיאוריות קשר: מאת ה' הייתה גם זאת, בלי לפטור מאחריות את מי שנושא בה – האחריות לכישלונות והאחריות להישגים.

מוקדם להעריך את אירועי השבוע בראייה כוללת, אבל אפשר לומר בבטחה כי מחסום פסיכולוגי אחד המלווה אותנו מאז חטא המרגלים עד ימינו נשבר בשבוע שעבר: מחסום הפחד או הדימוי העצמי הנמוך שלנו.

השבת נקרא בתורה את סיפור המרגלים ועונשם. אחד הפסוקים מיטיב לתאר את הרגשת העם בעת ההיא, שבאה לידי ביטוי במילים העצובות הבאות: ״ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם״. די במילים האלה כדי להסביר את העניין כולו. עם שמרגיש מבוהל וחלש כחגב או כנמלה לא יוכל להילחם עם אויב, בוודאי כשזה נדמה לו כענק בלתי חדיר. הוא לא יוכל לגייס תעצומות בנפשו כדי להתגבר על קשיים שכרוכים בכל מלחמה ובכל מאבק, ביודעו כי אין למלחמתו תוחלת וסיכוי. זאת ועוד, עם שמרגיש כחגב מבטיח לעצמו כי גם אלו שסביבו יחשבו עליו דברים זהים, ובכך תפיסתו את עצמו הופכת לנבואה המגשימה את עצמה.

השבוע לפני שלושים שנה הלך לעולמו הרב שאול ישראלי זצ"ל, מגדולי רבני הציונות הדתית. באחת מדרשותיו כתב: "חוסר הערכה של כוחות הנפש הגנוזים בעם הזה הוליד את הפחד להתנגש עם עמי נכר. זה היה החטא – הביטול העצמי". שנים רבות ידענו כי האיום האיראני מסכן את קיומנו כמדינה חופשית, אבל היינו בעינינו כחגבים. לא האמנו כי יש בכוחנו להילחם מול אימפריה קנאית שגדולה מאיתנו עשרת מונים. חשבנו שהם כענקים שאין למוטטם אלא בעזרת אחרים, שלא תמיד רוצים להיות לצידנו ברגעים כאלו.

הביטוי "עם כלביא יקום" מקורו בתורה, אבל הוא נאמר מפי בלעם הרשע שרצה לקלל את ישראל ונמצא מברך. נראה שכדי לגלות את הכוחות הטמונים בנו צריך לעיתים להסתייע באומות העולם. בשנאתם אותנו הם יבקשו לבחון את כוחם ולהשמידנו, ואנחנו ניאלץ לגלות את העוצמות הקיימות בנו. עם שמרגיש שיש לו דרך חזרה למצרים יכול להרשות לעצמו להרגיש כחגב, בחושבו שיש לו דרך מילוט. אבל מי שנמצא במצב של אין ברירה וחרב חדה מונחת לו על צווארו, כאשר האויב נמצא במרחק נגיעה מנשק גרעיני המאיים על קיומו, ימצא את הכוח והאומץ לעשות את הבלתי יאומן.

גילויי האומץ והכישרון, האמונה והגבורה של טייסינו ואנשי המוסד מצטרפים לשרשרת מעשי הגבורה של לוחמינו בכל החזיתות בשנתיים האחרונות. זהו דור של גבורה והקרבה, דור של אומץ ותעוזה, שבעזרת א־לוהי מערכות ישראל ידע להתגבר על כל קושי. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.