עד 2006 חייתם, מתברר, בדיקטטורה. בשיטת משפט שונה, חשוכה, ואפילו לא ידעתם. מה, אתם לא זוכרים? חילונים אקראיים נאלצו על ימין ועל שמאל לדון בדיני חוזים, נזיקין, בסכסוכי שכנים בבתי דין רבניים! זה, לפחות, הרושם מהקמפיין המזועזע על החוק הכל כך מתבקש שנועד לאפשר לבתי הדין הרבניים לחזור ולשמש כערכאות בוררות בהסכמה, שמרוח לכם בכל הרשתות החברתיות וכלי התקשורת. אז לפני ששוב נשמעים האיומים לארוז מזוודות לרגל הפיכת ישראל למדינת הלכה, אולי כדאי להיזכר בעובדות.
כן, עד 2006 זה היה המצב. אך קודם, רקע קצר: על פי חוק הבוררות צדדים יכולים להסכים להעביר את הסכסוך המשפטי שלהם לבורר מוסכם שיכריע ביניהם. אין באמת כללים מי צריך להיות הבורר הזה. עורך דין שמתמחה בבוררויות? עובר. שופט בדימוס שרוצה תוספת הכנסה לפנסיה? צ'ק. אדם ששני הצדדים מכבדים ורוצים שיכריע ביניהם? הולך. הסכמה הדדית להעביר את ההכרעה בסכסוך לקוראת בקפה? הולך.
בית הדין הרבני בירושלים, 2003. למצולמים אין קשר לכתבה. | צילום: פלאש 90
אחד מהגופים שעסק בבוררות באופן שגרתי היו בתי הדין הרבניים. היום דיינים דנים במדינת ישראל על פי חוק רק בענייני משפחה ואישות מסויימים, אבל ההכשרה של דיינים, שהיא הכשרה ארוכה ומורכבת, אפילו רוב ההכשרה, היא בחושן משפט - דיני ממונות. מה שבבתי המשפט קוראים לו משפט אזרחי. במשך מאות רבות של שנים, יהודים שהיה ביניהם סכסוך ממוני פנו לפוסקי הלכה, ובעקבות כך יש למשפט העברי קורפוס פסיקה שראוי להתגאות בו בתחום. דיני הממונות במשפט העברי זאת לא אנקדוטה היסטורית שולית, זה היה מנגנון פתרון הסכסוכים של כלל הקהילות היהודיות מדורי דורות. לכן היה זה רק טבעי שמי שמעוניין גם היום בדין ההלכתי, יוכל לצרוך את השירות הזה ממערכת בתי הדין הרבניים על פי חוק הבוררות, שמחייב, כפי שפורט, את הסכמת הצדדים.
הכי מעניין
כאמור, כך התנהלו הדברים עד לשנת 2006 בה קבע בג"ץ שלבתי הדין הרבניים אין זכות לשמש כבוררים גם בהסכמת הצדדים, בגלל עיקרון חוקיות המנהל, דהיינו, שלרשות אין סמכות לעסוק במה שלא הוגדר לה בחוק מפורש. אפשר להסכים עם פסק הדין הזה, אפשר לחלוק עליו, שני דברים אינם שנויים במחלוקת - פסק הדין שינה מצב שהתקיים כמעט 60 שנה, ובסך הכל אמר שאם רוצים שלבתי הדין תהיה סמכות נוספת, צריך להגדיר אותה במפורש.
עוד כתבות בנושא
זה בדיוק החוק שעבר הלילה בכנסת. חוק שמחזיר את המצב החוקי הקודם, בסמכות מפורשת, בו לצדדים שמעוניינים בכך, באופן ספציפי, נפרד, ומפורש, יש את האפשרות לקבל את בתי הדין כבוררים. זהו. בדיוק כמו כל בורר אחר (ואפילו עם כללים מחמירים יותר). כבר היום ישנם בתי דין פרטיים שדנים על פי דין תורה לפי חוק הבוררות, ומהיום, ברוך השם, תהיה האפשרות הזאת גם בבתי הדין הממלכתיים. באופן מסודר יותר, שקוף יותר, עם אפשרות ערעור וסטנדרטים מנהליים של מערכת ממלכתית. החזרת המצב לכללים שחלו לפני שהוא שונה על ידי בית המשפט באופן חד צדדי, אינו הפיכה לדיקטטורה.
לא כפייה, בחירה. חופש לדת, שאינו פוגע בחופש מדת. זה הכל. לא מהפכה, הסדרה. שיטת המשפט לא תוחלף. בסך הכל, לבתי הדין שדנים לפי הדין היהודי, במדינה היהודית, תינתן האפשרות לדון על פי הדין היהודי, עבור יהודים שירצו בכך. כמו שראוי במדינה דמוקרטית, שהיא גם, למרות שיש מי שמנסים לשכוח, יהודית.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
