הטילים מפקיסטן והפרחים של נתניהו: מצעד הפייקים הגדולים של השבוע

מלחמות תמיד מביאות איתן מבול של חדשות מזויפות. מי שעוקב אחר הערוצים האיראניים בשבוע האחרון נתקל בשפע של פייקים מארץ הפייקים: מטוסי קרב ישראלים "הופלו" בסיוע תמונות ארכיון מארצות אחרות; מגדלי עזריאלי "נפגעו" בעזרת AI; ו"קרבות" עם סוכני מוסד דווחו מכל קרן רחוב. אין שום דבר מפתיע בנוהל קול הרעם מטהרן. הפתיע יותר מבול הכזבים שניתך על ראשינו השבוע גם מתוך החברה הישראלית. רובם אינם ראויים להתייחסות, אבל מטריד  ששקרים אלה הגיעו לעיניהם של מאות אלפי ישראלים.

פקיסטן איימה על ישראל בנשק הגרעיני שלה אם תפגע באיראן – פייק.

המקור לטענה הזאת שהציפה את הרשת הוא איראני. מוחסן ראזי, חבר המועצה לביטחון לאומי של איראן, טען בריאיון שפקיסטן, המחזיקה בנשק גרעיני, הבטיחה לטהרן: "אם ישראל תטיל פצצה גרעינית בטהרן, אנחנו נטיל עליהם פצצה גרעינית". משם התעוותה הטענה, והדרך הייתה קצרה לכל דיון רשת על המלחמה, שבו טענו חכמולוגים מקצועיים כי אנחנו שוקעים בבוץ עמוק מדי; "הנה אפילו הפקיסטנים הבטיחו לעזור לאיראן".

עד כדי כך הופץ השקר הזה, ששר ההגנה הפקיסטני פרסם הכחשה רשמית והבהיר: "היכולת הגרעינית שלנו היא לטובת עמנו ולהגנת ארצנו מפני תוכניות עוינות של אויבינו".

או אז החלו לצוץ שמועות אחרות: "על פי פרסומים, פקיסטן שולחת 750 טילים בליסטיים לאיראן", דיווח יאיר אלטמן מערוץ 14. ודרור בלאזאדה, הכתב לענייני איראן של הערוץ, אמר בשידור: "יכול מאוד להיות שפקיסטן מקיימת את מה שהבטיחה לאיראן והיא עוזרת להם במלחמה הזאת". השקר הזה התפשט ברשת כאש בשדה קוצים, אפילו אחרי שאל־מנאר, ערוץ הבית של חיזבאללה, הודה מפי מקורות פקיסטניים כי "אין אמת בחדשות המופצות על תמיכה צבאית פקיסטנית באיראן כרגע".

טראמפ אמר שהמלחמה צריכה להסתיים – פייק.

פחות מ־48 שעות לאחר תחילתה של מתקפת הפתע הישראלית באיראן, כבר הופצצנו בכזב חדש. כמעט כל גופי התקשורת דיווחו כי טראמפ הכריז שהמלחמה בין ישראל לאיראן צריכה להסתיים. יצאו פושים, ריצדו כותרות באדום, והפרשנים החלו להסביר שאו־טו־טו הנשיא האמריקני מוציא פקודת "חדל" לחיל האוויר הישראלי. כעת קשה להאמין שזאת הייתה האווירה רק במוצאי השבת שעברה, אבל זה מה ששודר במשך כמה שעות. בפועל, זאת הייתה הוצאה מפוארת מהקשר.

המשפט הזה הופיע בציוץ שפרסם הנשיא טראמפ, ובו דיווח על שיחתו עם ולדימיר פוטין: "הוא דיבר על איראן, מדינה שהוא מכיר היטב. דיברנו באריכות... השיחה נמשכה בערך שעה. הוא מרגיש, וכך גם אני, שהמלחמה בין ישראל לאיראן צריכה להסתיים, וכפי שהסברתי לו, גם המלחמה שלו צריכה להסתיים". הקורא הסָביר מבין שיש פה עקיצה של טראמפ לפוטין – המלחמה הזאת צריכה להסתיים כמו המלחמה שלך. וכזכור, קודם המלחמה העביר טראמפ מסר עקבי כי הוא מעדיף שאיראן תוותר על תוכנית הגרעין שלה באמצעות הסכם. אבל עיתונאים ישראלים, מתברר, אינם קוראים סבירים. שלוש מילים באנגלית - "So Do I" – הספיקו כדי שהם יריחו שהנה, שוב דונלד טראמפ מתהפך על נתניהו, והרי אין סיפור טוב מזה. מגוחך שבאותו בוקר ממש אמר טראמפ ל"אטלנטיק": "אנשים טוענים שהם רוצים שלום – אין שלום אם לאיראן יש נשק גרעיני". אבל בתקשורת הישראלית קפצו ישר למסקנה ההפוכה והפיצו פייק.

חברי מרכז ליכוד ומקורבים מתחבאים בבונקר האסטרטגי של המדינה – פייק.

באותו מוצאי שבת דיווחו בערוץ 13 כי "מספר שרים ובני משפחותיהם פונו למקומות מסתור מיד אחרי תחילת המתקפה. חלקם למקומות מוגנים, וחלקם לכתובות אחרות". הכתבת מוריה אסרף הסבירה את ההיגיון: "יש חשש אמיתי, ממשי, שהאיראנים ינסו בתגובה על מכת המנע הישראלית לפגוע לא רק בדמויות בכירות ישראליות, אלא גם באנשים שסביבם". אלא שמכאן ואילך, ההיגיון עזב/ה את הקבוצה. קבוצה של פעילי מחאה נגד הממשלה ובהם ח"כים לשעבר, אנשי עסקים ויזמי הייטק, החלה להפיץ קונספירציה שלפיה "גם חברי ליכוד מרכזיים על משפחותיהם" הובאו לבונקר, וגם "כמה רבנים המקורבים לשלטון". לא הייתי טורח להתייחס לקשקוש הזה אלמלא נחשפו אליו יותר מ־300 אלף גולשים והחלו להפיץ אותו הלאה כאמת לאמיתה.

ידידי העיתונאי אבישי גרינצייג החליט להוכיח שרמת בדיקת העובדות של החבר'ה האלה איננה מן המשובחות, בלשון המעטה. הוא שלח ממספר אנונימי הודעות לאחד ממובילי המחאה, עמי דרור, וטען כי יש לו פרטים על חברי מרכז הליכוד שנמצאים בבונקר – יאיר כץ וסנדרה רינגלר. דרור לא ביקש ראיות, לא אימת את הפרטים, לא שאל שאלות, אפילו לא בירר מי מתכתב איתו. הוא מיד רץ לפרסם לכחצי מיליון איש שראו את הציוץ "עדכונים מהבונקר האסטרטגי של מדינת ישראל", ובהם הוסיף פרטים מדמיונו הקודח וסיפר ששרה נתניהו השתעממה בבונקר והזמינה את חברתה הטובה ("זה אמיתי לגמרי"), ושאחד השרים הביא את בנו שהוא חבר מרכז ליכוד וראש אחד הוועדים הגדולים.

אין צורך לומר שמדובר בפייק גמור. השר חיים כץ כלל אינו שוהה בארץ, הוא נתקע בחו"ל בפרוץ המלחמה. מוריה אסרף בדיווחה ציינה במפורש ש"בבונקר התת־קרקעי שבו שוהה ראש הממשלה וחלק מהשרים, למיטב ידיעתנו, שוהים רק שרים ולא גורמים נוספים". וכמובן, אלה פרטים שהמציא גרינצייג כדי להראות שדרור וחבורתו מפיצים כזבים בלי בדיקה. אך גם לאחר שההתכתבות ביניהם פורסמה וקלונו נחשף ברבים, המשיך עמי דרור לטעון ש"הפוסט הוסר אף שרובו מדויק", וטען שהוא מקפיד שכל מה שהוא מפרסם יהיה מדויק. אין ספק, התגלו פה סטנדרטים יוצאי דופן של בירור עובדות.

ארבע הרוגות בטמרה בגלל מחדל ממשלתי של חוסר מיגון – פייק.

בלילה שבין שבת לראשון פגע טיל בבית פרטי בעיר טמרה, וגרם למותן של ארבע בנות משפחת ח'טיב: מנאר בת 45, שתי בנותיה, שדא וחלא בנות 20 ו־13, וכן קרובת משפחתן מנאר פח'רי דיאב בת 41. סיקור הטרגדיה נצמד במהירות לעובדה אחת: בכל רחבי טמרה, עיר של 37 אלף תושבים, אין מקלטים ציבוריים. במפלגת הדמוקרטים קבעו שזה "אסון ידוע מראש שכולו הפקרה ממשלתית". עיתונאי חדשות 12 מוחמד מג'אדלה כתב: "ביישוב היהודי הסמוך מצפה אבי"ב (1,100 תושבים) יש 13 מקלטים ציבוריים. לא מדובר בגזרת גורל, זאת מדיניות". מאמר המערכת של הארץ ("חסרי הגנה") קבע כי הטרגדיה בטמרה "היא תולדה של עשרות שנות מדיניות תכנונית מפלה והיעדר השקעה ממשלתית בהגנה על חיי האזרחים הערבים". באתר "שיחה מקומית" אמרו שמעל האסון "מרחף צל של הזנחה מכוונת והסתה גזענית". ראש העיר טמרה, מוסא אבו־רומי, התראיין וסיפר ש"בטמרה אין שום מקלט ציבורי, אין שום מקלט. ככה זה בחברה הערבית כולה. כ־60 אחוז מבתי האב בטמרה – אין להם מרחב ממוגן תקני".

אלא שמכל הדיווחים האלה נעלמה או הוזנחה עובדה אחת: בבית משפחת ח'טיב היה ממ"ד תקני. האב המתאבל, רג'א ח'טיב, סיפר בראיונות כי ארבע ההרוגות שהו בעת האזעקות מחוץ לממ"ד, בקומה העליונה, ואילו בתו הקטנה רזאן שהייתה בחדר המוגן ניצלה. הפרסום שלפיו האסון נגרם בשל הזנחה, גזענות או אפליה של הרשויות פשוט אינו נכון. כך גם בנוגע לאסון בבת־ים, שבו כל מי ששהה בתוך מרחבים מוגנים ניצל.

ומה לגבי עצם הטענה על המחסור במקלטים? זוהי כמובן בעיה רצינית ועמוקה, אך יש לזכור כי האחריות לנושא מצויה בראש ובראשונה אצל הרשות המקומית. מתחילת שנות התשעים יש חובה לבנות ממ"ד בכל בנייה חדשה, והרשות המקומית אינה אמורה להוציא טופס 4 למבנה שאינו מקיים את הוראות החוק. הדבר מצוי בסמכותו של ראש הרשות. בדו"ח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2018 נכתב שרק 28% מהבתים בחברה הערבית כוללים ממ"ד או מרחב מוגן תקני, לעומת כ־75% באוכלוסייה היהודית. כשראש העיר מספר על כ־40% מיגון בבתים פרטיים, הוא מעיד למעשה שהרשות העלימה עין מהנושא לאורך השנים. כך גם בנוגע להקמת מקלטים ציבוריים.

באותו דו"ח מיפה מבקר המדינה 71 רשויות במגזר הלא־יהודי, ונצא כי שבעים מהן, כולן חוץ מסאג'ור, לא אימצו חוק עזר בדבר החזקת מקלטים שפרסם משרד הפנים בשנת 1975, ולא חוקקו חוק עזר מטעמן בנושא. לארבעים מהן לא היה מיפוי של מקום המקלטים ושמות בעליהם. בשנת 2016 יזם פיקוד העורף את תוכנית תמי"ר למיפוי פערי המיגון ברשויות. בכל המגזר הערבי, רק שלוש רשויות מקומיות השלימו את המיפוי. לפיקוד העורף חסרו לחלוטין נתונים בנוגע לעשרים רשויות, כולן במגזר הלא־יהודי. ראש עיריית טמרה סיפר שמ־7 באוקטובר הוא עומד בקשר עם הממשלה ומבקש להגביר את המיגון בעיר, ואכן נפתחו מוסדות חינוך ממוגנים בעבור התושבים ופוזרו 20 מיגוניות ברחבי העיר. האם די בכך? נראה שלא. האם אפשר לתאר מציאות כזאת כהזנחה מכוונת של הרשויות מטעמי אפליה גזענית? גם לא. האם הגון לקבוע שהאסון של משפחת ח'טיב קשור לנושא? בטוח שלא.

המצור האווירי על ישראל נשבר כדי להביא פרחים למשפחת נתניהו – פייק.

ביום שני השבוע נוספה למבול הפייקים קונספירציה חדשה שזכתה לשם המגוחך "פרחים־גייט". עסק בשם "משק פרחים 25" פרסם בעמוד האינסטגרם שלו סרטון שבו נראים ארגזי פרחים רבים, ונטען כי "המטוס היחיד שנחת בישראל היום הוא המטוס שהביא את הפרחים למשק 25... מזל שיש לנו אירועים בבית ראש הממשלה". מיודענו עמי דרור, ממובילי המחאה, מיהר לקשר את הדברים לחתונתו הנדחית של אבנר נתניהו: "סיפור קצר ומטורף על הנשף של משפחת צ'אושסקו הישראלית", כתב לעשרות אלפי שומעי לקחו. "מסתבר שלנשף הוזמנו 220 קופסאות פרחים בעלות מטורפת... ואז בצורה פלאית, בזמן ששמי מדינת ישראל סגורים, המטוס הזה, מטוס הפרחים, טיסת מטען ICL608 מקבלת אישור חריג לטוס לישראל! אני חוזר, חיילי מילואים, חולים והורים לתינוקות, לא יכולים לטוס לישראל, אבל משלוח הפרחים של משק 25, האוצר שמיועד לחתונה מקבל אישור!"

לדרור הצטרף איש התקשורת אורי משגב מ"הארץ", שאך לפני שבוע נקבע בבית המשפט שפרסם לשון הרע על השר עמיחי שיקלי וייאלץ לפצות אותו. הוא כבר ציין ש"לשכת ראש הממשלה מכחישה כל קשר למשלוח הפרחים או לקיום אירוע חגיגי כלשהו, ומזהירה בתביעה מי שיטען אחרת". ולכן עבר לטקטיקה המוכרת של "רק שואל שאלות": "מי הזמין את הפרחים? מי שילם עליהם? מי דאג באופן חריג ביותר לאשר כניסה". אלא שאז הגיע איתי בלומנטל, כתב צבאי בתאגיד ואיש תעופה מושבע, ואשכרה בירר את העובדות בכל הבליל הקונספירטיבי הזה.

לפי בלומנטל, "אכן נחת מטוס ג'מבו מבלגיה עם 220 ארגזי פרחים. בנוסף נחתו אתמול עוד שני מטוסי ג'מבו 747 כשעליהם עוד מוצרים כדוגמת דגי סלמון וירקות". והיו טיסות כאלה גם בימים אחרים. איך זה קורה? יש הסבר, והוא אפילו מניח את הדעת. "גורמי הביטחון מאשרים הגעה של מטוסים לצרכים ביטחוניים, ועל המטוסים היה בעיקר ציוד צבאי (שלא נפרטו). ברגע שנשאר מקום על המטוס, ממלאים בצרכים של יבואנים פרטיים. היחס הוא 90־10, כלומר 90 אחוז ביטחוני, ו־10 אחוז למשווקים פרטיים על בסיס מקום פנוי". בקיצור, המציאות תמיד רחוקה ואפורה הרבה יותר מהסיפורים העסיסיים על "שבירת המצור האווירי" באמצע מלחמה כדי להכניס "פרחים נובורישיים למשפחת המלוכה שבבונקר".

אתגר לרוב הנורמטיבי

וצריך להוסיף כאן עוד מילה על התמריץ. הגל העכור של ידיעות הכזב הפנים־ישראליות לא נחת עלינו בגלל הצלחת התעמולה האיראנית. רובו הגדול נולד ופומפם בעקבות הצורך הכמעט פסיכי של פלח לא־גדול־אך־רועש של הציבור להתנכר לכל הצלחה ישראלית, ולצייר את המלחמה כאיזו הרפתקה גחמתית במדינה שאין לנו עניין לנצח אותה. ופה טמון אתגר עצום לרוב הנורמטיבי והרציונלי של האוכלוסייה בישראל: צריך לזכור כל הזמן שהאגף המיטרלל והולך אל מחוזות ההזיה והקונספירציה הוא קבוצה קטנה המחזיקה במגפון עצום שנותן תחושה כוזבת של מחנה גדול.

הטרלול הזה, חוששני, ימשיך גם אחרי עידן נתניהו.לכל מהלך חשוב בשנים הבאות יתלווה זמזום טורדני של השתוללות חסרת גבולות. הפיתוי לצלול אל מי האפסיים האלה ולאבד עשתונות מובן, גם אני נופל בו לעיתים, אבל הוא חסר תוחלת. נצטרך תזכורת תמידית לכך שזו אשליה אופטית, זו רק קבוצה קטנה. ללמוד לחיות לצד הניג'וז הזה, לגחך בשלווה סטואית על אובדן החוט הרציונלי, ולזכור לא לבלבל אותם עם הרוב הגדול, הציוני וההגיוני.