מי שצעק על "מדינת הלכה" מתבקש לשתות כוס מים

"מדינה יהודית היא מדינה שבה ערכיה של תורת ישראל, ערכיה של מורשת היהדות וערכיה של ההלכה היהודית הם חלק מערכיה הבסיסיים. מדינה יהודית היא מדינה שהמשפט העברי ממלא בה תפקיד חשוב". את המשפט הזה לא כתב ראש ישיבת הסדר או דיין מהציונות הדתית, כתב אותו לא אחר מהשופט אהרן ברק. לכן יש משהו מקומם מאוד בהשתלחות של להקת מנהיגי השמאל – לפיד, בנט וליברמן – בחוק המעניק סמכות בוררות לבתי הדין הרבניים. אם המשפט העברי הוא חלק מהמורשת הלאומית המפוארת שלנו, אין סיבה שאזרחי ישראל החפצים בכך לא יוכלו להתדיין בבית דין רבני על פי דין תורה.

סמכות הבוררות נשללה מבתי הדין לפני כעשרים שנה, בבג"ץ "סימה אמיר" שכל סטודנט למשפטים לומד. הטענה הייתה במישור הסמכות: בתי הדין הרבניים הם רשות מנהלית סטטוטורית שהוקמה על פי חוק, ולכן הם כפופים לעקרונות הדין המנהלי. העיקרון המנהלי היסודי נקרא "עקרון חוקיות המנהל", הקובע כי רשות שלטונית רשאית לפעול רק מכוח הסמכה בחוק, וכל מה שהיא לא הוסמכה לו במפורש – אסור עליה.

בניגוד לאדם פרטי שיכול לעשות כל מה שלא נאסר עליו, הרשות הציבורית זקוקה להסמכה מפורשת לכל פעולה. אם אין הסמכה, אין תוקף לפעולה. הרכב שכלל את השופטים חשין, פרוקצ'יה וג'ובראן קבע אז שבתי הדין כגוף שיפוטי ממלכתי אינם יכולים "להחליף כובע" ולהפוך לגוף פרטי לפי רצון הצדדים. הסמכות שלהם נגזרת מהחוק בלבד, לא מהסכמה. כפועל יוצא, אם זה רק עניין של סמכות ולא מניעה עקרונית, הכנסת יכולה להעניק את הסמכות הזו. זה בדיוק מה שהיא עשתה השבוע בהובלתו של שמחה רוטמן. מוזר רק שהתיקון הזה נעשה באיחור של עשרים שנה.

התקשורת הישראלית שידרה פאניקה. גיצים רשפו מעיניהם של מגישים מבועתים שזעקו "מדינת הלכה", כאילו עוד רגע יכריחו אותנו להסתובב פה עם חיג'אב וטורבאן. כוס מים לכולם בבקשה. כבר היום מתנהלים אלפי תיקים אזרחיים בעשרות בתי דין פרטיים לדיני ממונות, והשמיים לא נופלים. כעורך דין שייצג לקוחות בבתי דין כאלה, אוכל להעיד שהם לא חפים מחסרונות אבל יש להם גם יתרונות עצומים: אורך חיי התיק קצר הרבה יותר מאורכם בבתי המשפט, והתוצאה לרוב תואמת לשכל הישר.

טענה נוספת שנשמעה היא ש"הרחבת סמכות בתי הדין פוגעת בחלשים". הדוגמה המובאת היא גננת חרדית שהוחתמה על סעיף בוררות הנספח לחוזה ההעסקה, בלי שהיא באמת יכלה להתווכח על כך. אם המעסיק יתעמר בה, לא תהיה לה ברירה אלא להגיע לבית הדין הרבני שייטה לטובת המעסיק.

הטענה הזו שגויה שלוש פעמים: פעם ראשונה, אותן גננות מוחתמות כבר היום על סעיפי בוררות בבתי דין פרטיים, אלא שמדובר בבתי דין פרטיים חרדיים בבני־ברק או באלעד, שבהם לפעמים באמת אין מי שיגן עליהן. פעם שנייה, החוק החדש אינו מאפשר הסתמכות על סעיף בוררות בחוזה המקורי אלא דורש הסכמה חדשה לפני פתיחת התיק. פעם שלישית, לבתי הדין לא תהיה סמכות בדיני עבודה ובחלק מהמקרים בדיני משפחה. אגב, לא תהיה להם גם סמכות גם בנושאים פליליים, עניינים מנהליים, או הליכים שהמדינה או רשות מקומית הן צד להם.

לערכאה החדשה יהיה יתרון עצום על פני בתי דין פרטיים חרדיים בשל השקיפות, התיעוד וסדרי הדין שיש  בבתי הדין הרבניים ולא תמיד יש בפרטיים, אבל יהיה לה פער להשלים מול בתי דין ציוניים כמו אלו של ארץ חמדה, בעיקר בהיבט של התאמת הפסיקה לדין הישראלי. בית הדין הרבני לא טיפל בתיקים אזרחיים במשך שני עשורים, ואין לו תקדימי פסיקה מפותחים המאפשרים לצדדים ודאות משפטית. צריך לקוות שהדיינים ישכילו לסגור את הפער ולייצר מערכת יעילה ואטרקטיבית.

אם יש בעיה אמיתית בחוק הזה היא לא בתוכן שלו אלא ביישום. המערכת המנהלית של בתי הדין הרבניים נמצאת כמעט בקריסה. כך עולה מתוצאות "משאל הממשל 2025" – דו"ח מקיף של חברה לייעוץ ארגוני, הבודקת את תפקודן של יחידות הסמך של משרדי הממשלה. בתי הדין הושוו בדו"ח ל־19 יחידות ממשלתיות מקבילות, והדו"ח חשף מציאות ארגונית קשה ומדאיגה: הנהלת בתי הדין קטפה את המקומות האחרונים כמעט בכל מדד של יעילות, ניהול וחדשנות.

בתי הדין נותרים מאחור גם במרחב הדיגיטלי. המערכת מדורגת במקום ה־18 בקידום חדשנות ובאפקטיביות, כאשר קיים פער דרמטי מול הממוצע הממשלתי בשימוש בכלים טכנולוגיים (2.4 מול 3.2) ובחדשנות (2.5 מול 3.5). תחום משאבי האנוש סובל אף הוא מליקויים, עם דירוג במקום ה־17 מתוך 19. העובדים מדווחים על חוסר שביעות רצון משמעותי בנושאי פיתוח מקצועי ואישי (2.2) ומניהול תנאי העסקה (2.5).

הכשל המטלטל ביותר בדו"ח הוא דירוגם של בתי הדין במקום ה־19 והאחרון בתחומי ליבה קריטיים: תהליכי קבלת החלטות, חשבות, תקציבים, נכסים ולוגיסטיקה, קניינות ותמיכה טכנית. הציונים שבתי הדין קיבלו בתחומים הללו נעים בין 2.2 ל־2.7, בטווח שבין 1 ל־5. בתחום ניהול התקציב קיבלו בתי הדין את הציון הנמוך ביותר – 1.7 בלבד, כאשר העובדים מצביעים על חוסר ודאות בשל היעדר תקציב מסודר. גם בתחום השירות לעובד נרשם שפל, כאשר המערכת מדורגת אחרונה ברווחה ארגונית.

לבתי הדין הרבניים אין מנהל, ואף שיש מה לברך על החוק החדש, ההמלצה שלי פשוטה: לפני שאתם רצים לקחת תיקים חדשים, הַשקיעו אנרגיה בהבראת המערכת. מינוי מנכ"ל/ית מקצועי/ת שאיננו איש ש"ס יכול להיות התחלה טובה.