"בדבר ה' שמיים נעשו", אומר משורר תהילים, אבל לא רק א־לוהים בורא ומחריב עולמות במילים. גם אנחנו, בני האדם, חיים בשפה. קשה לדמיין את האנושיות שלנו מחוץ לשפה. כמעט כל מה שנעלה על הדעת מתרחש בתוכה: מחשבות, רגשות, דימויים, זיכרונות, תוכניות. כולם מתעצבים במילים או מקבלים רפלקסיה מילולית בתודעה שלנו. האמונות שלנו, האהבות, התסכולים, הסבל, כולם פרקים בסיפור.
אבל השפה לא לוכדת הכול. באינסוף הא־לוהי רוחש תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, המטרים את המילים. גם בנפש האדם מתקיים מרחב שלם של מה שהפסיכואנליטיקאים כינו "הממשי", שהוא א־מילולי במהותו. המטפל מנסה ללכוד אותו דרך הסדקים, החרכים והטעויות הפרוידיאניות בשפה של המטופל. גם הפרשן המשפטי צריך לחבוש לפעמים את כובע הפסיכואנליטיקאי: להאזין בקשב ערני למילים של השופט, ללכוד את הדרמה האילמת הנחבאת מבעד ליבשושיות השפה הפורמלית.
אילה פרוקצ'יה | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
רגע נדיר כזה התרחש בשבוע שעבר, במאמר שפרסמה בעיתון הארץ שופטת בית המשפט העליון בדימוס אילה פרוקצ'יה. אחרי זעקות געוואלד צפויות על "התמוטטות המבנה הדמוקרטי" ו"הרס שלטון החוק" בחסות ממשלת נתניהו, הציעה כבודה מהלך שומט לסת: מחנה השמאל הפרוגרסיבי צריך לשאוף להקים קואליציה צרה, ולהעביר בחקיקת בזק חוקה מלאה שבראשה "מגילת זכויות אדם מלאה" עם סעיף השוויון.
הכי מעניין
רגע, זה לא הכול. אף שרק רוב דחוק יתמוך בחוקה הפרוגרסיבית, הקואליציה הצרה תשריין אותה ותקבע שכדי לשנותה יידרש רוב גדול בהרבה. כך תיווצר חוקה קשיחה שאף ממשלת ימין לא תוכל לבטל. מהי ההצדקה למהפכה האדומה החדשה? "בדמוקרטיה מתגוננת רוב קואליציוני עשוי להספיק לקידום חוקה, ורוב מיוחס יידרש לשינויה". הבנתם נכון, אנחנו "דמוקרטיה מתגוננת" מפני דיקטטורת הפרולטריון הביביסטי. לכן מותר לנו לפעול בכלים מהפכניים ולא דמוקרטיים, ולנצל רוב רגעי כדי לכפות על העם את הערכים שלנו.
ומילא התבונה המעשית של הגברת פרוקצ'יה: למה שממשלת ימין צרה תכבד מחטף שעשתה ממשלת שמאל צרה? ואיך יש לכבודה פה לדבר נגד הרפורמה המשפטית של לוין ורוטמן ולתאר אותה כ"הפיכה", כשהיא מציעה לעשות את אותו הדבר בדיוק רק מהצד השני?
מפרוקצ'יה אנחנו לא באמת מופתעים. היא עמדה בראש ההרכב שדחה את הצעת הפשרה של חנן פורת ז"ל בעלות השחר של אירועי עמונה 2006. פורת הציע שמועצת יש"ע "תנסר" את בתי עמונה ותעביר אותם למקום אחר, ולמעשה תבצע בעצמה את עקירת היישוב כדי למנוע את הפיצוץ. פרוקצ'יה דחתה אותו בבוז ושלחה את השוטרים והסוסים להתנגשות האלימה ביותר בין יהודים במדינת ישראל אחרי אלטלנה. האירוע שפרוקצ'יה חתומה עליו הסתיים ב־230 פצועים, חלקם קשה, ובטראומה שמעולם לא נרפאה. הלקח של כבודה מימי הקיטוב והפלגנות לא השתנה מאז ועד היום: מה שלא הלך בכוח ילך ביותר כוח. העולם מתקדם קדימה, אבל השופטת הישישה לא משחררת את הדי־אן־איי של המהפכה האדומה.
לפרוקצ'יה קל להתבלבל. היא חיה יום־יום את המהפכה החוקתית של ברק משני צידי המשוואה שלה: קודם ישבה כשופטת בג"ץ בעתירות חוקתיות, וכיום היא מכהנת כנשיאת התנועה לאיכות השלטון – המעסיקה הגדולה במשק של שופטי בג"ץ היושבים בעתירותיה אינספור שעות במצטבר, עד שלא תמיד ברור מי צריך לממן את משכורתם, מדינת ישראל או התנועה לאיכות השלטון.
התמיהה היא על כל אותם אנשי מרכז ושמאל הגונים, שמבינים שהלקח מהשבר ההיסטורי הוא שתהליכים לאומיים גדולים יכולים להתרחש רק בהידברות והסכמה. איפה הקול שלכם מול מאמר כזה? למה לא שומעים אתכם במחאה נגד דברי הבלע?