המכתב מטעם הייעוץ המשפטי לממשלה לפיו רשות מקרקעי ישראל חייבת לדחות את מועד הגשת ההצעות ומועד סגירת המכרז במכרזי הבנייה באזור E1 במעלה אדומים, הוא שיא חדש.
עוד כתבות בנושא
נתחיל מהשורה התחתונה - בהחלטה הזו היועצת מעבירה למעשה את נקודת האל-חזור בכל הנוגע למכרזי הבנייה הללו אל מעבר ליום הבחירות, בהסתמך על בסיס משפטי רעוע עד בלתי קיים. ממילא, קשה להשתחרר מהתחושה שמדובר בניסיון לסכל מהלך מדיניות לגיטימי שאותו מקדמת הממשלה הנוכחית, מתוך תקווה שהבחירות יקברו את העניין, כאשר הנימוקים המשפטיים הם למעשה רק תירוץ.
נשמע חמור? בואו נצלול יחד לפרטים. כפי שפורסם אתמול, מדובר בסיכום דיון במחלקת משפט מנהלי בייעוץ המשפטי לממשלה בראשותם של שניים מהמשנים ליועמ"שית, ובהחלטה שניתנה על דעת היועמ"שית, אשר דוחה למעשה את התאריכים החדשים של ההגשות לאחרי הבחירות, בטענה שלא ניתן לבצע צעד כה "רגיש" סמוך כל כך ליום הבחירות.
הכי מעניין
כדי להבין את חומרת הדברים, יש צורך ברקע קצר בשני נושאים: דיני ההתנהלות בזמן בחירות החלים על הממשלה ושריה, ולאחר מכן את האופן שבו נוהל המהלך לפרסום מכרזי הבנייה ב-E1.
נתחיל בצד המשפטי. במהלך השנים, דורות של שופטים ויועצים משפטיים הלכו וקיצצו עוד ועוד בסמכויותיהן של ממשלות לקראת סוף דרכן. סעיף 30 (ב) לחוק יסוד הממשלה קובע כי "עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה, תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה".
חוק היסוד איננו מסייג בשום אופן את סמכויותיה של "ממשלה יוצאת", על אף שהיא ממשלה שכבר איננה מכהנת מכח אמונה של כנסת מכהנת, ואולי אף איבדה את האמון והרוב בכנסת. למרות זאת, שורת פסקי דין והנחיות יועמ"ש קבעו (במידה מסוימת של היגיון) שישנם דברים שממשלה כזו איננה רשאית להחליט עליהם. בעיקר לא צעדים שמחד אינם דחופים, ומאידך כובלים את ידי הממשלה הבאה. עד כאן אולי לא מתאים ללשון החוק - אבל הגיוני.
עוד כתבות בנושא
אולם, מכאן החלה הרחבה פראית של מערכת האיסורים וההגבלות, גם למקומות שההיגיון מהן והלאה. נתחיל מהמקרה הקלאסי שבו הממשלה איננה מתפטרת או נופלת בהצבעת אי אמון, אלא הכנסת רק מקדימה את מועד הבחירות. במקרה כזה הממשלה בהחלט מכהנת מכוח אמונה של כנסת מכהנת. למרת זאת, טענו המשפטנים שהתפזרות כנסת לפני המועד היא בעצם "אי אמון בממשלה בתחפושת", שהרי זה מהלך שנעשה בדרך כלל כשהממשלה מאבדת את הרוב הקואליציוני היציב שלה.
ממילא, כך נקבע על ידי אותם שופטים ויועמ"שים, גם ממשלה כזו תיחשב "דה פקטו" לממשלה יוצאת שחלות עליה ההגבלות וחובות הריסון המדוברות. במקרה הזה ודאי שחוק היסוד לא מעניק שום בסיס חוקי להגבלה על הממשלה, ועדין איכשהו ניתן לומר שיש בכך היגיון.
אלא שהממשלה שמכהנת בימים אלה (בניגוד לממשלות קודמות רבות), אפילו לא הקדימה את התפזרותה אלא השלימה את ימיה, וככזו באופן ברור מכהנת מכוח אמון הכנסת. על אף זאת, וללא שום בסיס בחוק או בהיגיון, הייעוץ המשפטי לממשלה קבע במכתב ששיגר לשרים לאחרונה כי מרגע שהבחירות מתקרבות - חלות עליה אותן חובות ריסון, וזאת על אף שהכנסת מכהנת כחוק עד אחרון ימיה, לא פוזרה מוקדם והממשלה זוכה לאמונה הבלתי מסויג. למעשה, מדובר בקיצור דה פקטו של מספר חודשים, חסר כל בסיס חוקי והגיוני, של קדנציה לגיטימית של ממשלה וכנסת.
ועדיין, גם בהגבלות הללו ניתן למצוא היגיון כלשהו, אבל רק כל עוד הן חלות על מינויים או פעולות אחרות שנעשים על ידי הפוליטיקאים, אלו שמתמודדים בבחירות לכנסת, וממילא יש חשש ששיקולי בחירות יגרמו להם לקבל החלטות בעייתיות או לעשות צעדים שכל מטרתן היא לכבול את ידי הדרג הפוליטי שיבוא אחריהם. במקרה הנוכחי של מכרזי הבנייה ב-E1, זה פשוט לא המצב.
נימוקים משונים
בדיון, שכאמור נערך בייעוץ המשפטי לממשלה ב-8 בספטמבר, הסבירו אנשי רשות מקרקעי ישראל שלמועד שנקבע לפרסום המכרזים אין שום קשר לדרג הפוליטי. ההחלטה האחרונה שניתנה על ידי הדרג הפוליטי, במקרה שלנו שר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', היתה באוקטובר 2025, לפני כמעט שנה. היה זה אותו אקט של "אישור דרג מדיני" שנדרש במכרזים מהסוג הזה, ונעשה כאמור אי אז בשנה שעברה. משם החל הכדור להתגלגל במסלול הבירוקרטי הישראלי כנהוג במקומותינו, מסלול שכידוע יש לו קצב משלו.
ההודעה על הפרסום הצפוי של המכרז יצאה בחודש דצמבר 2025, וכחצי שנה מאוחר יותר גם מחוז ירושלים של משרד השיכון נתן את האישורים המתאימים. בהמשך נערכה שומת קרקע וחוות דעת תכנוניות, והחלה העבודה על "חוברת המכרז". טיוטת החוברת שהוכנה במשרד השיכון התקבלה אצל רמ"י ב-13 באוגוסט ו-4 ימים אחר כך כבר היתה בידיהם החוברת הסופית. למחרת, ב-18 באוגוסט פורסמה חוברת המכרז באתר רמ"י והמועד האחרון להגשת ההצעות נקבע כנהוג לחודשיים אחר כך, ה-19 באוקטובר. ימים ספורים אחר כך צפויים להתפרסם שמות הזוכים. בנוסף, אמור היה להתחיל היום (ה-28 בספטמבר), 3 שבועות לפני מועד סגירת המכרז כנהוג, חלון הזמנים שבו ניתן להגיש את ההצעות במכרז.
עוד כתבות בנושא
במשך כל התקופה הזו טענו ברמ"י, ואיש לא הציג בדיון שום נתון סותר, הדרג הפוליטי כלל לא היה מעורב בהתגלגלות הבירוקרטית. העובדה שסגירת המכרז יצאה 8 ימים לפני הבחירות היא תוצאה של צירוף זמנים מקרי ואיש לא יכול היה לתכנן אותה מראש.
איש ביועמ"שיה לא טען כמובן שרמ"י צריכה להפסיק חודשיים-שלושה לפני בחירות לפרסם מכרזי קרקע. ועל אף זאת, את המכרז הספציפי הזה הם החליטו שיש לבלום, או למעשה לדחות את המועד בו ניתן להתחיל להגיש הצעות וממילא גם את המועד האחרון להגשה, לאחרי הבחירות. למה? בגלל שפרסום המכרז מעורר דיון פוליטי ובינלאומי, ומחשש שפרסום התוצאות ינוצל לתעמולת בחירות. מה בין הנימוקים הללו ובין הנימוקים הקלאסיים להגבלת פעולתה של ממשלה יוצאת? ליועמ"שיה הפתרונים.
הנימוקים משונים כל כך, שקשה שלא לחשוד שלא מדובר באמת בדאגה למנהל התקין, אלא בניסיון לסכל את מהלך הבנייה ב-E1. מישהו שם ביועמ"שיה מקווה שהמפה הפוליטית תשתנה בבחירות וממילא הבנייה ב-E1 פשוט תסוכל.
עוד כתבות בנושא
