פסק־הדין שנתן בשבוע שעבר נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, בעניין נכסי הקדשות בירושלים, משתרע על פני שני עמודים בלבד אולם אוצר בתוכו דרמה גדולה. במוקד ההליך עמדו נכסי "הוועד הכללי כנסת ישראל" – חלק משכונת נחלאות ובית הרב קוק. מדובר בנכסי הקדש דתי שהוקם לפני כ־130 שנה למטרות רווחה וחסד, ושוויים מוערך כיום ביותר ממיליארד שקלים.
כמו לא מעט הקדשות אחרים, גם אלה נוהלו בידי נאמנים מפוקפקים שלא תמיד קידמו את "אומד דעת המקדיש" המקורי. במקום לפתח את נכסי הצדקה לקידום מטרות חברתיות וקהילתיות, העדיפו לעשות לביתם או סתם התנהלו ברשלנות.
כבר בשנת 2018, במסגרת הליכי פיקוח יזומים, זיהה הרכב בית הדין בראשות הרב שלמה שטסמן את הצורך בהתערבות שיפוטית, פיטר את הנאמנים ומינה מנהל מיוחד לשיקום הנכסים. הרכב בית הדין הגדול בראשות הרב שלמה שפירא אף התווה דרך לשיתוף פעולה בין־מוסדי עם רשויות המדינה.
הכי מעניין
הממונה על ההקדשות בבתי הדין הרבניים, עו"ד רחל שקרג'י, לא הסתירה אז את מטרתה: הנכסים הללו אמורים לשרת את הציבור. לחלקם הגדיר כתב ההקדש מטרות ספציפיות, כמו סיוע ללומדי תורה מקהילה מסוימת, ולחלקם יש מטרות חברתיות רחבות יותר.
הדיין הרב שלמה שטסמן. | צילום: דודי ועקנין
שקרג'י אף הציעה כיוון מעשי. כל הערים הגדולות בעולם, הסבירה, מתמודדות עם אותה בעיה: הכבאי, השוטר, האחות והמורה לא יכולים לגור במרכז העיר בשל יוקר המחיה. אם הקהילה שומרת על נכסי ההקדש, היא יכולה לבנות עליהם דיור להשכרה ארוכת־טווח בהיקף נרחב לנותני שירותים החיוניים למרקם החברתי של העיר. מהלך כזה יכניס לעיר צבע וחיים, וימנע היווצרות שכונות רפאים במרכז העיר, עם דירות של מיליונרים מחו"ל שמגיעים אליהן פעם בשנה.
כדי להוביל מהלך כזה נדרש שיתוף פעולה בין בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים והעירייה. אבל את שיתוף הפעולה הזה לא היה אפשר להשיג בשל ההתנגדות הגורפת של מחלקת ייעוץ וחקיקה. במשרד המשפטים נאבקו ברעיון שבתי הדין הרבניים ינהלו נכסי הקדש. מי שהוביל את המאבק מטעם משרד המשפטים היה עו"ד איגי פז ממחלקת ייעוץ וחקיקה, שעתר לבג"ץ בשם היועצת המשפטית לממשלה. עו"ד פז העלה טענות פרוצדורליות לצד טענות מהותיות, למשל שאין הוכחה שהרב קוק ניהל את "בית הרב" כהקדש דתי, שבתי הדין הרבניים מתנהלים בצורה מושחתת ולא מקצועית, ושאין להם כלים לניהול נכסים בהיקפים הללו. מנגד, בבתי הדין טענו שהניהול של בתי הדין הרבניים מקצועי הרבה יותר מזו של רשמת ההקדשות, שכמעט לא מצליחה להראות תוצאות בשטח.
השופט עמית התרשם שהרכב ההקדשות בראשות הרב שטסמן עושה עבודה רצינית, והוביל את הצדדים ל"פשרה" שבפועל מותירה את האחריות והסמכות על הנכסים בידי בתי הדין הרבניים. צריך לפרגן לו על ההחלטה הזו.
"שיתוף פעולה בתחום ההקדשות הוא אינטרס לאומי", הגיבו במערכת בתי הדין הרבניים. "החלטת בג"ץ צריכה לשמש כנקודת מפנה ביחסי העבודה בין הרשויות. בית הדין הרבני פועל מכוח סמכותו המקצועית והחוקית כדי להביא למיצוי הפוטנציאל הכלכלי־חברתי של נכסי ההקדשות. טובת הציבור מחייבת כי גורמי הייעוץ והביצוע בממשלה יאמצו גישה של 'כיבוד ערכאות' ושיתוף פעולה ענייני. יש להכיר ביתרון המקצועי של בתי הדין בניהול הקדשות דתיים, ולאפשר את קידום הליכי ההתחדשות והפיתוח ללא חסמים בירוקרטיים מיותרים. רק שילוב זרועות יאפשר להשיב את הנכסים לייעודם המקורי ולהפוך אותם למנוע צמיחה ורווחה עבור הציבור הרחב".