בפסק דין תקדימי שניתן לאחרונה והותר לפרסום אתמול (ראשון) שרטט השופט יוני לבני מבית משפט השלום בהרצליה את גבולות האחריות של איגודי ספורט כלפי הספורטאים הפועלים תחתיהם. במרכז הפרשה עומד התובע, מי שהיה אלוף ישראל בסנוקר לנוער ולבוגרים, סגן אלוף אירופה ומקום שלישי בעולם לנוער – שחקן מבטיח שקריירת המשחק שלו נגדעה על רקע סכסוך מר עם איגוד הביליארד (איספא)
העימות בין הספורטאי המצטיין לאיגוד החל בקיץ 2017. התובע, אז בן 18, ביקש להיעדר משתי תחרויות בשל עומס ועייפות לאחר שחזר מאליפות העולם בסין. אלא שהאיגוד פרסם תקנון חדש שחייב השתתפות בתחרויות אלו כתנאי לקבלת מימון לייצוג המדינה בחו"ל. פניית התובע ואביו (ששימש כמאמנו) לראשי האיגוד נענתה בסירוב והתדרדרה במהירות לוויכוח פומבי בוטה בקבוצות ווטסאפ שבהן חברים גורמים מענף הסנוקר.
התובע טען כי עבר מסכת של התעמרות, השפלה והתנכלות אישית, שכללה אמירות קשות מצד ראשי האיגוד ועיכוב בהעברת מסמכים לצה"ל לשם קבלת מעמד "ספורטאי מצטיין". שיא העימות הגיע בדצמבר 2017, אז קיבל אבי התובע מסרון המודיע על השעייתו המיידית של בנו מכל פעילות: "ההנהלה תגלה אפס סובלנות כלפי מי שמדבר ופועל נגד האיגוד".
הכי מעניין
השופט לבני קבע כי בין איגוד ספורט לספורטאיו קיימים יחסי קרבה מיוחדים המקימים חובת זהירות מושגית וקונקרטית. השופט דחה בשתי ידיים את טענות ראשי האיגוד כאילו תפקידם מתמצה בספורט בלבד, וציטט את דבריהם בעדות: "מה אני קופת חולים?" (יו"ר האיגוד לשעבר ארמה) ו-"התפקיד שלי... לא פסיכולוגיה ולא סוציולוגיה" (היו"ר הנוכחי מזרחי). בפסק הדין נכתב: "מוטלת על האיגוד חובה, בין היתר, לוודא כי נשמרת בריאותו הנפשית והפיסית, כי כבודו אינו נפגם וכי הפעילות באיגוד תואמת את מסוגלותו". עם זאת, בית המשפט הבהיר כי יש להיזהר מהטלת אחריות יתר על גופים הפועלים ללא כוונת רווח, כדי לא לייצר "אפקט מצנן" שימנע מאנשים להתנדב לניהול ספורט.
בנוסף השופט בחן את טענות התובע ל"התעמרות" דרך חמישה אירועים מרכזיים שהתרחשו על פי כתב התביעה, וקבע כי ההתבטאויות בקבוצת הווטסאפ היו אמנם בוטות וסרקסטיות, אך נאמרו במסגרת עימות הדדי שבו גם אבי התובע השמיע אמירות קשות כלפי האיגוד. לגבי ההשעיה, השופט קבע כי היא נעשתה ללא שימוע – פגם מנהלי חמור. עם זאת, הוא פסק כי במישור התוצאה, ההחלטה להשעות את התובע זמנית נוכח התנהגות אביו הייתה סבירה. השופט ציין כי לא הוכחה "התנהגות זדונית" או מהלך מכוון לפגוע בתובע, וכי האיגוד אף "פתח דלת חזרה" לספורטאי כעבור חודש.
התובע טען כי האירועים גרמו לו לנכות פסיכיאטרית צמיתה של 30% ולפרישה מהספורט. מומחה בית המשפט, פרופ' מרק וייזר, העריך כי התובע סבל מהפרעת הסתגלות זמנית בשיעור של 10% וכי הוא הצליח להשתקם, לסיים תואר אקדמי ולהשתלב בעבודה. לנוכח זאת דחה השופט את התביעה בגין ראש הנזק הזה.
הנקודה שבה הטיל השופט אחריות אישית ופיצוי משמעותי הייתה פוסט שפרסם יו"ר האיגוד לשעבר, שי ארמה, בפייסבוק. בפוסט נחשף כי התובע שוחרר מצה"ל על רקע נפשי, וארמה כתב: "השתמטת מהצבא על סעיף פסיכיאטרי. בושה וחרפה. להשתמט?! ביישת את עצמך, את הספורט ואת האיגוד". השופט קבע כי מדובר בפרטיות ובלשון הרע: "לא ברור מדוע לצורך אותה תגובה הוא נדרש לחשוף את המידע בנוגע לפטור על רקע נפשי... לא ניתן ליישב את חוסר המידתיות הממשי שבין דברי התובע בפוסט... לבין דברי הנתבע".
בסיכום, בית המשפט דחה את מרבית טענות התובע לנזקי גוף ורשלנות מצד האיגוד, אך קיבל את התביעה בגין הפוסט הפוגעני. השופט לבני חייב את שי ארמה לפצות את התובע בסכום של 60,000 ש"ח בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות.