בעולם מתוקן, אירוע שבו עורך הדין של המדינה מציג עמדה משפטית לעומתית למדינה, והיא נדחית בבית המשפט, היה פותח את מהדורות החדשות. במציאות שלנו מחזה כזה הפך לשגרה.
שוב פסק בית המשפט נגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ובעד הלקוחה שלה, הממשלה. הפעם זה היה בפרשת הפסקת כהונתה של הממונה על התחרות בהתאם לבקשת שר הכלכלה. אלא שבמקרה הזה אין שום דבר שגרתי.
ראשית, פסק הדין ניתן ב"דיון נוסף", הליך שבו הרכב מורחב נדרש לבחון מחדש הלכה תקדימית. העובדה שהיועמ"שית הפסידה בעתירה הראשונית, התעקשה לבקש דיון נוסף, והפסידה שוב פה אחד – חריגה כלשעצמה. שנית, פסק הדין כולל אמירות חסרות תקדים מפי בכירי השופטים נגד התנהלות הייעוץ המשפטי. בכך הם ניסחו, ייתכן שלא במתכוון, את התשתית המשפטית להדחת היועצת.
הכי מעניין
בפסק הדין נקבע כי הייעוץ המשפטי לממשלה פעל בניגוד לחוק ובחוסר סמכות כדי לסכל את מדיניות השר הממונה. אך חומר הנפץ האמיתי טמון בנימוקי השופטים יצחק עמית ונעם סולברג. כחלק מפסק הדין, עמית התווה את אופן בחינת עילת פיטורים של פקיד בכיר: "טענה לקיומו של משבר אמון אינה יכולה להתבסס על תחושתו הסובייקטיבית של נבחר הציבור הרלוונטי ... עליה להיתמך בתשתית ראייתית אובייקטיבית, מוצקה ומפורטת, המלמדת כי מקורו של אובדן האמון בשיקולים מקצועיים".
כך ניסח עמית בעקיפין את המבחן המשפטי הנדרש לפיטורי היועמ"שית: משבר אמון מול יועץ משפטי אינו יכול להישען על תסכול פוליטי, אלא דורש הוכחה אובייקטיבית לכשל מקצועי מתמשך. האם יש ראיה אובייקטיבית חזקה יותר לכשל המקצועי המתמשך של היועמ"שית מאשר פסק הדין הזה וקודמיו, שנקבע בהם כי היא מועלת בתפקידה לייעץ לממשלה בדבר החוק הנוהג?
סולברג גם חשף התנהלות קשה של הייעוץ המשפטי, המצטרפת לכשל המקצועי הראשוני. מפסק הדין עולה כי נציב שירות המדינה כלל לא גיבש עמדה עצמאית, אלא הוכפף להוראה משפטית שגויה. יתרה מזו: הבקשה לדיון נוסף הוגשה בשמו בלי שביררו את עמדתו, ואף בלי לבקש את רשותו.
בביקורת מפורשת ונדירה בחריפותה הבהיר סולברג את גבולות גזרתו של הייעוץ המשפטי: "בסיומו של דיון נוסף בהרכב מורחב, מתברר כי אף אחד מששת השופטים שנדרשו לסוגיה לא מצא לנכון להרחיק לכת עד היכן שמצויה עמדת הייעוץ המשפטי ... קורותיו של ההליך דנן מחדדים אפוא פעם נוספת את הפקת הלקחים הנדרשת מצד הייעוץ המשפטי לממשלה ... עיקרה בצורך, שהוא למעשה חובה, להיצמד לדין כהווייתו, ולא להפליג למחוזות אחרים".
סולברג מסביר את הנזק שגורם ייעוץ משפטי המסכל מדיניות חוקית מתוך תפיסת עולם פוליטית או רעיונית: "חששות שמציג הייעוץ המשפטי לממשלה מפני השפעות שליליות של מהלכי רשויות השלטון ... אינם יכולים לגבור על החובה הבסיסית להציג לרשויות את הדין כהווייתו. מלבד הנזק שנגרם לשלטון החוק ולערכים דמוקרטיים בסיסיים ... התנהלות כאמור עלולה לחתור תחת מעמדו של הייעוץ המשפטי לממשלה ותחת ההנחה שעמדתו בדבר המותר והאסור משקפת את המצב המשפטי הנוהג".
פסק הדין הזה הוא תמרור אזהרה. כאשר מוסד היועץ המשפטי לממשלה חורג מתפקידו כמסייע ומכוון על פי דין, והופך לגורם המציג תמונה משפטית שגויה כדי לבטל מדיניות של נבחרי ציבור, הוא מאבד את הצדקת קיומו במתכונתו הנוכחית. בג"ץ העניק לממשלה את הכלים המשפטיים להדחת היועמ"שית. הגיעה השעה שהממשלה תשתמש בהם כדי להשיב את שלטון החוק ולשקם את אמון הציבור במוסד הייעוץ המשפטי לממשלה.
בפורום הבכירים ניסחנו את חוק המינויים הבכירים, שיאפשר לממשלה חדשה להחליף את כל בעלי התפקידים בראשות המערכת. אנו קוראים לכנסת לחוקקו מיד, כדי שהממשלה החדשה תמנה פקידים שיפעלו למימוש מדיניותה, וכך תימנע מציאות שבה פקיד ממונה מסכל את מדיניות הממשלה.
ד"ר אודליה מינס ואהרון הינמן חברים ב"פורום הבכירים - יוצאי השירות הציבורי"