בית המשפט העליון חתם היום (א') מאבק משפטי ארוך שנים שניהלו בני משפחתו של נער שנרצח בפיגוע במדרחוב בן יהודה בירושלים בשנת 2001.
עוד כתבות בנושא
שופטי העליון דחו בפסק דינם את הערעור שהגישו הרשות הפלסטינית וארגון אש"ף, וקבעו כי הם יפצו את בני משפחתו של הקורבן בסכום של כ-32.8 מיליון ש"ח. פסק הדין, שניתן על ידי השופט יצחק עמית והשופטות יעל וילנר וגילה כנפי-שטייניץ, הוא למעשה הפעם הראשונה בו מגיע "חוק הפיצויים לקורבנות טרור" - שנכנס לתוקפו אך לאחרונה - לשולחנו של בית המשפט העליון, ומבחן ראשון ליישומו.
הפרשה החלה ביום 1.12.2001, בפיגוע הנורא, פיגוע התאבדות כפול ומכונית תופת שגבו את חייהם של 11 בני אדם. בין הנרצחים היה גם הנער הצעיר. מאז, במשך שנים ארוכות, ניהלו עזבונו ובני משפחתו מאבק משפטי עיקש נגד הרשות הפלסטינית. במהלך השנים אף הלך לעולמו אביו של המנוח, מבלי שזכה לראות את סיום ההליך.
הכי מעניין
במרכז הדיון המשפטי עמדה שאלת תחולתו של חוק פיצויים לדוגמה (התשפ"ד-2024), המאפשר לפסוק פיצויים עונשיים משמעותיים נגד גופים המתגמלים טרור. הרשות הפלסטינית טענה בערעורה כי מדובר בחקיקה רטרואקטיבית הפוגעת בזכויותיה וכי לא ניתן להטיל עליה פיצויים כאלה לאחר שכבר נקבע בעבר בעניינה (בעניין "פלונים") כי אין מקום לפיצוי עונשי.
השופט עמית דחה טענות אלו בשורת קביעות נחרצות. הוא הבהיר כי החוק החדש נועד לשנות את המצב המשפטי הקודם. "החוק נחקק כמענה לקביעה לפיה אין לחייב בפיצויים שאינם תרופתיים מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין", כתב הנשיא בפסק הדין. הוא הוסיף כי "מאז נוצר מקור נורמטיבי חדש, חיצוני לפקודת הנזיקין, הוא חוק פיצויים לדוגמה, המאפשר לחייב בפיצויים עונשיים בנסיבות מסוימות".
באשר לטענת הרטרואקטיביות, קבע בית המשפט כי החוק הוא אכן רטרוספקטיבי, אך הדבר נעשה במפורש על ידי המחוקק מתוך הכרה כי אינטרס ההסתמכות של הרשות הפלסטינית אינו ראוי להגנה במקרה זה. "נזכיר כי תגמול טרור היה עבירה פלילית, ואשרור טרור היה עוולה נזיקית, עוד קודם לכניסת החוק לתוקף", ציין עמית.
פסק הדין המחוזי שאושרר בעליון קבע פיצויים לפי המדרג הבא: עשרה מיליון שקלים לעיזבון המנוח כפיצוי לדוגמה מכוח סעיף 2(א) לחוק. חמישה מיליון שקלים לכל אחד משלושת בני המשפחה (אם ושני אחים) שהוכרו כניזוקים עקיפים הסובלים מנכות צמיתה, מכוח סעיף 2(ב) לחוק. בנוסף, נפסקו פיצויים תרופתיים (בגין נזקי המנוח והנזקים הנפשיים של המשפחה) בסך של מיליוני שקלים נוספים.
הרשות הפלסטינית ניסתה לטעון כי שינתה את מדיניותה לאחרונה ועברה למודל של "סיוע סוציאלי", ולכן אין לראות בה עוד כמי שמתגמלת טרור. בית המשפט דחה זאת וקבע כי מאחר שאחריותה של הרש"פ כבר נקבעה כ"מאשררת" את הפיגוע הספציפי הזה, שינויים במדיניות העתידית אינם רלוונטיים לחבותה בתיק זה.
"אין מקום לניסיונותיהם הנשנים וחוזרים של המערערים לצמצם את תחולת החוק. הגם שמדובר בחוק חריג עד מאוד בנוף החקיקה הנזיקית, לשון החוק ברורה ומשרתת את תכליות החוק – פיצוי לנפגעים ממעשי טרור לצד הרתעת המעורבים בביצוע מעשי הטרור ואת המתגמלים על כך... במצב הדברים דהיום, חוק פיצויים לדוגמה הוא חלק מספר החוקים של מדינת ישראל, וקביעות בית משפט קמא – בדין הן", הבהיר השופט עמית ודחה את טענת הרשות הפלסטינית שקבלת החוק כלשונו משמעה ייתור של ההליך המשפטי.
בסיום דבריו, התייחס הנשיא עמית גם לעקרון השוויון, בציינו כי מניעת הפיצוי מהמשפחה בשל טענת "מעשה בית דין" הייתה מובילה לקיפוחם של מי שהיו "החלוץ לפני המחנה" בניהול המאבק המשפטי. "לא קמה הצדקה להעדיף פרשנות המחילה באופן שונה את החוק", סיכם, וקבע כי הצדק חייב להיעשות ולהיראות – גם אם חלפו 24 שנים מאז אותו יום נורא במדרחוב בן יהודה.
עוד כתבות בנושא
