בעוד חודשים אחדים ימלאו לאהרן ברק 90, עד 120. כבר קרוב לשני עשורים שהוא שופט בדימוס, אך נדמה שמעולם לא פשט את גלימתו. נשיא בית המשפט העליון לשעבר עדיין נוכח מאוד בחיינו הציבוריים. הוא לא יכול עוד להנפיק צווים על תנאי או לבטל חוקים, אבל מוצא פיו זוכה למעמד מוסרי של פסק דין מחייב. כבודו כהן חילוני גדול, אדמו"ר נערץ במחוזותיו, שופט עליון לכל ימי חייו בערכאות התקשורת.

במוצאי שבת הדהד קולו בכיכר הבימה ובכל הטלוויזיות. "אינני אדם שנואם בכיכרות", התנצל קלות בפתח דבריו. ובאמת, בלשון המעטה, ברק אינו איש כיכרות. לפיכך נדרש הסבר מה הוא מחפש כעת בכיכר, מן הסתם עניין שרק היא יכולה לספק: התקוממות עממית לצורך מיגור שלטון בלתי חוקי בעיניו. הדברים לא נאמרו במפורש, אבל נרמזו בעליל.

"אני מדבר אליכם הערב כי מפעל החיים שלנו – הדמוקרטיה הליברלית – מתפורר", הסביר להמון, ומיד שאל רטורית: "האם אנו עדיין דמוקרטיה ליברלית? תשובתי – כבר לא. המשטר שלנו כעת הוא שלטון של רשות פוליטית אחת, שנשלטת בפועל על ידי אדם אחד. אותו אדם שולט בממשלה ושולט בכנסת. זהו ראש הממשלה".

מילא חוסר המודעות העצמית. אם היה פעם איש ששלט כאן בו־זמנית בממשלה, בכנסת ובבית המשפט – זהו אהרן ברק עצמו, אבי אסכולת הכול שפיט. אבל ברק משתוקק להעביר את סמכויות השליטה הבלבדית לרחוב, ואינו מסתיר זאת עוד. "בית המשפט בכוחות עצמו לא יוכל לאורך זמן למנוע את ההידרדרות שלנו", נאנח, ומיד הציג תוכנית פעולה: "רק העם יכול לעצור את ההידרדרות, ובשיח ציבורי ער, בהתארגנויות אזרחיות ובהפגנות, להחזיר אותנו למה שהיינו ומה שקיווינו להמשיך ולהיות".

מה מסתתר מאחורי המילים "התארגנויות אזרחיות" ו"הפגנות"? ברק לא פירט, אך קל לרדת לסוף דעתו לפי דברי הגעגועים שהביע בנאומו לעידן המרי הנרחב נגד הרפורמה המשפטית או פיטורי גלנט, שהביא בשעתו להכרעת הממשלה אפיים ארצה: "העם יצא לרחובות, עשרות אלפי אנשים הצטרפו לגל המחאה למען הדמוקרטיה ולהגנה על מערכת המשפט".

כזכור, החודש לפני שלוש שנים העם אכן יצא לרחובות, וממש לא הסתפק בהנפת דגלים ובקריאות בוז. אלפי מילואימניקים הכריזו על סרבנות. כבישים ראשיים נחסמו שוב ושוב למשך שעות. מדורות הוצתו באיילון. מצור הוטל על נתב"ג. "ימי שיבוש" הוכרזו חדשות לבקרים. טייקוני משק איימו בהוצאת כספים מהארץ. טנק נגנב מאתר הנצחה כדי לאותת לממשלה שאוטוטו תתבצע פה הפיכה צבאית. לפחות פעם אחת נצפתה הסתערות פיזית על גדרות הכנסת.

אגב, גם השבוע, בתום ההפגנה בהבימה, וכנראה כמסקנה מיידית מנאום ברק, נתיבי איילון נחסמו לחצי שעה בידי מפגינים. עם זאת, טרם נרשמה היענות המונית להמלצות ההתקוממות שלו, וספק אם תירשם. בניגוד לברק, רוב הציבור, גם זה שנפשו נקעה מהממשלה הזו, ערך חשבון נפש בעקבות המלחמה. ייתכן שהוא גם חש בצביעות מצד ברק. הרי כשברק כיהן עדיין כשופט פעיל לא הייתה בו סלחנות לתופעות של המרדה, ולו גם בלתי אלימה. ב־2002 ישב בראש הרכב שופטים מורחב שפסל ברוב דעות את מועמדותו של משה פייגלין לכנסת, מפני שכשבע שנים קודם לכן ניסה פייגלין לעשות לממשלת רבין מה שהקפלניסטים התאמצו אחר כך לעשות לממשלת נתניהו. בפסק־דין קצרצר מטעמו נכתב כי מקובלת עליו עמדתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, מישאל חשין, שבמעשיו של פייגלין יש קלון. חשין עצמו ציטט את פסק הדין של שופט השלום שהרשיע את פייגלין וחברו, ובו שתי פסקאות השופכות אור פלילי גם על דברי ברק השבוע: 

"אין עצם קיומן של הפגנות, אף אם נעשו ללא רישיון, וגם בהתחשב בהיקפן הנרחב, מהווה בהכרח עבירה של המרדה. ואולם קיומן במקרה דנן, ובאופן שבו הן התקיימו, מוכיח כי לפרסומיהם של הנאשמים היה פוטנציאל של ממש להתממשות המטרה שהציבו הנאשמים לעצמם, והיא אילוץ הממשלה לשנות את מדיניותה בדרך של שיבוש אורח החיים הסדיר במדינה, והכול תוך כפירה בלגיטימיות של השלטון.

"התבטאויות הנאשמים רצופות מסרים לפיהם אין מדובר בשלטון דמוקרטי, ומכאן שניתן לפעול נגדו... ביטויים שמטרתם אינה אלא לבזות ולהביא לידי שנאה לסמכות השלטונית. במעשיהם של הנאשמים היה פוטנציאל ממשי להשגת יעדיהם שהיו סיכול מדיניות הממשלה, אילוצה לשנות את החלטותיה מתוך פגיעה במעמדה בעיני הציבור, תוך מעבר על החוק ושיתוק חיי היום־יום של הציבור".

ברק 2026 אנין מילים יותר מפייגלין 1995, זהיר יותר, אבל בשורה התחתונה זה אותו דבר, אם לא חמור פי כמה: ברק מתיימר לדבר בשם הדמוקרטיה בכבודה ובעצמה. אחרי שהרשיע את נתניהו בדיקטטורה (כאמור, "רשות פוליטית אחת, שנשלטת בפועל על ידי אדם אחד"), הוא גם הסמיך את הציבור לבצע את גזר הדין.