היום אחרי הצהריים התקיימה הלווייתו של סמ"ר נווה לשם ז"ל. הוא הובא למנוחות בהר הרצל בירושלים. ההלוויה נערכה בנוכחות בני המשפחה בלבד וללא קהל בהתאם להנחיות פיקוד העורף. תושבי היישוב ליוו את בני המשפחה בדרכם לבית העלמין כשהתאספו לאורך צירי הנסיעה.
"נווה היה הבן אדם האחרון שתיארתי לעצמי שיכול ללכת. בעיקר בסוף, בשבועיים האחרונים לפני השחרור" מספר איתי תורג'מן, חבר ילדות של נווה. "מגיל קטן הייתי הולך איתו כל יום, היינו מבלים. הייתי נסחף אחריו ואחרי כל האושר, השמחה והאהבה שהיו לו, הרצון לטרוף את העולם.
איפה לא היינו?! באמסטרדם, בצפון, בדרום, בסיני, ים המלח, במסיבות בכל מקום בארץ. הוא היה בן אדם של חום, אהבה ושמחה. החיים עבורו היו כמו מסיבה אחת גדולה, הוא ממש חי את המסיבה של החיים. הזיכרון הכי חזק שלי ממנו זה שהוא היה בן אדם שלא בזבז שנייה בחיים. הוא היה מגיע בשלוש בלילה הביתה מהצבא, ומוציא את החבר'ה ליציאה או סתם לשבת לדבר. לא בזבז רגע. זה הדבר שהכי אהבתי בו, שאמרתי וואלה אם אני רוצה עכשיו לעשות משהו ולא להתעכב, נתקשר לנוה, הוא כבר ימצא מה לעשות. חוץ מזה היה לו גם לב ענק, היינו הולכים ומזמינים המבורגר כל החבר'ה, והוא היה אומר לנו - עליי, אני משלם".
הכי מעניין
בפגישה האחרונה של תורג'מן ונווה לפני שלושה שבועות, הספיק לומר לו שהביא לי מתנה שהוא יאהב במיוחד. "הוא אמר לי שהוא שומר לי אותה בחדר ושיראה לי אותה כשניפגש שוב. בעצמו לא הספיק להביא לי את המתנה, אבל לפחות הוא אמר לי שהוא שומר לי אותה אצלו. בהלוויה אף אחד לא פספס את הפרט הזה של הלב הגדול שלו ושל השמחה שהיה בבן אדם. חשוב לי לומר שהוא נפל כלוחם, אבל מת כמלך. אין מה לומר. בן אדם בן עשרים, הספיק הכל: טיולים, חוויות, מה הוא לא הספיק? כל שבת היה הולך לבקר את סבא וסבתא, נותן להם נשיקה מביא פרחים. הוא היה מאוד מכבד את ההורים שלו".
נועם, חבר אחר של נווה מבקש לומר גם הוא כמה מילים עליו. "הוא היה בן אדם שהיה קרוב לכל בן אדם שהכיר אותו. גם מי שלא מכיר אותו, היה תמיד בסביבה שלו - הוא היה חברותי מאוד וככה הכרנו לפני 15 שנה. הוא לא עשה פוזות, הוא לא דיבר הרבה, אבל כשהוא אמר משהו, כולם הקשיבו. הוא ידע להיות קשוח כשצריך, עדין שזה הגיע לחברים שלו, ותמיד אבל תמיד הלך עם הלב שלו עד הסוף. בחיים, הוא היה העוגן שלנו. לא ניסה להרשים אף אחד, אבל כל מי שהכיר אותו התרשם. הדבר היחיד שאני יכול להגיד עליו מבחינת האופי שלו, זה שלא פחד מכלום, לא ויתר לרגע, לא חיפש, קיצורי דרך. היה באמת אריה, הכבוד הכי גדול שלי זה שזכיתי להכיר בן אדם כמוהו. בן אדם עם ערכים, עם שמחה, עם נתינה ולב טוב. בסביבתו תמיד היו הרבה צחוקים, הוא תמיד היה תמיד מדליק אותנו לעשות דברים מצחיקים ולשמוח, גם ברגעים של עצב"