השופט עמית דחה בקשה לפסילתו: "אין חשש למשוא פנים מצדי"

השופט יצחק עמית דחה הערב (ה') את בקשת ח"כ אביחי בוארון ועמותת "לביא" לפסול את עצמו מלדון בבקשה לדיון נוסף שהוגשה בעקבות פסק הדין שניתן בשבוע שעבר בנוגע להעברת סמכויות היועצת בפרשת "פצ"ר-גייט". "לאחר שעיינתי בטענות המבקשים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובות הצדדים להליכים", כתב עמית.

לדבריו, על אף שעמותת לביא הגישה את העתירה הראשונה בפרשה, מאחר שפסק הדין שניתן ובעקבותיו הוגשה הבקשה לדיון נוסף אינו נוגע ישירות לעתירתה, היא אינה נחשבת לצד להליך. "הבקשה לפסילת שופט הוגשה על ידי מי שנכון לעתה אינם מסווגים כבעלי דין בהליכים שלגביהם התבקשה הפסלות. ככלל, נתון זה טומן בחובו נפקות דיונית, ומעמיד משוכה משמעותית בפני מבקש הפסלות".

עם זאת", הוסיף עמית, "בענייננו מצאתי לדון ולהכריע בבקשת הפסלות לגופה, על רקע הנסיבות הייחודיות והחריגות במקרה שלפנינו: העובדה שהמבקשים נכללו כבעלי דין מן המניין בעתירה שנשמעה במאוחד עם העתירה שלגביה התבקש קיום דיון נוסף, כאשר פסק הדין בשתי העתירות ניתן במאוחד (אם כי עתירתם של המבקשים עסקה בסעד אחר מזה שניתן בפסק הדין, ועתירתם נדחתה, כאמור, מבלי שנקבעו מסקנות לגבי הסעד שהתבקש בעתירתם). למען הסר ספק אחזור ואבהיר כי אין בכך כדי להביע עמדה בשאלת צירופם של המבקשים כבעלי דין בשלב הבקשות לדיון נוסף".

עמית הדגיש כי הדיון הנוסף איננו נוגע למעמדה של היועמ"שית או למעמדו של השופט בדימוס קולה בנוגע לחקירה, "שאלת ליווי החקירה על ידי היועצת המשפטית לממשלה מזה, ועל ידי נציב תלונות הציבור על שופטים מזה, אינה עומדת עוד על הפרק בשלב הדיוני הנוכחי; וגדרי המחלוקת כעת שונים באופן מהותי משהיו בעת תחילת הדיון בעתירות".

"בנסיבות אלו, סבורני כי הנחת המוצא של המבקשים – שלפיה שלושת הגורמים שצוינו בבקשת הפסלות עולים מלכתחילה כדי "צד להליך" (באופן שמצדיק הידרשות למבחן שבסעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט) – אינה יכולה לעמוד.  הפסיקה נדרשה בעבר לשאלה מי עשוי להיחשב כ"צד להליך" לצורך עילות הפסלות הסטטוטוריות, שעניינן בקשר או בקרבה בין שופט לצד להליך (ראו סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט, בו מנויים מספר תרחישים בהקשר זה). בפסיקה נקבע כי "שימוש במבחן פורמלי, שלפיו צד להליך הוא מי שמופיע בכתבי הטענות, אינו מספק [...] והשאלה מי ייחשב 'צד להליך' הינה שאלה מהותית" (ע"א 6715/09 פלוטקין נ' ‏Smith Kline Beecham Biologicals Belguim, פסקה 5 (16.9.2009) (להלן: עניין פלוטקין)). במסגרת זו, כך נפסק, "יש לבחון מה מידת העניין של אותו 'צד' בתוצאת ההליך", כתב עמית.

השופט הוסיף וקבע כי גם התלונות שהגישה נגדו עמותת "לביא" אינן יכולות להביא לפסילתו: "באשר לטענה בדבר מעמדה של עמותת 'לביא' כמי 'שאותה יש לצרף כמשיבה לבקשות' – ככל שטענה זו נועדה להראות שהעמותה עצמה היא 'צד' להליך במובן המהותי, הרי שהטענה לוקה בהנחת המבוקש ואך מטעם זה אין לקבלה. כאמור לעיל, המבקשים ביקשו במפורש כי אימנע מלהכריע בסוגיית צירופם כמשיבים (ומבחינה דיונית אכן אין מקום לדון בנושא במסגרת ההחלטה הנוכחית), וברי כי לא ניתן לקבל טענה שלפיה הגשת בקשת הצטרפות מספיקה כשלעצמה לשם עקיפת התנאים שנקבעו בפסיקה באשר לשאלה מיהו "צד להליך". 

לדבריו, "באשר לתלונה שהגישה עמותת 'לביא' בענייני לנציב תלונות הציבור על שופטים: תחילה אבהיר כי במצב הדברים הרגיל, סבורני כי לא היה ראוי שאתייחס בהחלטה דנן לקיומה או לתוכנה של התלונה; ואולם, משהמבקשים הדגישו בבקשתם את התלונה ואת נסיבות הגשתה כחלק מנימוקי בקשת הפסלות, מצאתי כי מן הראוי להתייחס לנושא. אין בידי לקבל את הטענה שהגשת התלונה לנציב מקימה כשלעצמה עילת פסלות עבורי מלדון בכל הליך במעורבות עמותת 'לביא'. בפסיקה הובהר לא אחת כי מצב שבו בעל דין מגיש תלונה על המותב – בין לנציב תלונות הציבור על שופטים, בין למשטרת ישראל, ובין לגורמים אחרים – אינו מקים עילת פסלות אוטומטית. וזאת לא בכדי: 'שאם לא תאמר כן יוכל כל בעל דין לפסול שופטים מלדון בענייניו באמצעות הפרחת תלונות כנגדם'. טענת המבקשים כי התלונה שהגישה העמותה בענייני חורגת מגדרי ה'מקרים [ה]שגרתיים' של תלונות לנציב, וכי עקב כך ראוי לחרוג מן הכלל הרגיל בהקשר זה – הועלתה בעלמא וללא תימוכין שבעובדה או במשפט, ומשכך דינה להידחות".

"לקראת סיום אחזור על מושכלות יסוד: 'הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן' (ע"א 462/05 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (18.4.2005)). בהתאם לכך קבע בית משפט זה, וחזר וקבע, כי 'השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו'... עוד נפסק כי 'אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק למקרים שבהם מועלית טענת פסלות אשר נעדרת ביסוס אובייקטיבי ממשי'... בענייננו לא מתקיימים התנאים לעילת הפסלות הסטטוטורית שעליה ביססו המבקשים את טענותיהם, ואף לא עלה בידי המבקשים לבסס קיומו של חשש כלשהו – לא כל שכן חשש ממשי – למשוא פנים מצדי (ראו סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט). משלא מצאתי בסיס לקיומה של עילת פסלות על פי הוראות הדין הרלוונטיות, אף לא בקירוב – אין הצדקה כי אפסול עצמי לדון בבקשות לדיון נוסף, אף לא מחמת מראית פני הצדק. הבקשה לפסילתי נדחית אפוא; והבקשה לצירוף כמשיבים תישקל ותידון בהמשך", חתם עמית.