המספרים, השיפור ואיפה משרד התחבורה צריך להשקיע: תאונות הדרכים בישראל

מספרי ההרוגים בתאונות דרכים מאיימים לעבור אפילו את אלה של השנה שעברה, אבל כשבודקים את נתוני הנסועה הכוללים מגלים שישראל במגמת שיפור

קרב על הפצועים. זירת תאונת דרכים. | מד"א

קרב על הפצועים. זירת תאונת דרכים. | צילום: מד"א

תוכן השמע עדיין בהכנה...

עם יד על הלב ושתי ידיים על ההגה, האם בשלושים הימים האחרונים יצא לכם להשתמש בנייד בזמן נהיגה? אם עניתם כן, אתם לא לבד. יותר מ־40 אחוזים מהנהגים הישראלים בחברה היהודית מודים בכך, רובם עושים זאת בתדירות נמוכה. אם נהגתם בכביש במהירות מופרזת, אתם שייכים לרוב הגדול של כ־80 אחוזים מהנהגים שמודים בכך. לעומת זאת, נסיעה בלי חגורת בטיחות היא כבר עבירה שרק אחוזים בודדים ביצעו.

כן, זה לא מקרי שהקמפיינים שניסו לשכנע אותנו ש"לא נוסעים עד שכולם חגורים" פינו את מקומם לסיסמאות אחרות. השבוע פורסמו נתוני סקר שערך הארגון הבינלאומי לבטיחות בדרכים ESRA בקרב כ־800 נהגים ישראלים מהחברה היהודית. הרשות לבטיחות בדרכים (הרלב"ד), החברה בארגון הזה, יכולה לסכם בסיפוק שהחובה לחגור גם בספסל האחורי ברכב נטמעה עמוק בתודעה, אף שנכנסה לתוקף רק לפני עשרים שנה. קשה לשנות הרגלים, אבל מתברר שהפרסום ברדיו אכן עובד. האתגר הגדול הבא הוא הסלולרי. לפי נתונים אמריקניים רשמיים, 8 אחוזים מהתאונות הקטלניות נגרמות בשל "נהיגה מוסחת".

ללא

| צילום: ללא

מתחילת 2025 ועד סוף אפריל נמנו בישראל כבר 155 הרוגים בתאונות דרכים; 10 הרוגים יותר מהתקופה המקבילה בשנה שעברה, שהסתיימה עם 436 הרוגים, שיא שלילי שלא היה כאן מאז 2006. השנה הקצב גבוה יותר. אם מחפשים נחמה קטנה, אפשר להסיט את המבט אל הנתונים מאז קום המדינה ולראות שפעם היה גרוע יותר. כבר חצינו את רף 700 ההרוגים בשנה מתאונות דרכים בשתי תקופות בעבר, באמצע שנות השבעים ובאמצע שנות התשעים. מאז נרשמה מגמת ירידה עקבית לאזורים של 300־400 הרוגים בשנה, אך בשנתיים האחרונות נרשמת מגמת עלייה.

הכי מעניין

מובן שהמספרים מושפעים מהגידול באוכלוסייה. כיום אנשים רבים יותר נוסעים בכבישים, ואיתם גדלה כמות המכוניות. לכן צריך להכיר מונח חשוב: נסועה. נסועה היא הקילומטרז' של כלל הרכבים במדינה, שמסתכם לאורך שנה שלמה במיליארדים רבים. כדי לקבל מושג רציני בנוגע למצב תאונות הדרכים, מודדים כמה הרוגים יש ביחס לכמה שכלי הרכב נסעו. במדד הזה, כצפוי, אנחנו מקבלים ירידה מבורכת בכל העשור האחרון. בשנת 2014 נפגעו בתאונות דרכים בישראל 45 בני אדם על כל 100 מיליון ק"מ נסועה. בשנת 2023 המספר כבר עמד על 25 בלבד.

החובה לחגור גם בספסל האחורי נטמעה עמוק, אף שנכנסה לתוקף רק לפני עשרים שנה. האתגר הגדול הבא הוא הסלולר: 8 אחוזים מהתאונות הקטלניות נגרמות מ"נהיגה מוסחת"

אבל זו תהיה שגיאה להסיק מכך שהשרים רגב ובן־גביר יכולים לנוח על זרי הדפנה. בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמו השבוע השוואה בינלאומית של הרוגים ביחס לנסועה, ואנחנו מתברגים בה במקום לא מכובד למעלה. המצב במדינות כמו ארה"ב, צ'כיה וניו־זילנד גרוע יותר, אבל מרבית מדינות אירופה משיגות הפחתה גדולה בהרבה של הרוגים בתאונות דרכים מזו שמציגה ישראל בשלוש השנים האחרונות.

חלקם של ערבים ישראלים במניין ההרוגים – 27 אחוזים – גבוה משיעורם באוכלוסייה. בשנת 2023 נהגים ערבים היו מעורבים פי שלושה מנהגים יהודים בתאונות שנגרמו בשל מהירות מופרזת שגרמה לסטייה מנתיב. עם זאת, נהגים יהודים ביצעו כמעט פי שניים "אי מתן זכות קדימה להולך רגל" בתאונות, ועבירה של אי־ציות לרמזור גרמה לתאונות באופן שווה בין המגזרים. כדי להדביק את הפער ממדינות אירופה, ישראל זקוקה למיקוד גדול במגזר הערבי, באכיפת השימוש בנייד בנהיגה, וגם בבטיחות האופניים והקורקינטים החשמליים. זה מאתגר, אבל השינוי המהיר של חגורות הבטיחות כבר לימד אותנו שמדליק מי שמקליק ראשון, רק לא על המסך.