שיא בבקשות מקלט: הנוהל שהפך את ישראל לגן עדן למהגרי עבודה

בשנה האחרונה הוגשו בישראל 9,335 בקשות מקלט, שיא של כל הזמנים, הכולל עלייה של למעלה מ-50% ביחס לשנת 2024 (6,095), כך לפי דו"ח שפרסמה רשות האוכלוסין וההגירה במאי האחרון. עתירה שהגיש המרכז למדיניות והגירה ישראלית ותידון מחר בבית המשפט המחוזי בירושלים, מצביעה על הנוהל הבעייתי שמאחורי המספרים המנופחים.

מיהן המדינות המפתיעות שמהן מגיעים הכי הרבה מבקשי מקלט? מהו הפגם בנוהל הישראלי שמאפשר את המצב האבסורדי? מה מבקשת העתירה לשנות? ואיך כל זה קשור לבול עץ מקולל?

"פי 13 מכל מדינות האיחוד האירופי יחד"

עיון ברשימת המדינות המובילות במספר הבקשות חושף פגם במנגנון הגשת המקלט הישראלי, כאשר השתיים שמובילות את הרשימה לשנת 2025 הן סרי לנקה (2,815) והודו (1,016).

סרי לנקה עברה משבר כלכלי ופוליטי חריף בשנים האחרונות ואף קיימים דיווחים על סיכון נקודתי לפעילים פוליטיים טמילים או גורמים המזוהים עם פעילות בדלנית. עם זאת, היא לא מצויה במלחמת אזרחים מאז 2009, ולא נחשבת בעולם למדינת מוצא לפליטים. בשנת 2025 נרשמה עלייה של יותר מפי 5.5 במספר הבקשות מצד אזרחי סרי לנקה (2,815) לעומת 508 בלבד בשנת 2024.

המקרה של הודו ברור אף יותר. במדינה המאוכלסת בעולם יש משטר דמוקרטי יציב שלא מקיים דפוס של רדיפה מדינתית שיטתית ובהתאם, למעט במקרים חריגים אזרחי הודו  לא זוכים למעמד פליטות בעולם. העלייה במספר הבקשות בקרב אזרחי הודו מתונה יותר, כאשר ב-2025 נרשמה עלייה של כ-75% בשיעורן (1,016) ביחס ל-579 שהוגשו בשנת 2024.

הזינוק במספר הבקשות ניכר גם בקרב אזרחי מדינות נוספות. כך למשל, בשנת 2023 הוגשו 20 בקשות כאלה בידי אזרחי תאילנד, ב-2025 כבר עמד מספרן על 714, יותר מפי 35. לשם השוואה, לפי המרכז, בשנת 2025 הגישו אזרחים תאילנדים פי 13 יותר בקשות מקלט מאשר בכל מדינות האיחוד האירופי גם יחד, בעוד בקנדה הם הגישו 39 בקשות בלבד, כך לפי רשויות ההגירה במדינה.

לפי רשות האוכלוסין וההגירה, רוב מבקשי המקלט משלוש המדינות האמורות היו עובדים זרים בעת הגשת הבקשה.

בול עץ מקולל: כיצד מעניקה המדינה מעמד לאזרחים זרים ללא בדיקה?

לפי המרכז, התופעה במסגרתה אזרחי מדינות בטוחות לחלוטין בוחרים להגיש בקשות מקלט דווקא בישראל בשיעורים גבוהים ביחס למדינות העולם, שרק הולכים וצומחים, לא קורית בחלל ריק.

לפי העתירה, כיום מתאפשר לכל אזרח זר השוהה בישראל להגיש בקשת מקלט באינטרנט, להתייצב לרישום ולקבל באופן אוטומטי רישיון שמתיר לו לשהות ולעבוד בישראל כמעט ללא הגבלה למשך שנים. נטען כי מתן ההיתר לפי הנוהל הקיים של רשות האוכלוסין וההגירה מתבצע ללא כל בדיקה של תוכן הבקשה ומידת אמינותה.

העותרים טוענים כי הנוהל מאפשר לכל זר, גם אם הוא שוהה שלא כדין, לקבל רישיון עבודה זמני המעניק לו זכויות רחבות – לעיתים אף יותר מהזכויות שניתנות לעובדים זרים שהגיעו לישראל כחוק. בשל העומס, הראיון המהותי נדחה לעיתים קרובות לחמש שנים ואף למעלה מכך.

העתירה מביאה כדוגמה אזרח ניגריה שעבד בישראל במשך למעלה מ-5 שנים לאחר שטען בבקשתו שהוא "מפחד מ'בול עץ מקולל'" - בקשה שנדחתה מיד כשהגיע לראיון, אך זאת לאחר תקופה ארוכה כאמור.

כך יוצא שהמצב הנוכחי מתמרץ הגשת בקשות סרק מופרכות, מייצר עומס משתק על "היחידה לטיפול במבקשי מקלט" (RSD) ובכך פוגע באינטרס הציבורי ובזכויות של מבקשי מקלט אמיתיים שבקשתם טובעת בים בקשות הסרק.

מלבד זאת, הסוגיה שתידון מחר נוגעת לשני היבטים משמעותיים נוספים בעבור ישראל.

ראשית, היא נוגעת בליבת היכולת של מדינת ישראל לשלוט על שעריה ולקבוע מי ייכנס אליה ומי יישאר בה, במיוחד בתקופות רגישות. שנית, עובדים זרים שמגיעים ארצה במסגרת הסכמים בילטרליים לענפי החקלאות (בעיקר אזרחי תאילנד) או הבנייה ומקבלים מעמד של מבקשי מקלט יכולים לעבור לעבוד בענפים אחרים ובכך ליצור מחסור בידיים עובדות בתחומים שבהם הם נחוצים ושלשמם הגיעו לישראל. 

בעתירה נכתב כי רשות האוכלוסין וההגירה (המשיבה) מתרצת את אי-בדיקת הבקשות מראש בחוסר משאבים ובעומס. לפי העותרים, דווקא אימוץ הדרישה שלהם – סינון וראיון ראשוני מהיר – הוא זה שיפחית את העומס וימנע הגשות של בקשות מופרכות מראש.

בהתאם, העתירה מבקשת להורות על:

1. ביטול הסעיפים שמעניקים כיום אשרות שהייה ועבודה אוטומטיות לכל מי שמגיש בקשה באינטרנט.
2. לקבוע כי כל החלטה להעניק רישיון שהייה או עבודה לאזרח זר השוהה שלא כדין, תינתן רק לאחר בחינה עניינית וביצוע ראיון ראשוני לפחות עם מבקש המקלט.
3. לקבוע שכל שחרור בערבות או דחיית גירוש של שוהים שלא כדין, ייעשו אך ורק על פי הקריטריונים הנוקשים הקבועים בחוק הכניסה לישראל ולא באמצעות הליכים עוקפים שיצר הנוהל הקיים.

בעתירתם, מבקשים אנשי המרכז למדיניות הגירה ישראלית לעשות סדר במערכת: ביטול אשרות השהייה והעבודה האוטומטיות הניתנות כיום באינטרנט, התניית מתן רישיון לשוהה שלא כדין בבחינה עניינית ובראיון ראשוני, וקביעה כי כל שחרור בערבות, או דחיית הרחקה, ייעשו אך ורק על פי הקריטריונים הנוקשים של חוק הכניסה לישראל.

הדיון שיתקיים מחר עשוי לסמן את תחילתו של שינוי מהותי ביכולת השליטה של ישראל על שעריה.