בית הדין הארצי לעבודה קיבל היום (שלישי) בפסק דין תקדימי את ערעורו של עובד לשעבר בחברת "על-בד", וקבע כי החברה הפלתה אותו לרעה ופיטרה אותו שלא כדין בעקבות מוגבלות רפואית זמנית. השופט דורי ספיבק, יחד עם השופטים רועי פוליאק ועמיצור איתם, הפכו את החלטת בית הדין האזורי ופסקו לטובת העובד שפוטר פיצויים בסך כולל של 85,000 ₪.
עוד כתבות בנושא
העובד המפוטר הועסק כמשנע מיני-מלגזה במפעל "על-בד" במשואות יצחק במשך למעלה מחמש שנים. במהלך תקופת העסקתו נחשב לעובד מוערך ואף זכה בתעודות הצטיינות – האחרונה שבהן ניתנה לו, למרבה האירוניה, בדיוק ביום פיטוריו.
במרץ 2021 עבר העובד אירוע לבבי ושני צנתורים. כשביקש לשוב לעבודתו, הציג אישורים רפואיים שהגבילו את יכולתו לעבוד במשמרות לילה ובהמשך הגבילו אותו לעבודת בוקר בלבד. במקום לגלות אורך רוח כלפי העובד הוותיק, בחרה הנהלת החברה – המעסיקה כ-750 עובדים – לזמן אותו לשימוע לפני פיטורים כמעט באופן מיידי עם הצגת המגבלות הרפואיות.
הכי מעניין
אחת הקביעות המשמעותיות ביותר בפסק הדין נוגעת לעצם הזימון לשימוע. בית הדין הארצי מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה, שזימנה את ששון לשימוע עוד לפני שבחנה לעומק חלופות העסקה. "עובד הנקלע, שלא בטובתו, למצב של מוגבלות, זכאי לכך שתהליך בירור אותן התאמות לא ייעשה כשחרב הפיטורים מתנופפת מעליו", כתב השופט ספיבק בפסק הדין. בית הדין הדגיש כי עצם הזימון לשימוע רק בשל הצגת אישור רפואי מהווה פגם מהותי שגורם עוגמת נפש ופוגע בכבוד העובד. על פגיעה זו בפרטיות ובכבודו של העובד, פסק בית הדין פיצוי של 35,000 ש"ח בגין פיטורים שלא כדין.
הסוגיה המרכזית בתיק הייתה הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בעוד שבית הדין האזורי סבר כי החברה עמדה ב"חובת השתדלות", בית הדין הארצי הבהיר כי החוק מטיל על מעסיק חובה אקטיבית ומוגברת לבצע התאמות שיאפשרו את העסקתו של עובד עם מוגבלות. "לא די במדיניות סבילה, אלא נדרשת פעולה אקטיבית מצד המעסיק", נכתב בפסק הדין. השופטים קבעו כי מחברה גדולה וציבורית כ'על-בד' מצופה לבחון פתרונות יצירתיים, להיעזר באנשי מקצוע לשילוב בעלי מוגבלויות, ולא להסתפק בטענה ש"נבחנו כל האפשרויות".
בית הדין דחה את טענת החברה כי המגבלות של ששון היוו "נטל כבד מדי". מהעדויות עלה כי מה שהטריד את החברה לא היה הקושי התפעולי המיידי, אלא חוסר הוודאות לגבי משך המוגבלות. "ברגע שזה החמיר ונהיה משהו שאני לא יודע לאן זה הולך, אז כן אני חייב לשים את הדברים על השולחן", העיד נציג החברה. בית הדין קבע כי חוסר סבלנות זה אינו מהווה הגנה חוקית מפני חובת ביצוע ההתאמות.
"בהתאם להודאת החברה עצמה, ההתאמות שנדרשה לבצע הסתכמו בהמשך הגמשת סידור העבודה, במובן זה שהיה ניתן למערער להמשיך לעבוד בתפקידו במשמרות בוקר. על פני הדברים, ולא הוכח שאחרת, ומשלא מדובר במעסיק 'קטן' המעסיק עובדים בודדים, אלא במעסיק המעסיק מאות רבות של עובדים – לרבות בעבודת משמרות – הרי שאין מדובר בדרישה מרחיקת לכת או בגזירה שאין החברה היתה יכולה לעמוד בה. נהפוך הוא, על פני הדברים המדובר בדרישה אלמנטרית ממש. כך לדעתנו אף אם היה מדובר באישור מוגבלות קבוע, וכך בוודאי בהינתן שעל פי אישור הרופאה התעסוקתית עצמה מדובר היה במוגבלות זמנית. חרף זאת, החברה בחרה לבטל את ההתאמות שבצעה משכבר", הוסיף השופט ספיבק.
עוד כתבות בנושא
בפסק הדין קבע בית הדין הארצי כי הטעם היחיד לפיטוריו של ששון היה מוגבלותו הרפואית, במיוחד לאור העובדה שהיה עובד מצטיין ללא כל תלונות על תפקודו המקצועי. "לאחר ששקלנו בין היתר את העובדה שמדובר במעסיקה גדולה... את תקופת ההעסקה הלא קצרה... את זימון המערער לשימוע לפני פיטורים אך ורק בשל מוגבלותו; ואת הצורך ביצירת הרתעה אפקטיבית... ראינו לפסוק למערער 50,000 ש"ח, סכום המהווה את מלוא תביעתו ברכיב זה", סיכם השופט ספיבק.