אלפי בדואים חסמו ביום חמישי שעבר את שדרות רגר בבאר־שבע, ציר התנועה הראשי של העיר, במחאה על הריסת בתים ביישוביהם. בנוסף להפגנה הכריזה ההנהגה הבדואית על שביתה כללית במוסדות הציבור והחינוך. הטריגר המרכזי למחאה היה הריסת כשבעים מבנים בסמוך ליישוב שגב־שלום. על השלטים בהפגנה נכתב בין השאר: "מי ששולל קורת גג שולל חיים", ו"בית זו זכות בסיסית של כל אדם".

זה באמת לא נעים לראות בית הרוס, ודאי כשמדובר במשפחות עם ילדים שנשארות ללא קורת גג. רבים מתושבי הבתים שנהרסו שוכנו בינתיים במתנ"ס של שגב־שלום ובבתי הספר של היישוב. אבל לצד הכאב הטבעי והאנושי על הריסת הבתים, מי שלומד מעט את הסיפור, מבין שהכתובת הייתה על הקיר לפחות שנתיים לפני שהדחפור הגיע. לפני כשבע שנים אושרה התוכנית להקמת שכונה מערבית ליישוב העירוני שגב־שלום. השכונה החדשה אמורה לתת פתרון לכ־15 אלף בדואים המתגוררים באזור. בשטח המיועד לבניית השכונה מתגוררים קרוב לאלף תושבים בדואים ב־28 מקבצים לא מוסדרים, המפוזרים על פני כל השטח. פינוי התושבים נדרש כדי לפתח את השטח ולהכין תשתיות לשכונה החדשה.

השכונה החדשה אמורה להעניק מגורים חוקיים לתושבים המתגוררים כעת בשטח באופן לא מוסדר, ולצידם פתרונות דיור לעוד אלפי תושבים בדואים אחרים באזור. בשגב־מערב עתידים להכשיר 500 מגרשים צמודי קרקע, חד־משפחתיים, שיתאפשר לבנות בהם שלוש יחידות דיור, ועוד כ־300 מגרשים של בנייה רוויה עם 2־6 יחידות למגרש, ובסך הכול כשלושת אלפים יחידות דיור. ובכל זאת, התושבים הבדואים שמתגוררים בשטח התנגדו לתוכניות הקמת השכונה. חלקם ביקשו לקבל שטחים גדולים יותר שישמרו את אורח חייהם הכפרי, חלקם התנגדו עקרונית לבנייה רוויה, וחלקם דרשו כביש שיחבר את השכונה לכביש 40.

מי שהצליח לעכב בפועל את בניית השכונה היה ח"כ סעיד אלחרומי ממפלגת רע"ם, שהיה חבר בקואליציה בזמן ממשלת בנט־לפיד. לאלחרומי, שגם כיהן בעבר כראש מועצת שגב־שלום, היה עניין אישי בעצירת התוכניות. אימו ואחיו התגוררו בצבירים הלא־מוכרים שיועדו להריסה ולפינוי, ובחלק מהזמן גם הוא עצמו. כדי לעצור את המהלך הפעיל אלחרומי את קשריו הפוליטיים עוד בתקופת ממשלת נתניהו, כאשר עמיר פרץ היה אחראי לרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית. בהמשך הוא הצליח להביא לעצירת העבודות על הקמת השכונה ולהקפאת צווי ההריסה, עד לנפילת ממשלת השינוי. לפני ארבע שנים הוא מת מהתקף לב בגיל 49.

חילופי הממשלות הביאו לחידוש העבודות וההליך המשפטי להריסת הבתים. במרץ 2023, לאחר משא ומתן מול רשות מקרקעי ישראל, חתמו התושבים שעל בתיהם הוצאו צווי הריסה על פינוי בהסכמה תוך 22 חודשים, אם לא יושג הסכם עם הרשות לפיתוח הבדואים בנוגע להסדרתם.

לאחר פניות חוזרות ונשנות מצד הרשות להסדרה, החל לפני כמה חודשים תהליך של משא ומתן על הסדרת ההתיישבות של התושבים בשטח, במעורבות של אנשי המועצה. במקביל, בחודש האחרון הגיע התאריך שנקבע בבית המשפט לפינוי, ומִנהלת האכיפה החלה להוציא לביצוע, בהדרגה, את הריסת הבתים. לפני שלושה שבועות בוצעה הריסה של המקבץ הראשון של המבנים. כשהגיעו למקבץ השני והשלישי, התושבים כבר הפנימו שהפעם באמת עומדת להתבצע הריסה, והקדימו להרוס בעצמם את הבתים כדי להימנע מהוצאות כספיות שהמדינה מטילה במקרה שמוצו ההליכים המשפטיים.

משבר אמון

יובל תורג'מן, מנכ"ל הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית, מדווח על שיח עם אנשי המועצה שנועד לייצר הסכמות לפינוי ומעבר של התושבים. חוץ ממגרש חינם בשכונה החדשה, הרשות מציעה למשפחות סכום כספי שיאפשר להם לשכור בית באחד היישובים הבדואיים עד לבניית ביתם החדש. "פיתוח השכונה בוער בי", אומר תורג'מן. "אני רוצה לפתח את השכונה לא רק בשביל הסדרת האוכלוסייה שגרה שם. יש מצוקת דיור אדירה בשגב־שלום, ואנשים שם משוועים למגרשים. בנוסף, באזור כלא באר־שבע יש תושבים בהתיישבות לא מוסדרת שהשכונה מיועדת גם עבורם".

אחת הבעיות, מסביר תורג'מן, היא שחלק מהתושבים בשטח אינם זכאים לקבל מגרש בחינם בשכונה שתיבנה. מדובר בתושבים משגב־שלום, חלקם בני משפחה של אנשי המועצה, שבשנים האחרונות יצאו מהעיר ובנו ללא אישור בשטח המיועד לשכונה החדשה. התושבים הללו יכולים לרכוש מגרש בשכונה החדשה, אך הם מתנגדים להגיע להסכמים שיאפשרו לשכניהם הוותיקים יותר לקבל מגרש בחינם. נוסף על כך, במועצת שגב־שלום דורשים לשנות את תכנון השכונה, שנמשך שבע שנים, ולהסב את כל המגרשים המתוכננים בשכונה לחד־משפחתיים. התושבים בשטח תלו את יהבם בשנתיים האחרונות בעורכי הדין ובאנשי המועצה שהבטיחו להם שינויים בתכנון השכונה ומגרשים בחינם לכולם, עד שמצאו את עצמם מול הדחפורים. ראוי לציין שמי שמבצע את הריסת המבנים הם גופי האכיפה בליווי המשטרה, וגופים אלו אינם כפופים לרשות להסדרה אלא למשרד לביטחון לאומי.

בדרך כלל בהריסה של מקבץ ישן באכיפה שיפוטית, המדינה מקדימה ומייצרת פתרון סמוך לתושבים. במקרה של שגב־שלום, הליך הפיתוח של השכונה לא התקדם כי לא הגיעו להסכמים עם התושבים. "אנחנו לא בורחים מאחריות ופועלים גם עכשיו להגיע להסכמים", מבהיר תורג'מן, ומזכיר שיש עוד למעלה מעשרים מקבצים שאמורים להיהרס בחודשים הקרובים. "אנחנו מציעים לתושבים הזכאים לבחור מגרש ולקבל מענק כספי כדי לשכור בינתיים בית. גם לאלו שאינם זכאים אנחנו מציעים לרכוש מגרש ללא הגרלה, מה שלא מאפשרים למי שאינו מתגורר בשטח. אנחנו גם מחפשים לכולם פתרון למגורים זמניים, גם לאלו שבתיהם כבר נהרסו. באופן כללי, אנחנו מוכנים לצאת מגדרנו בעבור כל מי שבא לשתף איתנו פעולה".

עם כל הכאב האמיתי על ההריסה, במהלך הנוכחי יש שדר חשוב לתושבים הבדואים בהתיישבות הלא מוסדרת בנגב. הוא מבהיר להם שהזמן אינו משחק לטובתם, ושכדאי להם להגיע להסכמים עם המדינה על הסדרת בתיהם לפני שהטרקטורים יגיעו. מצד שני, צריך גם לזכור שההתנגשות הנוכחית נובעת ממשבר אמון עמוק בין הבדואים למדינה. האשְמה בחוסר האמון מוטלת גם על המדינה, שבמשך שנים בורחת מבניית תוכנית מקיפה להסדרת כל היישובים הבדואיים הלא־מוכרים, וגם אינה מציידת את הרשות להסדרה בארגז כלים שמתאים למשימה הגדולה.