שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אברהם רובין, דחה את ערעור מפקד פיקוד המרכז אלוף אבי בלוט נגד החלטת ועדת העררים הצבאית לפסול את צו מעצר הבית המנהלי שהוצא למתיישב טל ינון דרדיק, ואשר מחייב אותו לשהות בבית חמותו בישוב עדי שבגוש שילה. השופט רובין אימץ את קביעת ועדת העררים לפיה לא ניתן להוציא צו המחייב את דרדיק לשהות בבית החמות על אף סירובה, וכן את עמדתה לפיה האחריות לקביעת תנאי חלופי מוטלת על מפקד הפיקוד ולא על הוועדה.
"הוועדה דנה בהחלטתה בשאלה האם מוסמך המפקד הצבאי לאכוף על צד ג', במקרה זה חמותו של המשיב, את שהותו של המשיב בביתה מכוח הצו, למרות שהיא מתנגדת לכך. הוועדה קבעה שאין סמכות להורות כן, כיוון שלא ניתן לחייב ולאכוף על צד ג' נוכחותו של אדם בביתו בניגוד לרצונו. על כן ביטלה הוועדה תנאי זה. על קביעה זו לא חולק המערער בערעור שלפניי. יוצא אפוא, כי השאלה המחייבת הכרעה בערעור שלפניי איננה האם עצם הוצאת הצו הייתה מבוססת ומוצדקת, וגם לא השאלה האם ניתן לאכוף על צד ג' את נוכחותו של המשיב בביתו. השאלה המחייבת הכרעה היא האם במצב הדברים הנוכחי, מן הראוי להשיב את הדיון בצו לוועדה, על מנת שהיא תקבע תנאי או תנאים חדשים תחת זה שבוטל, או שמן הראוי הוא שהמפקד הצבאי ישקול קביעת תנאים חדשים בצו, כפי שהורתה הוועדה", ציין השופט רובין.
עוד כתבות בנושא
לדבריו, "בנסיבות העניין, ולמרות שהביקורת שמפעיל בית המשפט לעניינים מינהליים במסגרת ערעורים מינהליים רחבה מזו המופעלת בעתירות מינהליות, אין לקבוע כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה המצדיקה את קבלת הערעור, זאת במיוחד כשמדובר בהחלטה הנוגעת לליבת מומחיותה של הוועדה... כעולה מהאמור לעיל, התוצאה היא שדין הערעור להידחות, תוך שפתוחה בפני המפקד הצבאי האפשרות לקבוע תנאים חדשים בצו ההגבלה והפיקוח, כפי שהבהירה ועדת הערעורים. בהחלטת ועדת הערעורים נכתב בהקשר זה, כפי שצוטט לעיל, כי בפניה הציג המערער שלוש אפשרויות, שלכולן סירב המשיב. אבקש להעיר מספר הערות בעניין זה. ראשית, לכאורה האפשרות לפיה יחוייב המשיב לשהות במעצר בית מלא בבית הוריו אכן איננה עומדת על הפרק, זאת לנוכח הטענה לפיה הורי המשיב מסרבים שהוא ישהה בביתם. ואולם בעניין זה אפנה להערתי בהמשך הדברים לגבי שאלת כנות הסירוב והשלכותיה האפשריות.
הכי מעניין
שנית, כעולה מהחלטת הועדה ניתן לקבוע תנאי לפיו המשיב ישהה במעצר בית בבית מסוים שמוחזק על ידי מי שמסכים שהמשיב ישהה בביתו, ובמקרה כזה לא נדרשת הסכמת המשיב לכך. ושלישית, לגבי האפשרות שעניינה תיחום מגורים "בפוליגון רחב" בפיקוח אלקטרוני אציין, כי תנאי כזה איננו מחייב לכאורה הסכמה מראש של המשיב להבדיל משיתוף פעולה שלו. כמו כן דומה כי במסגרת תנאי כזה לא חייב המפקד הצבאי לקבוע את הבית בו ישהה המשיב, אלא המשיב הוא שצריך להציע להודיע באיזה בית ישהה בתוך הפוליגון".
"בנוסף לכל האמור אעיר, כי ניתן לחשוב על אפשרויות נוספות. ויודגש, לגבי כל אחת מהאפשרויות שמורה למשיב הזכות להגיש ערעור לועדה לאחר שתינתן החלטה חדשה בעניינו. אם וכאשר יוגש ערעור שכזה, ייתכן שהועדה תצטרך להתמודד עם טענות מסוימות של המערער שנטענו בדיון שלפניי ולא נדונו בהחלטת הועדה. כך למשל, יתכן שתתעורר השאלה מה דינו של סירוב של צד ג' שהמשיב ישהה בביתו כאשר הסירוב איננו סירוב אמיתי, לפי הטענה ככל שתוכח, אלא סירוב למראית עין שתכליתו לסכל את הצו. כן ייתכן שהועדה תידרש לדון בשאלה באלו צעדים ניתן לנקוט, אם בכלל, ככל שתוכח שהמערער יטען ויוכיח כי המשיב מסרב או צפוי לסרב לשתף פעולה עם כל תנאי שייקבע, זאת במטרה לסכל בכוונה כל תנאי שמבקש המערער לקבוע בצווי ההגבלה. עניינים אלו ידונו על ידי הועדה ככל שיהיה צורך בכך, והיא תכריע בהם כחוכמתה", קבע השופט רובין אך הדגיש, "התוצאה היא שהקביעה לפיה המשיב מסוכן לביטחון האזור ועל כן עליו להימצא במעצר בית מלא בעינה עומדת. במצב דברים זה, ובהינתן שהמשיב לא הציע מקום אחר שבו הוא יוכל לשהות בינתיים במעצר בית, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דיני עד ליום 11.8.26 בשעה 11:00".
עו"ד משה פולסקי מסר: "אנחנו מברכים על החלטת בימ"ש המחוזי אשר דחה את הערעור של האלוף בלוט. האלוף למעשה הכניס את דרדיק למעצר למשך למעלה מחודש כאשר היה ידוע וברור לכולם שהצו הזה לא ניתן ליישום, לא חוקי ולא תקף. כל התרגילים המשפטיים שניסה האלוף בלוט או גורמים מטעמו לא צלחו, בסופו של דבר שתי ערכאות משפטיות קבעו כי הצו לא תקף. אנחנו מצפים ומבקשים כי אלוף פיקוד מרכז ושירות הביטחון הכללי יעשו בדק בית לגבי התנהלותם בסיטואציה הקשה הזו".