המחלוקת על מח"ש משקפת שבר כבד

עד לפני כמה שנים, אורי כרמל ומשה סעדה היו זוג בלרינות מושלם, הבסטיז של מערכת אכיפת החוק, פאואר קאפל מקצועי. כרמל כראש המחלקה לחקירות שוטרים וסעדה כסגנו היו מתואמים אינטואיטיבית, חברים ברמה האישית והמקצועית כאחד. מי שהכיר את הדינמיקה ביניהם ידע שמדובר בשניים שחושבים דומה, מדברים דומה, מאמינים באותו מודל של אכיפה, ועם בטן מלאה באותה מידה על ההתנהלות של שי ניצן. לכן, כשכרמל הגיע השבוע לוועדת חוקה בכנסת ויצא בפומבי נגד הצעת החוק של סעדה, זה לא עוד ויכוח מקצועי; זהו שבר אישי.

בליבת ההצעה של סעדה עומדת הוצאת מח"ש מהפרקליטות והפיכתה ליחידה עצמאית לחלוטין. לא עוד חלק אינטגרלי ממערכת התביעה הכללית, אלא גוף שעומד לבדו: אוסף מודיעין, חוקר, מחליט על הגשת כתב אישום או סגירתו, מנהל עררים, מייצג את עצמו בבג"ץ ובערעורים לעליון, מתגונן בתביעות אזרחיות – ומנהל גם את הבקרה על עצמו.

לצד המהלך המבני הזה, משתנה גם מנגנון המינוי והכפיפות. מינוי מנהל מח"ש ייעשה במנגנון שמעניק לשר המשפטים שליטה משמעותית, והכפיפות המנהלית של המחלקה תהיה לדרג הפוליטי. עוד מוצע להקים תפקיד חדש, "הממונה על התיאום" – מעין בורר שיכריע במצבים של התנגשות בין חקירת משטרה ובין חקירת מח"ש. אם חשוד בתיק פלילי מתלונן על שוטר, או אם החקירה במח"ש מתנגשת עם חקירת המשטרה, הבורר יחליט בזמן אמת מי עוצר ומי ממשיך.

הדיון על הוצאת מח"ש מהפרקליטות הוא ויכוח ותיק. עד לאחרונה ישבה ועדה שמינה שר המשפטים יריב לוין וכללה את מנכ"ל המשרד איתמר דוננפלד, השופטים בדימוס עודד מודריק ודוד רוזן, המשנה ליועמ"שית שרון אפק והסנגורית הציבורית ענת מיסד־כנען. כולם מלבד אפק סברו שמח"ש צריכה לצאת מהפרקליטות, אך לכולם היה גם ברור שמח"ש חייבת להיות גוף עצמאי שאיננו כפוף לדרג הפוליטי. מי שאוכף את החוק נגד שוטרים משפיע על האופן שבו הם מתנהגים, והדבר האחרון שדמוקרטיה צריכה אלו שוטרים שבוחרים את העבירות ש"מותר" להם לבצע בהתאם לטעם האישי של השר.

כרמל, היום עורך דין פרטי, טוען שההצעה של סעדה היא מתכון לפירוק מערכת האכיפה מבפנים. לדבריו, ההצעה המדוברת איננה מסתפקת בהוצאת מח"ש מהפרקליטות – צעד לגיטימי לחלוטין – אלא כוללת רכיבים שמשמעותם היא שליטה פוליטית ישירה ומשחיתה של פוליטיקאים בגוף אכיפה רגיש, לצד ניתוק ממערכות הבקרה המאפשרות למח"ש להיות גוף אכיפה אפקטיבי.

כיום מח"ש פועלת בתוך מעטפת רחבה: מחלקת הבג"צים מלווה מראש תיקים רגישים, המחלקה הפלילית מופיעה בעליון בערעורים, מחלקת העררים בוחנת החלטות סגירה, פרקליטויות המחוז מייצגות בתביעות אזרחיות. כל החלטה משמעותית זוכה לעיניים נוספות, לעימות מקצועי, לבקרה חיצונית למחלקה. כך נוצרים אחידות ושוויון בדין הפלילי, כאשר שוטר ואזרח מקבלים את אותה רמת מקצועיות ואותה מסננת ביקורתית.

במודל החדש, אליבא דכרמל, כל זה ייעלם. מנהל מח"ש יהיה גם המחליט, גם המבקר, גם המגן וגם המייצג. התקציב המוצע, מזכיר כרמל, רחוק מלהקים מערכת תביעה מקבילה לפרקליטות המדינה. המשמעות מבחינתו ברורה: ירידה באיכות, פגיעה באחידות, ויצירת תיקים פליליים מסוג ב'.

החשש החריף יותר נוגע למעמדה של מח"ש מול המשטרה: גוף של כ־30 אלף שוטרים, מול מחלקה קטנה יחסית. לאורך השנים קיבלה המשטרה את הסמכות המשפטית של הפרקליטות, ולכן כיבדה גם את מח"ש כחלק ממנה. אם מח"ש תנותק ותעמוד לבדה, בלי גיבוי של פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, היא תהפוך לגוף מבודד שיימצא בעימות יומיומי עם ארגון ענק. האפקט ההרתעתי שלה על התנהגות שוטרים יישחק, אולי יתאדה.

בנוגע לבורר, כרמל נחרד. כמעט כל תיק פלילי עשוי לייצר תלונה על שוטר. ברגע שההכרעה עוברת לגורם חיצוני, נוצר תמריץ מובנה לסנגורים לייצר התנגשות בין תיקים כדי להשפיע על הליכים. במקום הכרעה פנימית מהירה יתקיימו דיונים, יישמעו טיעונים, ויוגשו עתירות על החלטות הבורר. חקירות ייתקעו, מעצרים יתארכו, נפגעי עבירה ימתינו. והבורר עצמו, כך טען כרמל, יישא בסמכות בלי אחריות מוסדית להשלכות.

כרמל מסכם במטאפורה את המסמך שלו: מח"ש היא מטוס קרב שחנה על סיפון נושאת המטוסים של הפרקליטות. סעדה מציע לנתק אותו, לשגר אותו לים הפתוח ולהורות לו להסתדר לבד. מבחינת כרמל זה לא חיזוק עצמאותה של מח"ש, אלא ניסוי מסוכן במערכת האכיפה הפלילית כולה. וכשהביקורת הזו מגיעה ממי שהיה בן זוג מקצועי מלא של סעדה, קשה לפטור אותה כעוד חילופי מהלומות פוליטיים.

בעקבות הדברים שהשמיע כרמל בוועדת חוקה, פצח סעדה במונולוג טעון וארוך. הוא פתח אותו בציטוטי עבר מדברי כרמל על ראשי הפרקליטות: "אנו עדים לניסיונות להטיל מורא על אנשי מח"ש על ידי רוני אלשיך, שי ניצן ומנדלבליט; איומים חוזרים בפירוק המחלקה, לרבות איסוף שיטתי של תלונות נגד ראש צוות חשיפה במח"ש באופן שעולה כדי מסע ציד. הכישלון של המערכת לשמור על יושרתה בתיקים שלנו הביאה עלינו כליה ואובדן דרך". כאן פנה סעדה לכרמל ושאל אותו: "למה עזבת את המערכת? כי ידעת שמעוותים את הדין. מנעו מאיתנו לחקור בכירים וסחטו אותנו בלשכת היועמ"ש".

בתגובה ענה לו כרמל: "בגלל שאנשים כשלו אתה לוקח את מח״ש ומרסק אותה באופן שלא יהיה לה זכות קיום? התיקון הוא להחזיר את מח״ש לימי הזוהר. אתה תהיה חתום על הצעה שקברה את מח״ש".

בשיחה עימנו טען סעדה כי הוצאת מח"ש מהפרקליטות חיונית בשל השחיתות שפשתה שם לאחרונה, וכי עצמאות מח"ש תישמר גם במבנה ועדת האיתור המוצעת, שאינה שונה במהותה מהוועדה שבוחרת את נציב תלונות הציבור על השופטים או את מבקר המדינה. מבחינת הפרקליטות זוהי טענה שיש לדחות על הסף: קיים הבדל תהומי ובין מינוי נציב או מבקר ובין מינוי ראש גוף אכיפה פלילית. גוף כזה חייב להיות מנותק באופן מוחלט מהשפעה פוליטית, וכל ערבוב ביניהם הוא בגדר צלם בהיכל

על הרקע הזה, מה הסיכוי שבג"ץ לא יפסול את החוק של סעדה? ואולי זו בכלל המטרה של כל המהלך, להגיע לפריימריז עם טענה ניצחת: בג"ץ נלחם בליכוד ולא מאפשר לנו משילות. אם ההנחה הזו נכונה, המקרה הזה מצטרף ליותר מדי מקרים אחרים שבהם נראה כי בליכוד מעדיפים לריב עם השומר במקום לאכול את הענבים.