ועדת המומחים לפי החוק למניעת העסקה במוסדות מסוימים של מי שהורשע באלימות כלפי ילדים וחסרי ישע, פרסמה לאחרונה החלטה הדוחה את בקשתו של מורה ותיק לקבל פטור מאיסור עיסוק במוסד חינוכי. המורה, יליד 1953, ביקש לשוב ולעבוד כמורה ותומך הוראה בבית ספר לתלמידים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית, אך הוועדה קבעה כי הוא לא עמד בנטל להוכיח שאינו מהווה סיכון לאוכלוסיות פגיעות אלו.
המורה הגיש את בקשתו לוועדה בעקבות איסור שהטילה המשטרה על העסקתו במוסד חינוכי, מכוח החוק החדש שנכנס לתוקפו בשנת 2023. בבקשתו המקורית, הציג המורה תמונה של מעידה חד-פעמית. הוא הפנה להרשעתו משנת 2019 בגין תקיפת רעייתו, וטען כי "מדובר באירוע יחיד וחד פעמי, אשר לא כוון נגד קטין ולא נגד חסר ישע, אלא נגד בת זוג בגירה". עוד הוסיף המבקש כי הוא נושא באחריות מלאה למעשיו, עבר הליך טיפולי בן שישה חודשים למניעת אלימות במשפחה, וכי מאז לא נפתחו נגדו תיקים נוספים. לחיזוק דבריו, צירף המלצה חמה ממנהל בית הספר בו עבד, אשר תיאר אותו כעובד מסור, מקצועי, המשרה שלווה בהתנהלותו וזוכה לאמון מלא. המבקש סיכם את פנייתו בקביעה נחרצת: "איני מהווה (ומעולם לא היוויתי) סיכון לילדים או לחסרי ישע".
אלא שבמהלך הדיון בוועדה, בראשות השופט גיא אבנון, התברר כי המבקש הסתיר מידע מהותי אודות עברו הפלילי. בניגוד לטענתו כי מעולם לא פגע בקטינים, המרשם הפלילי חשף תמונה של שלוש הרשעות שונות:
הכי מעניין
הרשעה ראשונה (2010): תקיפת בת זוג, איומים והטרדה.
הרשעה שנייה (2017): תקיפת קטין וחסר ישע על ידי אחראי, תקיפת בת זוג ואיומים.
הרשעה שלישית (2023): תקיפת בת זוג, איומים והיזק לרכוש.
בפירוט עובדות ההרשעה השנייה, שנחשפו לבקשת המשיבה, תוארה מסכת אלימות קשה בתוך הבית. המבקש, שהיה אחראי על ארבעה קטינים, תקף אותם בהזדמנויות שונות: הוא דחף קטין אחד שבעקבות כך קטין אחר קיבל מכה בראשו, זרק אבני משחק על ילד, דחף קטינה אחרת ואף היכה את המתלוננת באמצעות רגליה של הקטינה. במקרה אחר, זרק בקבוק חלב שפגע ליד עינו של קטין וגרם לו לכאב.
המבקש ניסה להסביר את הסתרת המידע בטענה שזיכרונו נפגע עקב אירוע מוחי שעבר: "לא שיקרתי... אלה היו אירועים בודדים... הזיכרון שלי רק הופיע בשנת 2019, לאחרונה נמחק מהזיכרון שלי עקב האירוע המוחי". אולם, הוועדה דחתה הסבר זה וקבעה כי המבקש זכר היטב את פרטי האירועים במהלך עדותו. הוועדה אף ציטטה מתוך דברים שאמר בהמשך העדות, "עכשיו שאתם מדברים תוך כדי אני זוכר פרטים. כשהייתי לבד עם עצמי לא זכרתי. אין לי מה להסתיר. אם כתוב בכתב האישום - כתוב".
הוועדה, שבה היו חברות מלבד השופט אבנון גם תמר עשת סבג ונילי כהן רוכברגר, הדגישה את הרציונל של החוק החדש: הגנה על ילדים וחסרי ישע מפני מי שאחראים לשלומם. בהחלטתה המנומקת, מנתה הוועדה שישה שיקולים מרכזיים לדחיית הבקשה:
רצידיביזם: המבקש חוזר שוב ושוב על מעשיו האלימים, ומהווה "מעין רצידיביסט בתחום עבירות האלימות".
פגיעה בקטינים: בניגוד לטענתו, הוא הורשע בעבר בתקיפת ילדים, וגם באירועים אחרים הילדים נכחו וצפו באלימותו הקשה כלפי אימם.
היעדר אמפתיה: אופן ביצוע העבירות מלמד על "היעדר אמפתיה כלשהי כלפי קורבנותיו, ועל מעשים שבחלקם השפילו וביזו את רעייתו וילדיו".
טיפול לא רלוונטי: הטיפול שעבר המבקש נועד לגברים אלימים כלפי בנות זוגם, ואינו נותן מענה למסוכנותו כלפי ילדים וחסרי ישע.
הסתרה מכוונת: הוועדה התרשמה כי המבקש נמנע מאזכור הרשעותיו הקודמות במכוון כדי להתחמק מהשלכותיהן.
חוסר הפנמה: טענותיו כי מעולם לא היווה סיכון מלמדות כי גם כיום לא הפנים את חומרת מעשיו.
בסיכום החלטתה קבעה הוועדה: "המבקש לא עמד בנטל לשכנע את הוועדה, כי אינו מהווה סיכון לילדים וחסרי ישע. משכך דין בקשתו להידחות".
נציין כי מאחר שמדובר בחוק חדש, זהו אחד המקרים הראשונים המובאים לשולחנה של הוועדה. נראה שבהחלטה הנוכחית מבקשת הוועדה גם להעביר מסר לפיו בכוונתה לעמוד על יישום קפדני של החוק החדש, המציב את שלומם של חסרי הישע מעל זכותו של אדם לעסוק בחינוך כאשר עברו מוכתם באלימות.