בשבוע שעבר, בעיצומם של הימים שבין כסה לעשור, נתנה מועצת הרשות השנייה היוצאת, נטולת הקוורום החוקי, אישור להעברת השליטה בערוץ 13 מאיש העסקים לן בלווטניק לקרן הפילנתרופית מריט סְפְּרֶד פאונדיישן, וליזמי ההייטק אסף רפפורט וינון קוסטיקה. סביר להניח שהידיעה על כך, אף על פי שפורסמה בכמה מכלי התקשורת, חלפה ליד אוזנכם בלי ששמתם לב אליה. אחדים מכם אף עשויים להיות מופתעים מכך שהאישור ניתן רק כעת, לנוכח העובדה שרפפורט וקוסטיקה נוהגים זה חודשים כבעלים החוקיים של הערוץ. החלטות ניהוליות שהתקבלו בתקופה הזו, חלקן משפיעות ואף מעוררות מחלוקת, מותגו ככאלו שקיבלו הבעלים החדשים, שגברו במרוץ לרכישת הערוץ על איש העסקים פטריק דרהי, הנחשב למקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

האבסורד באופן אישורו של מהלך דרמטי כל כך בשוק התקשורת לא גרר אחריו אפילו ציוץ של מחאה בערוגות תקשורת המיינסטרים. איש לא מחה על שהאישור ניתן בחטף, בעיצומה של מערכת בחירות, בידי מועצה שמועד תום כהונתה הקבוע בחוק חלף מזמן ומספר חבריה פחת מהמינימום שדורש החוק לשם פעולתה. כולם ענו "קדוש קדוש קדוש" אחרי צווי בג"ץ, שהפקידו את קבלת ההחלטות בידי אותה מועצה פגת תוקף. קשה לא להאמין שיש קשר בין מהות ההחלטה שעמדה על הפרק, העברת השליטה בערוץ לידי מי שנחשבים מקורבים למחאת קפלן, ובין השתיקה לנוכח ההליך הבעייתי. אלא שהצדדים הבעייתיים האלו של ההחלטה הם רק קצה הקרחון. בחסות האִתרוג שזוכים לו הבעלים החדשים של ערוץ 13, סדרת שאלות קשות שמעורר האופי המעט משונה של העסקה נותרות אף הן ללא מענה. ללא מי שיציף את השאלות הללו לקדמת הבמה, איש לא יטרח להשיב להן.

כפי שכבר ציינו, המימון לרכישת השליטה בערוץ 13, ובשרשור גם בחברת החדשות שלו, מגיע מיזמי ההייטק אסף רפפורט וינון קוסטיקה, שעשו את הונם בעסקת מכירת חברת ההזנק שהקימו, ויז, לגוגל. אולם את מניות הערוץ מחזיקה קרן מריט, תאגיד ללא מטרות רווח שלרפפורט וקוסטיקה אין מונופול על הזרמת הכסף אליו. מבנה השליטה הזה מעורר תהיות. האם רפפורט וקוסטיקה אינם מעוניינים לקחת אחריות מלאה על פעילות הערוץ? האם במקרה שהקרן תגייס בעתיד תרומות ממקורות אחרים הערוץ עשוי להחליף דה־פקטו ידיים בלי שליטה של הרגולטור?

בהודעה שפרסמה הרשות השנייה לאחר מתן האישור להעברת השליטה נאמר בין השאר כי המועצה תבעה מרשת, החברה המחזיקה בערוץ, ליצור מנגנונים של "פיקוח, בקרה ושקיפות" במטרה לוודא שהשלמת העסקה לא תוביל ל"השפעה בלתי ראויה" על פעילות הערוץ, על התכנים המשודרים ועל אופן קבלת ההחלטות. בין הסוגיות שהוסדרו לכאורה, על פי ההודעה, ניתן למצוא שקיפות ביחס למקורות המימון ולתורמים, תנאים בנוגע להצטרפות תורמים עתידיים לקרן שיבקשו להשקיע ברשת או להשפיע על פעילותה, והסדרים שנועדו להרחיב את מעגל מקבלי ההחלטות בקרן. עוד התחייבו הרוכשים להעמיד ביטחונות להשלמת ההשקעה ביצירה ישראלית ולשמור על כרית ביטחון פיננסית בקרן.

ובכן, משמח לשמוע שגם ברשות השנייה מבינים את הבעייתיות בעסקה, אך מדוע אם כך איש לא חשב שראוי לפרסם גם מהם המנגנונים שנועדו להבטיח אינטרסים כה חשובים? א־לוהים נמצא כידוע בפרטים הקטנים, ולבעלי הון כמו רפפורט וקוסטיקה יש עורכי דין שמומחים במציאת פרצות במנגנונים כאלה. אבל דומה שהתהיות ימשיכו לרחף ללא מענה, ולעניין רק קבוצה קטנטנה של משוגעים לדבר. חופש העיתונות קריטי רק כשהוא חופף לאינטרס הפוליטי. לכלי התקשורת המובילים בישראל די בכך שערוץ 13 "ניצל" מרכישה על ידי מקורב לנתניהו. כל השאר חשוב הרבה פחות.