ההתרגשות הרבה הייתה ניכרת השבוע במסדרונות בית החולים החדש של "אסותא" בבאר־שבע. ביום שלישי הקרוב ייחנך הבניין ויגיע לכאן המטופל הראשון, ומסתבר שעד אז יש עוד כמה דברים להשלים. כשהמתנתי בלובי נשאלתי על ידי אחד העובדים אם אני קשור לתהליך האישור של המעליות. תשע קומות ו־17 אלף מטרים רבועים יש בבית החולים החדש, חמישה חדרי ניתוח מתקדמים, 37 מיטות אשפוז ועוד שתי מיטות טיפול נמרץ. כדי להבין את השדרוג, נציין שהמרכז הרפואי הקודם של אסותא בבירת הנגב הכיל שלוש קומות בלבד בתוך מגדל 7 בעיר, והיו בו רק שני חדרי ניתוח ו־14 מיטות אשפוז.

בקומת הכניסה אני פוגש את מנהלת בית החולים רוחמה אלחיאני. הסיפור האישי שלה מרשים. לפני 37 שנים היא הגיעה למרפאה הקטנה של אסותא בבאר־שבע לעבודה זמנית של שבועיים כמזכירה מחליפה, במקום אחותה. התוכניות האישיות שלה אחרי שירותה הצבאי היו ללמוד חינוך מיוחד. מפה לשם היא נשארה באסותא, הפכה למנהלת מרפאה, השלימה תואר שני בניהול מערכות בריאות, וכבר שלושים שנה היא מנהלת את בית החולים, שעם המעבר למבנה החדש יעבדו בו 400 איש. גם לד"ר אבי יצחק, המנהל הרפואי של בית החולים, יש סיפור ייחודי. יצחק, יליד אדיס־אבבה, היה בעבר הסטודנט הראשון לרפואה ממוצא אתיופי, וכקצין רפואה ראשי של פיקוד הדרום היה הקצין הבכיר ביותר בצה"ל מבין יוצאי אתיופיה.

בית החולים החדש של אסותא, כמו קודמו, הוא בית חולים פרטי המספק שירותי רפואה ציבוריים לחברי כל קופות החולים. לצד זאת הוא מעניק שירות למבוטחים במסגרת שב"ן (שירותי בריאות נוספים) של הקופות, ולמבוטחים פרטיים. אין בו רפואה דחופה ולא חדרי לידה, ובכל זאת הוא מהווה בשורה לתושבי הנגב מכיוון שעתידים להתבצע בו עשרות אלפי ניתוחים בשנה, ויינתנו בו מגוון רחב של שירותים רפואיים: ממכוני עיניים וגסטרואנטרולוגיה, דרך מרפאות מומחים ומרפאת כאב, מרכז לטיפול בהשמנת יתר, מכון לב שיספק מענה אבחוני שלם, ועוד מגוון שירותים רפואיים מתקדמים. "המטרה שלנו היא לצמצם פערים בין מרכז לפריפריה ולהפסיק תנועה של מטופלים לבתי חולים במרכז", אומרת אלחיאני, ומספרת למשל על מכון ריאות שייפתח בבית החולים, במטרה לתת מענה לאוכלוסייה גדולה בנגב שסובלת ממחלות ריאות.

המבנה החדש, שבנייתו נמשכה חמש שנים, הוא מבנה ירוק וידידותי לסביבה וגם ממוגן ברובו. כל האגפים הכירורגיים ומתחמי הדימות בו ממוגנים – עניין חשוב כשמדובר באזור הדרום. בתחילת מלחמת חרבות ברזל, במשך שבעה שבועות אי אפשר היה להשיג תורים לבדיקות גסטרו בדרום בגלל המלחמה. בסורוקה הופנה כל הצוות הרפואי לטיפול בפצועים הרבים, ובמבנה הישן של אסותא לא התקבלו מטופלים בגלל חוסר מיגון.

אלחיאני מוסיפה כי במרכז החדש יינתנו טיפולי החלפת מפרקים באמצעות רובוט, ומכשירי CT ו־MRI חדשניים, מונחי בינה מלאכותית, יפעלו 24 שעות ביממה. "זמן ההמתנה לבדיקת MRI בהרדמה לילדים עומד כיום בנגב על כשנה. השירות שלנו כאן יקצר את ההמתנה באופן משמעותי. גם בדיקת קולונוסקופיה תוכל לקבל פה בהמתנה של שבוע אחד בלבד".

אני עולה לסיור בבית החולים עם יעקב ברמן, מנהל הסיעוד של בית החולים. בדרך אנחנו פוגשים את דוד אפלבאום, האח הממונה על חדרי הניתוח, הלבוש מדי צבא. הוא הגיע לכאן היישר מהמילואים ביחידה 669, כדי לפקד על ההיערכות של אנשי הצוות שלו למעבר משני חדרי ניתוח לחמישה. אני עובר עם ברמן בין חדרי הניתוח לחדרי האשפוז, ובכל מקום אנחנו פוגשים אנשי צוות נרגשים פורקים ציוד שהועבר מבית החולים הישן, מסירים ניילון מציוד חדש, ומבצעים סימולציות לקראת קליטת המטופלים בשבוע הבא. ברמן לוקח אותי לשני חדרי טיפול נמרץ, ומסביר שאומנם אין בבית החולים מחלקת טיפול נמרץ, אבל החדרים הללו יאפשרו לצוות של אסותא לנתח גם חולים מורכבים. "ניתוח להוצאת כיס מרה או להחלפת מפרק במטופל קשיש הוא ניתוח מורכב יותר שדורש השגחה אחרת, והחדרים הללו מספקים אותה".

גידי לשץ, מנכ"ל רשת המרכזים הרפואיים של אסותא, רואה בפתיחת בית החולים החדש בשורה לאומית. "ידענו שהקמת בית חולים חדש היא זכות ושליחות, אבל אחרי 7 באוקטובר הבנו שבית חולים נוסף בבאר־שבע, שנותן שירות לתושבי הדרום, הוא גם חלק מניצחון".

כתושב הדרום אני משתף את לשץ באכזבה החלקית מכך שבית החולים החדש אינו כולל גם חדרי לידה וחדרי רפואה דחופה, שקיימים היום רק בבית החולים סורוקה, בית החולים הציבורי היחיד בנגב. לשץ מסכים, ומסביר שבתי החולים של אסותא רשאים לספק שירותים בהתאם לרישוי שניתן להם. "אנחנו מבצעים את כל הניתוחים המורכבים והקשים ביותר, עם טובי המומחים ובטכנולוגיה הכי מתקדמת, אבל לא מבצעים השתלות כי אין לנו חדרי מיון וגם לא חדרי לידה. כל רישוי שנקבל ממשרד הבריאות נשמח ונברך עליו. ביקשנו למשל רישוי להפעלת מכשיר פט סי־טי (בדיקת הדמיה מתקדמת במיוחד, המשמשת למשל בתחום האונוקולוגיה; א"ר), כי כרגע יש לתושבי הדרום רק מכשיר אחד בסורוקה. כשהוא התקלקל לפני כשנה, מטופלים נאלצו לנסוע למרכז במשך כמה חודשים".

לצורך פתיחת בית החולים החדש גויסו כמאה עובדי צוות נוספים ועשרות רופאים ואחיות. לשץ ואלחיאני מספרים על רופאים מחיפה וממקומות אחרים בארץ שבחרו לעבוד בבית החולים החדש. "כוח האדם הרפואי הוא אתגר לאומי", מודה לשץ, "ובכל זאת, פתיחת בית חולים מודרני ומתקדם שיהיו בו מחקר במסגרת אוניברסיטת בן־גוריון וגם חדשנות, עשוי להיות מקור משיכה לרופאים ואחיות להישאר בדרום וגם להגיע אליו מהמרכז".

ועם כל ההתרגשות והשמחה על פתיחת אסותא, צריך לזכור שהקפיצה המשמעותית ברפואה בנגב תתרחש עם פתיחתו של בית החולים הממשלתי השני שאמור להיבנות בשנים הקרובות בדרום באר־שבע ולהכיל גם חדרי מיון ולידה, ו־600 מיטות אשפוז. סורוקה הוא בית חולים טוב שהוכיח מקצועיות גבוהה מאוד במלחמה הנוכחית, במיוחד בתחום הרפואה הדחופה, ועם זאת, בתחומים מסוימים הוא זקוק לבית חולים נוסף באזור שיאתגר אותו לתת שירות טוב יותר למטופליו. התחרות טובה לבריאות.