נציב התלונות על השופטים: "כן, פגע בי שפקפקו ביושרה שלי"

העיר העתיקה והר הבית נשקפים מחלונות ביתו של השופט בדימוס אשר קולה, נציב תלונות הציבור על שופטים, כמו גלויה חיה. במשך רוב הריאיון שאני עורך איתו מתמזג קולה עם השלווה שברקע ושומר על ארשת פנים מחויכת, אבל כשאני מזכיר לו את הטענות שהוטחו בו שהוא "האיש של יריב לוין" בתוך המערכת – טענות שנשמעו משמאל, לאחר שקיבל תלונה נגד נשיא העליון יצחק עמית והסכים ללוות את חקירת הפצ"רית – הוא לא מנסה להסתיר את העלבון. "זה פגע בי נורא", הוא אומר בגילוי לב, "כי זה פשוט לא נכון".

עד שקיבל את ההצעה להתמודד למשרת הנציב, לדבריו, כלל לא הכיר את השר לוין. "נפגשנו רק פעם אחת קודם לכן, בחנוכת בית משפט השלום בצפת", אומר קולה, שהיה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. "מישהו הציג אותי בפניו. ראיתי שהוא לא יודע מי אני בכלל. וזה כבר היה אחרי משפט זדורוב, וכביכול כבר הייתי מוכר. גם שם לא דיברנו, שלום־שלום וזהו. אז כן, פגע בי שפקפקו ביושרה שלי. מישהו מעלה בדעתו שאשנה את דעתי כי מישהו בחר בי לתפקיד? רק מי שלא מכיר אותי יכול להגיד עליי דבר כזה".

מאז שיצא לפנסיה בגיל שבעים, לפני כשנה וחצי, השיחה הראשונה שלו עם שר המשפטים הייתה זו שבה קיבל את ההצעה להתמנות לנציב. "רציתי לעסוק בעשייה ציבורית, לעשות משהו שיזיז את המערכת", הוא מודה, "אבל כל עוד לא הגיעה הזדמנות, ישבתי על הגדר וחיכיתי. כששינו את החוק על אופן בחירת הנציב, חשבתי שאני יכול לעשות את זה. ובאמת, כמעט בלי שעשיתי כלום, פנו אליי ושאלו אם אציג את מועמדותי. אמרתי שאשמח מאוד".

מי פנה אליך?

"השר. הוא שאל אם אני בכלל מוכן לשקול את המועמדות. ומאחר שהנושא הזה בער בי השבתי בחיוב, והגשתי את מועמדותי לוועדת האיתור".

אתה יודע למה הוא פנה דווקא אליך?

"לא. אני מניח שכמו רבים אחרים הוא שמע על תיק זדורוב, וחיפש אדם שיש לו שם טוב בתחום המשפט ושגם ידוע כמי שפיו וליבו שווים. זאת ההנחה שלי, אבל אני לא יודע. אמרתי לו: 'דע לך שאני אדם עצמאי לחלוטין, אף אחד לא אומר לי מה לעשות'. הוא אמר לי ברוב הגינותו, 'אני מצפה ממך לפעול ביושר. זה הכול'".

צדק מאוחר

נציב התלונות על שופטים מתמנה לתפקידו לחמש שנים – זמן ממושך, אבל יכולת ההשפעה של בעל התפקיד מוגבלת. "אם כשאפרוש זמן ההמתנה לפסקי דין יתקצר ב־10, 15 או 20 אחוזים – עשיתי את שלי", אומר קולה כשאני שואל אילו יעדים הוא מציב לעצמו. "מאז תחילת דרכי כשופט, הבעיה הזו הטרידה אותי. השופט המנוח צבי טל אמר לי פעם: 'צדק טוב כשהוא נעשה מיד. צדק אחרי שנתיים, שלוש וארבע שנים הוא הרבה פחות צדק'".

הוא לא מוכן להתייחס להתמשכות ההליכים במשפט נתניהו, שעודנו תלוי ועומד, אבל כן מוכן לומר ש"שופטים צריכים לשלוט באולם, להגביל חקירות, לקבוע מסגרות זמנים. לא כל שוטר צריך להיחקר בחקירה נגדית ארבע שעות. סנגורים מבינים אבל לא רוצים להפנים שהשוטר בסך הכול מעביר את חומרי החקירה שהוא אסף. אם בדרך הוא עשה מעשים שלא ייעשו הסנגור רוצה לדעת, וזה בסדר, אבל זה לא המצב בהרבה מאוד מקרים. החקירות הנגדיות עוסקות בזוטות. לכן במשפט זדורוב הגבלתי את החקירות. המשפט החוזר לקח, מקצה לקצה, שנה וחצי. כך צריך לעבוד, ואני מצפה שכך המערכת תעבוד. זה קשה, זה תהליך ארוך, ואני מקווה שבכוחי הדל אצליח להזיז את המערכת".

היעד השני, לדבריו, הוא שקיפות מוגברת בתחום ההצהרות על ניגודי העניינים, ובתחום תיעוד הדיונים ופרסום הפרוטוקול. "נהגתי להקליט את כל הדיונים שלי לפני שזה הפך לחזון נפרץ", הוא אומר על ימיו כשופט. "כשהדיון מוקלט אי אפשר לבוא בטענה 'השופט אמר', 'השופט לא אמר'. מעל הכול, המטרה שלי היא לסייע להגברת אמון הציבור במערכת המשפט. לא הכול בידי הנציבות, אפילו לא הרוב, אבל מה שכן – זו מטרת־העל שלי. האם נצליח? את זה נדע בעוד חמש שנים, כשתראיין אותי לאחר שאפרוש".

לפני כמה חודשים השר לוין פנה אליך בבקשה שתלווה גם את חקירת פרשת הפצ"רית. למה נענית, בעצם?

"שקלתי, בדקתי וסברתי שזה אפשרי מבחינה חוקית, משום שאם אני עושה את זה במסגרת הנציבות – זה לא נחשב עיסוק אחר. זה באמת היה התנאי שלי. בית המשפט העליון סבר אחרת, אבל אני סברתי שזה לגיטימי ואפשרי, ולכן הסכמתי. בפן המהותי, חשבתי שאוכל לתרום להסרת העננה הזאת מעל המערכת. אמרתי שאם אני יכול לעזור בחקר הפרשה הזאת, אני מוכן. הערכתי שנוכל לסיים את זה בתוך זמן קצר ולדעת מי בניגוד עניינים ומי לא. זו הסיבה היחידה שהסכמתי. לא עשיתי שום פעולה אופרטיבית, וברגע שהוגשה עתירה לבג"ץ משכתי ידיי מהעניין. חיכיתי להכרעה, וכשנקבע שאני מנוע מלעסוק בכך קיבלתי זאת בלב שלם ובהכנעה. בזה תמה הנגיעה שלי לנושא".

גם אם אתה מכבד את ההכרעה, מותר לך לומר אם פסק הדין נכון לדעתך או לא.

"זה פסק דין והוא מחייב את כולנו, אם הוא נכון או לא נכון".

לא הרגשת שהוא קצת פרסונלי? נציבים קודמים לא משכו את ידיהם מלעסוק בכל דבר אחר. נעשה לך פה עוול בגלל ההיסטוריה שלך עם המערכת?

"אני לא חושב שנעשה לי עוול. להפך, השופטים טרחו לשבח אותי בפסק הדין. אני גם לא חושב שפסק הדין היה פרסונלי. זו הכרעת בג"ץ ואני מכבד אותה. ההיסטוריה שלי עם המערכת הייתה לפני שמוניתי לנציב – אבל אחרי שמוניתי, כולם בירכו על המינוי, כולל נשיא העליון שקרא לי ללשכתו ובירך אותי בחום ובנעימות. הוא גם קבע שגם אם החוק שנבחרתי לפיו ייפסל, הבחירה שלי תעמוד בתוקף".

לדברי קולה, אין "זעם מערכתי" על פסיקתו בעניין זדורוב, שזיכתה אותו מהחשדות ברצח ובהכרח גם האשימה את המשטרה, התביעה ומערכת המשפט בהרשעה של אדם חף מפשע. לדבריו, נשיאת בית המשפט המחוזי בנצרת, השופטת אסתר הלמן־נוסבוים, "הייתה בהרכב המקורי של זדורוב, ואנחנו חברים טובים מאוד"; הבת של השופט המנוח חיים גלפז, שישב בדין בהרשעתו הראשונה של זדורוב, "הייתה בהרכב שלי. היא לא ישבה כמובן בתיק זדורוב בגלל אבא שלה, אבל לא שמעתי ממנה מילת ביקורת". בעיני קולה, הטיפול בפרשת זדורוב היה שעתה היפה של המערכת, ש"זיהתה טעות וטיפלה בה. יש שופטים שתוהים למה זיכינו זיכוי מלא ולא מחמת הספק, אבל על עצם הזיכוי לא שמעתי ביקורת. אני לא חושב שמישהו במערכת נטר לי כביכול טינה".

היית מועמד פעמיים לקידום לבית המשפט העליון. אתה חש החמצה שלא נבחרת?

"שאלה קשה. בדיעבד, בגלל תיק זדורוב – לא. אני חושב שתיק זדורוב השפיע יותר, גם על הציבוריות הישראלית וגם על המשפט הפלילי בישראל. החידוש שלנו בתיק הזה, של השופט דני צרפתי ושלי, משמעותי יותר ממה שהייתי משיג אם הייתי מכהן שבע שנים בעליון".

מה החידוש?

"זה חידוש שישב על מצע קיים, אבל חידדנו אותו. כשאתה מקבל תיק שיש בו הודאה של נאשם ובוחר להסתמך עליה – כל שאר המשפט מתייתר. ההודאה חזקה בעיניך עד כדי כך שאתה מתעלם מהדברים האחרים. כשאתה משווה את ההודאה לזירה, לממצאים הפורנזיים, לכתמי הדם וכדומה – בכל מקום שיש לך ספק אתה מפרש את הנתון ככה שיסתדר עם ההודאה. ואז, בתוספת פרט מוכמן וחצי, יש לך הרשעה.

"השופט צרפתי ואני חשבנו שצריך לעבוד ההפך. שמנו את ההודאה בצד, לקחנו את כל העובדות ובדקנו עניינית כל אחת, פרט אחרי פרט: כתם דם פה, כתם דם שם, דלת פתוחה, דלת סגורה. מכל אלו יחד בנינו תמונה עובדתית, ואותה השווינו להודאת זדורוב. ברגע הזה היה ברור שהתמונה לא מתאימה, וממילא ההודאה היא הודאת שווא. כשאני מתחיל מהעובדות אני לא מוטה, ההודאה לא מסנוורת אותי".

נשיא תחת אזהרה

זמן קצר לאחר שקיבל ברכות מהשופט עמית, הוא נדרש לברר מכלול של תלונות שהוגשו נגדו – ובאחת מהן אף מצא את התלונה נגדו מוצדקת. "נפגשנו ודיברנו. דברים שנאמרים בארבע עיניים נשארים בארבע עיניים, אבל לא ראיתי אצלו שינוי ביחס אליי", אומר קולה על הקשר ביניהם מאז. "אנחנו מנהלים קשרי עבודה מסודרים, ענייניים, הכול על השולחן. אף אחד לא אוהב לקבל הערות, אבל מערכת היחסים טובה מאוד".

לאחרונה דחה קולה שתי תלונות שהוגשו נגד השופט עמית בגין התבטאויותיו בריאיון בתקשורת ובטקס הסמכת עורכי דין: לראש המערכת, קבע קולה על בסיס תקדימים, מותר להתבטא גם בנושאים שנויים במחלוקת, וכללי האתיקה אינם קובעים במפורש דין אחר לנשיא. "כדי להתראיין, שופט צריך לקבל אישור של נשיא העליון – אז נשיא העליון עצמו לא צריך אישור", מסביר קולה. "אין מה לעשות, הנשיא הוא ראש המערכת ויש לפעמים ויכוחים לגיטימיים עם השר המכהן. זה קורה כבר שנות דור במדינת ישראל, וזה בסדר כל זמן שהוויכוח הוא ענייני.

"איפה זה הופך להיות לא בסדר? אם מחר יש בג"ץ בנוגע לשר בן־גביר, ויום קודם לכן נשיא העליון מתראיין ואומר 'לבן־גביר אסור ככה וככה' – אז זו בעיה, כי זה ניגוד עניינים מובנה. אבל כשהוא אומר 'החוק שווה לכולם', זו אמירה לגיטימית בדמוקרטיה. אם מישהו קורא לא לציית לבג"ץ – חובתו של ראש המערכת להגן עליה. מי יעשה את זה אם לא הוא?

"באותו המקרה הייתה תלונה לא רק על האמירה של עמית שהחוק צריך להיות שווה לכולם, אלא גם על אמירה בריאיון לתמר אלמוג בנוגע ל'מבול של חקיקה'. על ההתבטאות הזאת אמרתי שכולנו צריכים להיזהר בלשוננו. דחיתי את התלונה, כי 'מבול של חקיקה' הוא לא ביטוי גנאי, אבל עלול להשתמע שהוא מוטרד משטף החקיקה בכנסת, ונשיא העליון לא צריך להגיד דבר כזה כשחוקים עשויים להגיע אל שולחנו. אבל למנוע מהשופטים לומר את דבריהם, נדמה לי שזה בלתי אפשרי".

אחת הטענות נגדך בעקבות בירור התלונות בעניין השופט עמית והשופט יורם ברוזה, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר־שבע שהתבטא נגד דתיים, היא ששכחת שאתה כבר לא שופט מחוזי, ובטח לא שופט חוקר.

"תפקידו של הנציב הוא לא להכריע רק על בסיס תלונות ותגובות, אלא לרדת לחקר האמת. לזה כיוון המחוקק בסעיף 20 לחוק, כשהעניק לנציב סמכויות דומות לאלו של ועדת חקירה ממלכתית. אני חושב שהנציבות צריכה לשאוף לברר את העובדות לאשורן, ולשמוע את הצדדים ובמידת הצורך גם גורמים נוספים. לא רק שאני לא חושב שנהגתי לא בסדר, אני מתכוון להרחיב את השימוש בסמכויות הבירור והחקירה".

איך התנהלה החקירה, למשל בנוגע לתלונות שהזכרנו?

"רוב האנשים שאנחנו מזמנים באים. למעטים שלא, אנחנו כותבים מכתב ועוד מכתב, ואני עוד לא עשיתי את זה, אבל נציבים קודמים כבר הטילו קנסות. היו כאלו שניסו לעשות קונצים, אבל בסוף הגיעו. וכשהם מגיעים, ממש כמו בבית המשפט, בתחילת העדות אני מזהיר אותם לומר את האמת ורק את האמת ולא לתאם עדויות. לא לדבר על הנושא עם אף מעורב אחר. האם אני יכול לאכוף את זה? לא, כמו שבית המשפט לא יכול לאכוף את זה".

גם את השופט עמית ואת אחיו הזהרת ככה?

"בהחלט. אמרתי לעמית שאני מצפה שלא ידבר עם אחיו על עניינים שנוגעים לחקירה ושלא יתאמו עדויות. עכשיו אני מברר תלונה חריפה על שופט, שהעידו בה הרבה פרקליטים והרבה פרקליטות. זימנתי אותם וביקשתי מהם לא לתאם עדויות, והם עמדו בזה. אני יודע שהם עמדו בזה, כי פרקליטה אחת לא אמרה לאחרת מה היא אמרה, ויצא ביזיון. אבל הן עמדו בזה. באופן כללי רוב מי שמעידים בפניי הם אנשים מתחום המשפט, והם לא מתאמים עדויות כי הם יודעים שאגלה את זה. אזרחים תמימים כמעט שלא מעידים, אבל גם זה קורה. במקרה של השופט עמית זימנו את יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. אבל אצל כולם הפרוטוקול מוקלט וכולם מוזהרים באותו האופן".

למי שיש שיניים

שלשום נפגש קולה עם השר לוין ומסר לו כנהוג את הדו"ח השנתי של הנציבות, הראשון בכהונתו. בשנת 2025 הוגשו לנציבות 1,100 תלונות, ש־24 מהן נמצאו מוצדקות, 47 הסתיימו בהערה לשופט, וב־14 נמצא ליקוי מערכתי. אף שלנציבות אין "שיניים", לטענת קולה יש השפעה להחלטותיו. "שופט שהנציב קבע שתלונה נגדו מוצדקת – לא מקוּדָם", הוא אומר. "איך אמר לי מישהו במערכת? 'מבחינת השופטים, הערה שלך חמורה יותר מהערה של ערכאת הערעור'. הדחה או דין משמעתי הם מהלך קיצוני, אבל מספיק שהנציב אומר שצריך דין משמעתי או שצריך הדחה כדי שהשופט כבר יבין ויפרוש לבד. אז אין לנו שיניים במובן הפורמלי, אבל במובן המעשי יש".

באוגוסט אשתקד דחה קולה בהחלטה חריפה את תלונתה של התנועה לאיכות השלטון נגד נשיא בתי משפט השלום במחוז המרכז, השופט מנחם מזרחי, בעקבות כמה החלטות שנתן בנוגע למעצרו ולתנאי שחרורו של יועץ ראש הממשלה יונתן אוריך. בהחלטתו קבע קולה שאין לברר את התלונה משום שהיא נוגעת לגופן של החלטות שיפוטיות, ומתח ביקורת על עצם הגשתה: "טוב היה אילו האשמות אלו מפיה של המתלוננת לא נאמרו כלל".

איך ראית את התלונה נגד השופט מזרחי? זה לא ניסיון להלך אימה על שופט בניסיון להשפיע על החלטותיו?

"כמי שנכווה בעבר מקמפיין דומה, אני מזדהה עם השופט מזרחי וסבור שזה קמפיין לא ראוי ולא הוגן נגד שופט שפוסק כמיטב שיפוטו ומצפונו. צריך להגן על השופטים היכן שמגיעה להם הגנה. אתה רואה לפעמים בתיקי משפחה מה שעושים לשופטים על לא עוול בכפם. משמיצים ומכפישים ויורדים לחייהם. צולקתי קצת בעניין הזה, ואני מבין לליבם. אמרתי לחבריי בנציבות: במקרים שנעשה לשופט עוול, נגיד את זה. ניתן לו חיזוק. לפני כשבוע דחינו תלונה נגד שופטת משפחה, שהייתה בסדר גמור, רגישה ואמפתית, ובכל זאת התלוננו נגדה והכפישו אותה. כתבתי החלטה שמחזקת אותה, ולמחרת קיבלתי מכתב מסגן נשיא בית המשפט למשפחה במחוז שכתב 'אנחנו רואים שאתה רואה אותנו, מקשיב לנו, מבין את המצוקות שלנו'".

לקולה חשוב להבהיר שמטרת־העל שלו היא לשפר את המערכת, ולאו דווקא לסלק שופטים ששגו. "בהרבה מקרים אני מוותר על הקביעה שהתלונה מוצדקת ומסתפק בהערה, שחשוב לי שתופנם", הוא אומר. "מכאן תבוא ההתקדמות. הנהלת בתי המשפט והנשיא משתפים איתי פעולה. כשאני ממליץ המלצות, מיישמים אותן ומודיעים לי מה עשו ומה לא, ואיך הם מתכוונים לשפר. הם קשובים".

19 מ־24 התלונות שהנציב קולה מצא שהיו מוצדקות נגעו לליקויים בניהול משפט, בעיקר בשל התמשכות ההליכים. לאחרונה קרא קולה לחברי הוועדה לבחירת שופטים לקדם מינויים חדשים לבתי משפט השלום ולבתי המשפט המחוזיים, נוכח העומס הכבד. "המצוקה ממשית, ותכף ניכנס לתקופת בחירות ארוכה שבמהלכה המצב עלול להחריף", קובע קולה. "אלף תיקי תכנון ובנייה נערמו באחד מבתי המשפט בצפון לאחר שהשופט הקודם פרש ולא מונה לו מחליף. אנחנו נמצאים בצומת קריטי, וזה הזמן לטפל בעניין.

"להערכתי הנושא הזה פתיר. בשלום ובמחוזי צריך שופטים טובים, ואפשר להגיע לרשימה טובה שמוסכמת על כולם. גם השר והנשיא הנוכחיים הצליחו לעשות את זה. זה אפשרי, וזו הייתה הקריאה שלי. אני מקווה שבקרוב יהיו לה תוצאות טובות".