"אני קורא להם עבריינים בשירות החוק": ח"כ משה סעדה עולה להתקפה

"הלשכה שלך מזכירה לי מונית פלסטינית", אני אומר לח"כ משה סעדה בכניסה ללשכתו בכנסת, אחרי שלא הצלחתי לספור את מספר פעילי הליכוד שיצאו ממנה, מפגישה שבדיוק הסתיימה. אף שאין מאחוריו ארגזי מתפקדים, סעדה פופולרי מאוד בקרב פעילי הליכוד. הוא צפוי להשתבץ בפריימריז בחמישייה הראשונה לפי סקר אחד, ובעשירייה הראשונה לפי סקר אחר. לצידו בצמרת מככבת טלי גוטליב, הזוכה להערצה בשל מופעי צווחות הטנטרום שהיא מנהלת בדיוני בג"ץ ובוועדות הכנסת.

מה אתה וטלי גוטליב יודעים שאחרים לא יודעים? אני שואל אותו. סעדה מחייך, כאילו מצפה לשאלה הזו. "אני חבר טוב של טלי גוטליב", הוא עונה. "היא פרלמנטרית מצוינת, ומשפטית היא צודקת. היא זועקת את הזעקה של הציבור, לפעמים בצורה שמרעידה את אמות הסיפים, והציבור מזדהה עם הכאב. אני מזדהה עם התוכן, לא עם הדרך. בגלל זה לא תראה אותי יושב באולם בית המשפט סתם כדי לעשות רעש. אני מגיע לשם רק כעד הגנה או כתובע. אבל תתייחס למהות, לא לרעש. היא צודקת, והציבור מרגיש את זה".

אתה איש המערכת, וכשראיינתי אותך כסגן ראש מח"ש היית ממלכתי באופן קיצוני. היום אתה מדבר על הפרקליטות במונחים של ארגון פשע.

"עשרים ושלוש שנה הייתי במערכת. כשהתראיינתי לראשונה, אצלך במקור ראשון, אנשים לא הבינו מה אני אומר. סיפרתי לך על המכרז במח"ש, על זה שפעלו לסכל את המינוי שלי על רקע תיקי נתניהו. אז עוד לא הבינו, היום הציבור מבין. כשאני מדבר על דיפ־סטייט אני מדבר על דיפ אמיתי, על אנשים שהפכו את החוק לכלי לצבירת כוח. אמרתי אז על אלשיך, שי ניצן ומנדלבליט שהם עבריינים בשירות החוק. רציתי שהם יתבעו אותי דיבה, לא תבעו. אני תבעתי אותם על התעמרות, וזכיתי בפשרה ב־110 אלף שקל".

אתה מבין למה זה יכול להיראות כאילו יש לך מניע אישי?

"אין לי מניע אישי, כי המאבק שלי הוא לא מול האנשים שעשו לי עוול. הם כבר לא במערכת. המאבק שלי הוא לתיקון הכשלים שאני מזהה במערכת".

כעת, על רקע פרשת שדה תימן, טוען סעדה שהיועמ"שית צריכה להתפטר בעקבות ההחלטות שקיבלה, ושההתנהלות שלה הייתה הרבה מעבר לרשלנות. "זה התחיל ביום רגיל לגמרי," הוא מתאר את השתלשלות העניינים מהזווית שלו. "הייתי באופקים בביקור אצל ראש העיר, אגב הצעת חוק שקידמתי להקים שדות סולאריים בערי הדרום, ברוח החזון של בן־גוריון. ואז נכנס טלפון. התקשרו אליי ואמרו שיש בלגן בשדה תימן. אמרתי מיד, אני לא הולך לשם. אם המעצר לא חוקי אדבר על זה, אבל אני לא פורץ לבסיס. יש גבולות שלא עוברים. הרגשתי שמשהו לא טוב קורה שם. חזרתי הביתה והתחלתי לבדוק.

"פניתי לעורכי דין, פניתי לפתולוג, כדי להבין קודם כול מה קרה. סיפרו לי על חיילים שנחשדו באינוס, לכל הדעות מעשה חמור מאוד. אני מסתכל על הממצאים הפתולוגיים ומבין שמבחינה משפטית אין בסיס לאישום כזה. לעצור היו קרעים פנימיים, אבל חיצונית הגוף שלו באזור ההוא היה שלם. אם מישהו היה דוקר אותו עם חפץ חד תוך כדי מאבק, היו סימנים חיצוניים. הפתולוג אומר לי: הסימנים לא מתאימים לאירוע של מאבק, בטח שלא לפגיעה בהקשר מיני".

טענת אז שכתב האישום נגד החיילים החשודים לא עומד בכללים של כתב אישום.

"הוא לא עמד בשום כללים. כתב האישום מדבר על חפץ חד, אבל לא נמצא שום חפץ ואף אחד לא יודע אפילו להגיד באיזה חפץ מדובר. בנוסף, אין אדם ספציפי החשוד במעשה. איך אתה יכול להגיש כתב אישום בלי לענות על השאלות הכי בסיסיות: מי עשה, מה עשה, איך עשה ומתי עשה? אמרתי אז בתקשורת שלא יוגש כתב אישום על אינוס, וצדקתי. הם עצרו בלי לדעת מי עשה מה, אז כתבו שהעבירה בוצעה 'בצוותא חדא'. כלומר, כולם אשמים יחד. אבל כל סטודנט למשפטים יודע ש'ביצוע בצוותא' רלוונטי לאירועים עם תכנון קבוצתי כמו שוד, ולא לקבוצת שוטרים שעוצרת חשוד בסיטואציה ספונטנית ואחד מתחיל להכות אותו על דעת עצמו. אתה לא יכול להאשים את מי שלא הכה ולהיתלות בתכנון משותף, כי לא היה כזה".

גם צורת המעצר הייתה בעייתית מאוד.

"שוטרי מצ"ח נכנסים רעולי פנים ועוצרים חיילים בתוך בסיס, במקום לעשות את זה בצורה אלגנטית בחוץ. זה הסלים את האירוע בצורה מטורפת. מי עושה דבר כזה?"

אבל זה עדיין לא לב הסיפור, אלא ההדלפה.

"באוגוסט, כשגיא פלג פרסם את הסרטון, זה כבר הפך מאירוע נקודתי לאירוע בינלאומי. הקלטת הזאת לא הייתה אמורה לצאת לעולם, כי זו קלטת מתוך תיק חקירה שעדיין לא נמסרה לסנגורים. כשדבר כזה דולף, אתה מבין שיש תקלה במערכת אכיפת החוק. הקלטת הייתה רק אצל הפצ"רייה – לא במצ"ח, לא במשטרה, רק שם. לכן כבר אז היה ברור לי מי הדליף. ברגע שהקלטת עלתה, היא הפכה לאירוע עולמי. גיא פלג הסביר לצופים מה הם רואים, 'מעשה סדום בנסיבות אינוס', ובעולם העתיקו את הכותרת שפלג נתן, 'אונס שנעשה על ידי חיילים ישראלים'. העולם לא רואה את ההבדל בין חשד להרשעה".

הקלטת לא מדברת בעד עצמה. לא רואים בה אונס, אלא עימות פיזי שיכול להתפרש כהשתלטות על עציר המסרב למעצר.

"צפיתי בקלטת שוב ושוב, אין אינוס. יש עימות, אבל לא מה שתיארו. מי שנתן לה את הפסקול היה גיא פלג, ואתה מבין שהוא לא המציא את זה אלא המקור שלו תדרך אותו לומר את זה. כשהגעתי לאולפן כדי לדבר על העוול, הוא קם באמצע הריאיון ואמר 'אני לא מוכן לשבת ליד האיש השפל הזה'. זה היה רגע שבו הבנתי כמה המערכת מגויסת".

ואז החלה חקירה.

"ברגע שדלפה הקלטת היה צריך לפתוח בחקירה מיידית, אבל היועצת המשפטית לממשלה לא הורתה על חקירה. היא מסתפקת בבדיקה פנימית של סגן הפצ"רית גל עשהאל, והוא מגיע למסקנה ש'אין תוחלת' לבדיקה וסוגר את התיק, תוך הגשת תצהיר שקרי לבג"ץ. אתה מבין? הוא חוקר את הבוסית שלו. זה ניגוד עניינים פלילי.

"צריך להתעכב על הרגע הזה כי ההחלטה הזו בלתי חוקית בעליל. כמו שהמשטרה לא חוקרת את עצמה, ואם שוטר סרח מח"ש חוקרת אותו, כך יש גוף בשם יחק"פ (יחידה לחקירות פנים), שאמון על חקירות של חיילי הפרקליטות הצבאית ושוטרי מצ"ח. זה הגוף שלפי החוק היה צריך לחקור את ההדלפה, והמערכת החליטה ביודעין לא לעשות את מה שהיא הייתה חייבת לעשות".

באותו שלב, סעדה התעמת על הנושא עם סגן הפצ"רית בדיון בוועדת חוקה. "שאלתי אותו, נראה לך שאתה יכול לבדוק את המנהלת שלך? אתה בניגוד עניינים. ובכלל, מה הניסיון שלך בחקירות? זה לא המקצוע שלך, אין לך כלים לזה בכלל, אתה עושה ישראבלוף. ואז אני מגלה שהוא עושה את זה באמצעות שוטרי מצ"ח. הם, שהיו מעורבים בעצמם באירוע, משתתפים בחקירה. זה כמו שחוקר מח"ש יחקור חוקרי מח"ש, איפה נשמע כדבר הזה?"

אתה טוען שהאחריות של היועמ"שית גדולה יותר ממה שנדמה, שהיא הייתה שותפה פעילה בטיוח.

"ב־15 בינואר התקיימה ישיבה גדולה בפרקליטות. ישבו שם היועמ"שית, פרקליט המדינה, המשנה שלו, מנהל מחלקת בג"צים, סגן הפצ"ר, ועוד שורה ארוכה של בכירי המערכת. כולם היו תמימי דעים שהכול מתנהל כשורה. עשרות אנשים, ואף אחד לא קם ואומר 'המלכה חטאה'. אף אחד לא חוקר את החשודים הפוטנציאליים. אף אחד לא שואל את המעורבים שאלה פשוטה: מה אתה יודע על הקלטת? הם טוענים שנעשתה בדיקה מקצועית אבל זו לא בדיקה, זה טיוח".

סעדה מרים את קולו. "מי שהייתה אמורה לפקח זו היועמ"שית בעצמה. היא מעורבת בפרשה, מכירה אישית את הפצ"רית ומשמשת כמנחה המקצועית שלה, וכאשר כשל ענק כזה מתגלה היא הייתה צריכה לפסול את עצמה מיידית. אבל היא לא עשתה את זה, וזו עבירה בפני עצמה. היא נאחזה בקרנות המזבח".

כאשר הכשל מתגלה לראש השב"כ זיני, הוא מעביר את המידע לרמטכ"ל.

"יחב"ם (יחידת בטחון מידע) עושים פוליגרף שגרתי, ומגלים שלא מדובר באדם בודד שעבר עבירה, אלא קרוב לעשרה בכירים. החבורה הזו, שכוללת את הפצ"רית, יודעת על הדלפת הקלטת, יש לה קבוצת ווטסאפ והיא יוצרת מעגל שותפי סוד עם קשר שתיקה. עכשיו תגיד לי, מה זה מזכיר לך אם לא התנהלות של ארגון פשיעה? גוף שמנהל קשר שתיקה, מסתיר ראיות ומשבש חקירה בחסות החוק.

"בשלב הזה היועמ"שית עדיין בתמונה. מה כל בר דעת היה מצפה ממנה לעשות? לעצור מיד את כל המעורבים ולהחרים טלפונים ומחשבים. בפועל, כמה זמן לוקח עד שעוצרים את סגן הפצ"רית? יותר משבוע. זה נצח בשביל להשמיד ראיות ולתאם גרסאות. הפצ"רית מנצלת את הזמן היקר שקיבלה כדי לביים כאילו התאבדות ולהעלים בפועל את הטלפון הנייד. זה נראה לך הגיוני?"

"אז בוא נסכם את העבירות של היועמ"שית: קודם כול היא פעלה בניגוד עניינים פרסונלי כשלא פסלה את עצמה מלטפל בתיק; את הבדיקה היא העבירה לסגן הפצ"רית שנמצא בניגוד עניינים עוד יותר חמור ואסור לו לחקור; היא לא נתנה את התיק ליק"פ שלפי החוק אמור לחקור; ואחרי שהכול התפוצץ היא משכה זמן ואפשרה לכל המעורבים להשמיד ראיות, לתאם עדויות ולשבש חקירה. האם אחרי כל זה היא יכולה להישאר עוד יום אחד בתפקיד שלה?

"בגלל זה אני קורא להם עבריינים בשירות החוק. ברגע שאתה מבין שזה לא מקרה בודד אלא שיטה, אתה רואה את כל המערכת באור אחר. היועמ"שית, הפרקליטים, כל מי שהיה בישיבת ה־15 בינואר – כולם ידעו, כולם ראו את זה, ובכל זאת חתמו על תצהיר לבג"ץ שמספר סיפור כוזב. זו כבר לא רשלנות, זו שיטה. הם שיקרו לבית המשפט העליון, והמשיכו הלאה כאילו כלום לא קרה. וגם אחרי שהכול מתפוצץ, במקום שנראה מעצר, תפיסת טלפונים, חקירה אמיתית – היא עושה הכול במטרה למנוע חקירה אמיתית. זה היה צריך להיות האירוע שמנקה את המערכת, ובמקום זה הוא חשף כמה היא פגומה.

"תבין, אני לא מדבר על פוליטיקה, אני מדבר על צדק. על חיילים שנשלחו בצו שמונה, עשו את שלהם, ועכשיו המדינה היא זו שפגעה בהם. הם הפכו מקורבן לנאשם. הם נעצרו, הם נחקרו, ואז המדינה הדליפה קלטת כדי לגבות את הסיפור. זו לא סתם טעות, זו בגידה".

הוא מתאר פגישה אחת, מאוחרת יותר, עם אחד הלוחמים. "הוא בא אליי ואמר, החלום שלי הוא לחזור לעזה, אני רוצה להילחם למען המדינה שלי. האיש הזה שהמדינה ריסקה אותו, עוד רוצה להילחם בשבילה. אתה מבין איזה לב יש לאנשים האלה? ובמערכת שיושבת בירושלים אין אחד שאומר טעינו".

כשאני שואל את סעדה אם אין לו ספקות, אולי הוא רואה שחור־לבן במקום שבו יש גוונים, הוא משיב בכאב: "אני הייתי חלק מהמערכת, אני יודע איך היא אמורה לעבוד. זה לא עניין פוליטי, זה עניין של צדק. המצפן של מערכת החוק צריך להיות האמת, גם אם היא לא נוחה. כשהמערכת מיישרת קו ומצופפת שורות, היא מתנהגת כמו ארגון פשיעה".

ומה אתה מצפה עכשיו?

"קודם כול נראה שעמית לא מחליט לעשות דיון נוסף על החלטת בג"ץ להוציא את החקירה מידי הפצ"רית. אם זה יקרה, זה יהיה אסון. המשימה הבאה היא של הפצ"ר החדש, שאמור להיכנס בינואר, למחוק את כתבי האישום. למה למחוק? כי לפי החוק הפרקליטות צריכה לערוך לחשודים שימוע אמיתי, בלב פתוח ובנפש חפצה. עכשיו כשהובהר למעלה מכל ספק שהשימוע לא היה אמיתי ושכל המערכת התגייסה לפגוע בחיילים כדי להציל את השם שלה, החשודים זכאים להגנה מן הצדק. איתי אופיר, הפרקליט הצבאי הראשי הבא, חייב לגלות אומץ. זה יהיה נייר הלקמוס שלו האם הוא פקיד שמיישר קו או לוחם צדק".

הוא עוצר, מביט בי, ואז אומר: "אני לא נגד המערכת. אני נגד מה שהיא הפכה להיות. יש שם אנשים מצוינים שעושים עבודת קודש, אבל הבכירים מכתימים אותם. כל עוד לא ננקה את האורוות, אמון הציבור לא יחזור. זה קרב מאסף על נפשה של מדינת החוק".