תזמון עדותו של מנדלבליט במשפט נתניהו לימים הללו, הישורת האחרונה של מערכת הבחירות, ככל הנראה לא מקרי. צוות ההגנה של נתניהו, בראשות עו"ד עמית חדד, מכיר היטב את הלו"ז הפוליטי ויודע מתי כדאי להביא את היועמ"ש לשעבר לבית המשפט. אבל תהיה זו שגיאה להביט בהתרחשויות באולם 315 של בית המשפט המחוזי בירושלים מבעד לעדשה הציבורית והפוליטית בלבד.

אכן, ברגעים לא מעטים היה נדמה שהסנגור חדד מדבר לציבור מעל ראשיהם של השופטים, העד ופרקליטי התביעה. רגע אחד כזה נרשם כאשר חדד ניצל את עמידתו של מנדלבליט על דוכן העדים כדי להזכיר לציבור את "תרגיל המקורבת", שבעזרתו גויס ניר חפץ כעד מדינה, תוך רמיסה בוטה של נורמות מחייבות. גם עו"ד חדד יודע היטב שדוקטרינת "פרי העץ המורעל", שאינה מתירה הסתמכות על ראיות שהושגו בדרך פסולה, לא נקלטה במשפט הישראלי, ושהסיכוי שלקוחו יזכה ל"הגנה מן הצדק" בגלל תרגיל שנעשה לדובר ומקורב למשפחה נע בין הקלוש לאפסי. במקרה הזה חדד רצה בסך הכול לשמוע את העד מודה בכך שהיה זה תרגיל פסול, ולהזכיר לציבור כיצד ניהלה המשטרה את תיק החקירה.

חדד בוודאי גם לא הצטער על המבוכה שגרם למנדלבליט בדיון על הטיפול הסלחני במי שהיו אחראים לתרגיל הפסול, מבוכה שאולי ערערה מעט את ביטחונו העצמי של העד. מנדלבליט נאלץ להודות שוויתר על מיצוי הבירור נגד האחראים על תרגיל החקירה הפסול: "היה צריך להחליט איזה אינטרס מעדיפים. התיק של ראש הממשלה היה החשוב ביותר, ולא רציתי שתעלה טענה של שיבוש. ההערכה שלי הייתה שאני מתעדף את הטיפול בתיק של ראש הממשלה - שלא תהיה טענה של שיבוש אחרי זה - על פני מיצוי הדין עם מי שחרג", הסביר היועמ"ש לשעבר בתשובה לשאלותיו של הסנגור, וצוטט מייד בפי רבים מתומכיו של ראש הממשלה, שעטו על המשפטים הללו כמוצאי שלל רב.

אך הרגעים הללו, והיו עוד כמה מהם לאורך היומיים הראשונים של העדות, הם בגדר רווח משני מבחינת הסנגוריה, חלק ממופע חימום המקדים את האירוע המרכזי. בלב חקירת היועמ"ש לשעבר עומדת סוגיה משפטית כבדת משקל שעשויה להכריע את גורל התיקים שעל הפרק, והיא אישורי היועמ"ש, סוגיה שהטיפול בה בקושי החל.

וזאת לתעודה

ראש הממשלה במדינת ישראל, אף שהוא האישיות הפוליטית הבכירה ביותר, איננו מוגדר פורמלית כראש המדינה. ממילא, הסדרי החסינות הנוגעים לראשי מדינה במדינות דמוקרטיות רבות, וגם בישראל, אינם חלים על ראש הממשלה אלא על הנשיא. נשיא המדינה חסין לחלוטין מפני העמדה לדין במשך כל תקופת כהונתו, אך החסינות המוקנית לראש הממשלה דלה מאוד, ובפועל זהה לזו שהעניק המחוקק לכל ח"כ מן השורה. אך בנקודה אחת ספציפית העניק מחוקק היסוד זכות יתר חשובה לראש הממשלה.

סעיף 17(א) לחוק יסוד הממשלה קובע ש"לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה". מטרתו של הסעיף למנוע מצב שבו גורמים במשטרה או ברשויות התביעה פועלים באופן עצמאי לסיכול יכולתו של ראש הממשלה למלא את תפקידו. האיסור המופיע בסעיף 17(א) לחוק היסוד בהיר ונחרץ, אלא שהוא סובל מבעיה קטנה: המחוקק נמנע מלקבוע במפורש מה הדין במקרה שהחוק הופר. מה דינה של חקירה שנפתחה עוד לפני שהיועץ המשפטי נתן לכך אישור? מה דינן ומשקלן של ראיות שהושגו בחקירה כזו?

בעולם אידיאלי, הדיון בשאלה היה נותר עניין למלומדי משפט בסמינרים במשפט פלילי או חוקתי. אלא שבמדינת חלם המכונה ישראל, גם שאלות כאלו הן מעשיות מאוד. מיד לאחר שסנגוריו של נתניהו קיבלו לידיהם את חומרי החקירה עם הגשת כתב האישום, הם גילו שבארגזים הרבים אין תיעוד מסודר בזמן אמת של האישורים שנתן היועמ"ש דאז, ד"ר אביחי מנדלבליט, לפתיחת כל אחת מהחקירות נגד ראש הממשלה. אף שהחובה מקורה בסעיף מפורש בחוק יסוד, חלק ניכר מהאישורים לא ניתנו במסמכים מסודרים אלא בעל פה, בשיחות ופגישות, וממילא לא היה תיעוד מסודר של כל אישור, הבהרה אילו פעולות חקירה מותרות, ומה סירב היועמ"ש שחוקרי המשטרה יעשו. ברור שמרגע מסוים כל החקירות התקיימו על דעתו של מנדלבליט, אך מה דינם של חומרי חקירה שנאספו לפני קבלת האישורים הדרושים, ובהם האזנות סתר, תשאולים ומפגשים עם עדים פוטנציאלים? לא מדובר בשאלות תיאורטיות, אלא בכאלו שעשויות לקבוע את גורלן של חלק מהראיות.

בניסיון להשלים את הפערים, הגיש היועץ המשפטי לשעבר לבית המשפט בשנת 2021, לאחר הגשת כתב האישום, תצהיר המפרט את שלבי מתן האישורים לחקירות, בהתאם לישיבות ולשיחות שערך. מנדלבליט אף הזכיר בתצהיר כי אומנם המחוקק דרש הסכמה, אך לא קבע שזו חייבת להינתן דווקא בכתב. את התמונה המושלמת לכאורה שביקשה להציג התביעה, בין השאר באמצעות תצהירו של מנדלבליט, ניסה השבוע לסדוק עו"ד חדד, לעיתים בהצלחה רבה יותר ולעיתים פחות. אחד הסדקים שחדד ניסה להיכנס דרכם הוא השאלה מה נחשב לחקירה. האם בדיקה מקדימה ואיסוף חומרים נחשבים לחקירה הדורשת הסכמה?

בפתח יום העדות השני הטיח חדד במנדלבליט: "הבוקר נראה את הדברים ונוודא שנעשו בלי אישורך. ברור שבשלב מסוים אתה מאשר לחקור את ראש הממשלה, השאלה היא מתי". הוא הוסיף: "אני חושב שהפילו אותך בפח. אף אחד לא אמר לך שמחפשים חומרים נגד ראש הממשלה".

אך מנדלבליט סירב לאשר את הצהרתו של חדד: "אתה טוען שבמזיד התביעה הסתירה ממני דברים. התביעה ליוותה את התיקים האלה. הפרקליטות הייתה ידי הארוכה, ואני מאוד אופתע אם זה נכון. יש לי אמון מלא בתביעה, כולל באנשים שיושבים פה. אם זה נעשה, זה חמור".

חדד הוסיף והעיר למנדלבליט על התיעוד הלקוי של אישורי החקירה: "ככה נראה אישור של יועץ משפטי לממשלה לפתיחת חקירה? זה אישור?". מנדלבליט הודה שייתכן שהיה ראוי לנהל את הדברים אחרת, אך סירב לקבל שמדובר בעבירה על החוק: "אני מקבל את זה, זה לא משמח אותי. מהצד השני עולה מפה שאני זוכר שאישרתי לחקור את ראש הממשלה באזהרה".

האם יצליח עו"ד חדד להוכיח שפעולות חקירה מהותיות התקיימו ללא אישור ושראיות כבדות משקל הושגו במנוגד להוראת החוק? בשני ימי העדות השבוע טרם הוצג האקדח המעשן, אך מרבית ימי העדות עוד לפנינו. בסיומן נצטרך לשאול את עצמנו שאלה אחת: האם עו"ד חדד הצליח להוכיח שראיות מהותיות הושגו טרם מתן אישור היועמ"ש לחקירה? כל השאר הוא בבחינת קצף על פני המים.