מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה הגישה הערב (א') לבג"ץ את תגובת היועצת המשפטית לממשלה לעתירות המבקשות לבטל את התיקון לחוק יסוד השפיטה, המשנה את שיטת בחירת השופטים בישראל.
כזכור, על פי השינוי, תבוצע בחירת השופטים בעיקרה בשיטת הקונצנזוס, ואילו בבחירת שופטים לבית המשפט העליון יתקיים במקביל מנגנון "שובר שיתוק" מוגבל בהיקפו. על אף דרישת הקונצנזוס, טוענת היועצת בתגובתה כי דין התיקונים לחוק היסוד להתבטל.
"הפיכת הליך בחירת השופטים להליך של הסכמות פוליטיות, ודחיקת גורמי המקצוע והשיקולים המקצועיים מהליך הבחירה, אינה מתיישבת עם מהותו של בית המשפט העליון בישראל כערכאה המקצועית העליונה במדינה, וביכולתו של בית המשפט העליון לתפקד כראש הפירמידה השיפוטית. מלאכת השפיטה בבית המשפט העליון מחייבת כי השופטים שימונו לערכאה זו יהיו ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, ובעלי המומחיות והכישורים הנדרשים לכך. ואולם, התיקון לחוק היסוד מתעלם לחלוטין מתפקידיו המרכזיים של בית המשפט העליון כערכאת שיפוט מקצועית אשר קובעת את ההלכות המשפטיות המחייבות את כלל המערכת המשפטית", נאמר בתגובה.
הכי מעניין
לטענת היועצת, השיטה שנקבעה תגביר את הפוליטיזציה של השפיטה: "כלל הבחירה שנקבע ביחס לבחירת שופטי בית המשפט העליון ומוביל לפוליטיזציה של המוסד מתעלם גם מתפקידו המשטרי הייחודי – הכמעט בלעדי – של בית המשפט העליון בדמוקרטיה הישראלית כמבקר את שאר רשויות השלטון, ומשמש בלם מפני שימוש לרעה בכוחן ומבטיח את ההגנה על זכויות הפרט, שלטון החוק ומינהל התקין. על אף האמור, דווקא הנציגים הבכירים ביותר של הרשות השופטת – באותה ערכאה שתפקידה לפקח על החלטות שתי הרשויות האחרות – ייבחרו למעשה אך ורק על ידי נציגיהן של הרשויות שבית המשפט אמון על פיקוחן. בכך ניתן לגורמים הפוליטיים מפתח בלעדי לעיצוב הרכב הערכאה שתבקר את החלטותיהם".
באופן ממוקד יותר, תוקפת היועצת את מנגנון "שובר שיתוק" למינוי שופטים לבית המשפט העליון, שנקבע בחוק. כזכור, מדובר במנגנון המופעל בהתאם לשיקול דעתו של שר המשפטים, לאחר שהסתיימה כהונתם של שני שופטים וחלפה שנה מתום כהונת הראשון או מתחילת כנסת חדשה ככל שלא הושגה הסכמה על המינוי. "מנגנון שובר השיתוק מוביל למצב שבו, הלכה למעשה, כל צד פוליטי יבחר שופטים לבית המשפט העליון באמצעות מימוש כוחו הפוליטי, ומבלי שבהליך הבחירה ייטלו חלק גורמים אחרים – גורמי מקצוע (השופטים חברי הוועדה) או גורמים פוליטיים נוגדים. בניגוד לתכליתו המוצהרת, מנגנון זה יוצר תמריץ להגיע למצב של 'שיתוק', ויש בו להגביר משמעותית את הפוליטיזציה של הליך בחירת השופטים לבית המשפט העליון".
לטענת היועצת, כל אחד מהשינויים, וכל שכן הצטברותם, פוגעים באופן קשה ביותר בעצמאות ובאי-תלות הרשות השופטת, וממילא גם ביכולתה למלא את ייעודה ותפקידיה המשטריים: "עצמאות ואי-תלות הם תנאים הכרחיים לקיומה של מערכת שפיטה הוגנת הפוסקת לפי הדין, לשוויון בפני החוק ולאמון הציבור במערכת. רק כך יכול השופט היושב בדין ליישב סכסוכים באופן ניטרלי, ללא משוא פנים, תוך הקפדה על הליך הוגן והבטחת זכויותיהם של הצדדים. בהקשר זה חשוב להדגיש כי הפגיעה בעצמאות הרשות השופטת לא נעשית בחלל ריק: נקודת המוצא היא כי עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת היא חסרה. זאת מאחר שסמכויות מהותיות הקשורות לניהולה – הן תקציביות והן ארגוניות – כפופות לשיקול דעתה של הרשות המבצעת. מצב דברים זה מעניק מלכתחילה לגורמים ברשות המבצעת 'מנופי לחץ' כלפי הרשות השופטת".
בתגובה נטען גם שהמודל שאומץ במסגרת התיקונים לא הולם את המודלים המקובלים בעולם למינוי שופטים לבית המשפט העליון ולערכאות הדיוניות הדומות לאלו שבישראל, ואינו בהלימה למגמה העולמית: "מינוי שופטים על בסיס הסכמות פוליטיות רחבות הוא מודל מקובל בעיקר בבתי משפט לחוקה, ערכאה העוסקת בביקורת שיפוטית על חקיקה פרלמנטרית. מאחר שבית המשפט העליון בישראל אינו בית משפט לחוקה, על כל המשתמע על כך, מודל זה אינו נקודת הייחוס ההשוואתית הרלוונטית בענייננו. לעומת זאת, לפי המגמה בעולם, במינוי לערכאות שיפוטיות אחרות, ובכלל זה לבית המשפט העליון, ניתן דגש לשיקולים המקצועיים ולמעורבות של הרשות השופטת עצמה".
"עמידה על רכיבי התיקון מובילה למסקנה כי הוא משנה באופן דרמטי, מהקצה אל הקצה, את האופן שבו נבחרים שופטים לרשות השופטת – הן לערכאות הדיוניות והן לבית המשפט העליון: משיטה שמאזנת באופן עדין בין שיקולי מקצועיות לשיקולי אחריותיות ושיקוף חברתי, לשיטה אשר נותנת משקל מכריע לשיקולים פוליטיים, תוך דחיקה כמעט מוחלטת עד כדי איון של השיקולים המקצועיים אל מחוץ למעגל קבלת ההחלטות. מדובר בשינוי תשתיתי שיש בו כדי לשנות את פני הרשות השופטת עד לבלי הכר, ולהחליף את ה'צופן הגנטי' שאפיין אותה משך למעלה משבעים שנה. במהלך עשרות שנים אלה התבסס עיקרון יסוד שלפיו הרשות השופטת וכל אחד משופטיה ממלאים את תפקידם בעצמאות וללא תלות בגורמים פוליטיים או חיצוניים אחרים. עיקרון זה עוגן במפורש בהוראת היסוד שבסעיף 2 לחוק- יסוד: השפיטה, הקובעת כי 'בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין'. התיקון פוגע באופן ישיר ביכולתה של הרשות השופטת לשמור על עצמאות זו", תוקפת היועצת בתגובתה.
"בפגיעתו האנושה בעצמאות הרשות השופטת ובאי-תלותה, התיקון לחוק היסוד פוגע ביכולתה של הרשות השופטת לממש את תפקידה החוקתי הייחודי של הפעלת ביקורת שיפוטית על רשויות השלטון", קובעת עוד היועצת. "תפקידה זה של הרשות השופטת הוא כאמור הכלי המרכזי בדמוקרטיה הישראלית לאכיפת חובותיו המהותיות של השלטון – והוא התנאי היסודי שאין בלתו להבטחת עקרון שלטון החוק ושמירה על זכויות אדם... הציפייה הבסיסית ביותר של הפרט היא שהשופט המכריע בעניינו יהיה מקצועי, ולא יסור למרותו של איש, ובכלל זאת לא יושפע מלחצים חיצוניים, מביקורת ציבורית או מרצון לשאת חן בעיני גורם כלשהו. פוליטיזציה של הליך בחירת השופטים חותרת מן היסוד תחת עיקרון זה. בכך נפגעת זכותו הבסיסית של הפרט להליך הוגן, אשר מבוססת על ההנחה שכולם שווים בפני החוק".
לנוכח כל זאת, קובעת היועצת כי אין מנוס מביטול החוק: "ההכרעות השיפוטיות עצמן כרוכות לא אחת בפגיעה בזכויות אדם, למשל בהליך הפלילי שבו עומדת על הכף הזכות לחירות – בהחלטה על מעצר או בגזירת עונש. כאשר אדם נשפט על-ידי שופט שאינו נתפס כניטרלי וקיים חשש שמא שיקול דעתו מונחה משיקולים פוליטיים או אחרים שזרים לעבודתו המקצועית, נפגעות זכויותיו הבסיסיות ביותר. נוכח כל האמור... התיקון לחוק היסוד סותר באופן חזיתי את מאפייניה הגרעיניים של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית: עצמאות הרשות השופטת ועקרון הפרדת הרשויות, עקרון שלטון החוק וגרעין זכויות אדם. התיקון לחוק היסוד מהווה אפוא מקרה קצה 'המזעזע' את אבני הבניין הדמוקרטיות עליהן מושתת אופייה הדמוקרטי של המדינה, וחקיקתו מגיעה כדי חריגה מסמכותה המכוננת של הכנסת, המצדיקה את התערבותו של בית המשפט הנכבד והכרזה על בטלותו".