בישיבת הכנסת המיוחדת שאירחה את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ב־13 באוקטובר, פנה טראמפ לנשיא יצחק הרצוג, הצביע על ראש הממשלה בנימין נתניהו, והעלה הצעה מפתיעה: "יש לי רעיון, כבוד הנשיא, מדוע לא תחון אותו?", אמר טראמפ. "זה כל כך מתקבל על הדעת. בין אם אנחנו אוהבים את זה ובין אם לאו, הוא היה אחד המנהיגים הגדולים בעת המלחמה, וסיגרים ושמפניה – למי אכפת מהם לכל הרוחות?"

השבוע קידמו שרי הליכוד את הצעתו של טראמפ ופנו לנשיא הרצוג בבקשה שיפעיל את מעמדו וסמכותו כדי לעצור את המשפט (גילוי נאות: אני אמו של שרוליק איינהורן, שהיה יועץ למערכות הבחירות של הליכוד בשנים 2019 עד 2022, ונאשם בפרשת הטרדת עד המדינה שלמה פילבר).

החנינה בדין הישראלי

היקף סמכותו של הנשיא לתת חנינה נידון כמה פעמים בבית המשפט העליון. פסק הדין המובהק מכולם הוא זה שניתן בעתירות שהוגשו לאחר שהנשיא חיים הרצוג חנן את ראש שירות הביטחון הכללי ושלושה מעובדי השירות בכל העבירות שיוחסו להם בפרשת קו 300. בעתירות נטען שסמכות הנשיא "לחון עבריינים" מצומצמת לחנינת מי שהורשעו בדין. בג"ץ דחה את העתירות ברוב דעות הנשיא מאיר שמגר והמשנה לנשיא מרים בן־פורת, נגד דעתו החולקת של השופט אהרן ברק.

רוב השופטים פסקו כי בחינת ההיסטוריה החקיקתית והפסיקה הרלוונטית, מאז הדיון שהתקיים בעליון בעניין הזה עוד ב־1960, מלמדת כי סמכות החנינה של נשיא המדינה עוצבה בהתאם למתכונת האנגלית והאמריקנית, ששימשה לה אב־טיפוס. סמכות הנשיא שוות תוקף לסמכותם של מלך אנגליה או נשיא ארה"ב. בעת שהכנסת חוקקה את חוק יסוד נשיא המדינה הייתה הפסיקה הזאת לנגד עיניה. אם ביקשה לשנות זאת היה עליה, בעת שאימצה את חוק היסוד, להצר את הסמכות במפורש. בהותירה את הסמכות על כנה, נראה שחברי הכנסת לא סברו שיש לשנות את המצב המשפטי. שינוי מהותי אינו אמור להישלט על ידי אירועים חולפים, יהיו סוערים ככל שיהיו, אלא עליו לנבוע מדיון ועיון חוקתיים מסודרים. התיקון מוכרח לבוא בחקיקה.

שופטי הרוב קבעו כי המונח "עבריין" אינו מוגדר בחוק יסוד נשיא המדינה ובחוק העונשין. בחינת הוראות החוק מלמדת שמונחים כאלה מתייחסים גם למעשה, או למי שהואשם או נחשד בביצוע עבירה. מחוק החנינה אפשר להקיש שהמונח "עבריין" בחוק יסוד נשיא המדינה מכוון גם למי שמייחסים לו מעשה, ניסיון או מחדל פליליים, ולאו דווקא למי שכבר הורשע. לדעת השופטת בן־פורת, המטרה העיקרית של החנינה המלאה היא לתקן טעות חמורה בהליך השיפוטי שכתוצאה ממנה הורשע אדם על לא עוול בכפו. מכאן נובע שמקבל החנינה אינו "עבריין" כלל ועיקר כי אם קורבן של טעות שנפלה.

אף שחוק סדר הדין הפלילי קובע דרך לסיום הליך פלילי לפני פסק הדין, הכפילות בחקיקה אינה מבטלת חוק קיים או סמכות קיימת. הדרך האחת שנקבעה בחוק היא עניין של סדרי דין, והאחרת – אחת מסמכויות הנשיא, שהוקנו לו סמכויות החופפות בתוצאותיהן את הסמכויות של רשויות שלטוניות אחרות.

אולם סמכות החנינה בטרם הרשעה היא אמצעי נדיר וקיצוני, שהושאר בידי הנשיא כסמכות חוקתית שיורית, בעלת אופי של שסתום ביטחון. בלשון השופטים, "רק נסיבות שבהן צפוי נזק כבד לעניין שאין לו כל פתרון סביר אחר, ואשר בעל הסמכות רשאי לשוותו לנגד עיניו, יכולות להתיר סטייה מן הריסון המהותי המתחייב בשימוש, ורק לצורך מקרים חריגים נשמר קיומה של הסמכות".

הנשיא שמגר הדגיש כי שלטון החוק, האינטרס הציבורי והגישה הממלכתית אינם מושגים סותרים או מתנגשים, אלא הם משולבים זה בזה. גם הביטחון הלאומי נשען על שלטון החוק, הן לצורך הבטחת הסדר הפנים־מדינתי והן ככלי להתמודדות עם גורמים עוינים. יש נושאים שבהם שמורה הידיעה רק למעטים. ככל שהנושא חשוב וחיוני יותר, כך גם חשוב וחיוני שיהיו ידיעה והכרה של הנתונים בידי הגורמים הנושאים באחריות הממלכתית.

תיקי האלפים

כתב האישום נגד ראש הממשלה הוגש ב־26 בינואר 2020. הוא הוגש בחופזה ובניגוד לדין. הפרקליטות יצרה בו נאשם לא קיים (בנימין נתניהו ובני משפחתו, שלא הואשמו) ולא ציינה את רשימת העדים כחובתה על פי דין. ב־3 בינואר 2021 הגישה הפרקליטות כתב אישום מתוקן המפרט את טענותיה ומציין בנספח 338 עדי תביעה. פרשת התביעה נשמעה עד דצמבר 2024, והתקיימו בה 185 דיונים.

ב־20 ביוני 2023 קיימו השופטים שיחה סגורה עם הפרקליטות ובאי כוחם של הנאשמים, ופרסמו את עיקריה. לדעתם יהיה קושי להוכיח את סעיף השוחד נגד ראש הממשלה וראוי שהמדינה תשקול לחזור בה מהאישום בעבירה הזאת. דעתם לא התקבלה על הפרקליטות והיועצת המשפטית לממשלה בטענה "כי בשלב זה הוצגה לבית המשפט תמונה חלקית בלבד".

ב־10 בדצמבר 2024 החלה פרשת ההגנה. עד כה נערכו בה 62 דיונים, מתוכם 45 ימי עדות של ראש הממשלה, שחקירתו הנגדית בעיצומה. השבוע אמרה הפרקליטה יהודית תירוש כי הסיכומים בתיק יוגשו רק בעוד כמה שנים.

אם סברה הפרקליטות שתצליח להיבנות מפרשת ההגנה, עד כה הדבר לא קרה. ראש הממשלה עומד איתן בחקירתו הנגדית, ובמהלכה הוא משיב על אותן השאלות המוצגות בנוסחים שונים תשובות שאין בהן כדי להצביע על אשמתו. ההגנה מזמנת עדים נוספים שעדויותיהם פוקחות עיניים. ראויה לציון עדותו של קצין החקירות רו"ח ארנון אליעז, שערך בכתב האישום את טבלת השמפניות והסיגרים שכביכול נמסרו לראש הממשלה ולרעייתו. אף שהיה ברשימת עדי התביעה, התביעה לא העידה אותו ואף התנגדתה להעדתו בידי הסנגורים עו"ד עמית חדד ונועה מילשטיין. בעדותו הודה כי לא פעל על פי כללים חשבונאיים מקובלים או על סמך ראיות, אלא – בהנחיית המפקדים – הכניס לטבלה את המספרים שהכתיבה הדס קליין. "לא היה לי שיקול דעת באף סכום שהכנסתי לטבלה. כל מה שהכנסתי, זה היה לפי ההחלטות של המפקדים שלי... לא פעלתי פה כרואה חשבון, לא עבדתי פה לפי כללי החשבונאות".

אליעז הודה שלא נמצא תיעוד לסיגרים שקליין טענה שרכשה בחנות "קבינט" במזומן בסך 10,000 שקל לחודש, שהסתכמו ב־240 אלף שקל בשנתיים. מנהלת החשבונות של מילצ'ן טענה שהעסקאות הללו אינן מוכרות לה כלל. כששאל את המפקדים "איך הם יודעים שהרכישות שהדס קליין אמרה שזה הלך לביבי, איך הם מבססים את זה, וגם לגבי הסיגרים שאלתי למה בהתחלה זה היה שלושה סוגים וסיגרים בתפזורת ולמה זה נהיה כמות יותר גדולה, מה שנאמר לי מהמפקדים, שאני לא מכיר את כל התמונה של החקירה". כשהשופט בר־עם שאל אם העד התבקש רק לערוך סכומים בשלב ראשון ואחר כך לחשב אחוזים בלי לבדוק את המספרים, אישר אליעז שכך היה, הכול על בסיס דברי קליין. עדותו מצטרפת לעדויות אחרות בפרשת התביעה וראוי שתביא לחזרה מן האישום הנסמך על הטבלה.

השבוע נשמעה עדותו של סנ"צ בדימוס דובי שרצר, שלפיה הפרקליטות ומח"ש השתיקו תלונה של חוקר בכיר בתיקי נתניהו, סנ"צ בדימוס צחי חבקין, על עבירות של חוקרים בתיקי האלפים שעסקו במה שנראה כרדיפה של ראש הממשלה וסביבתו.

סנ"צ חבקין מצידו העיד שהחקירה נגד ראש הממשלה נפתחה ללא אישור היועץ המשפטי לממשלה כנדרש בחוק ושהחוקרים העלימו עין מעבירות של אחרים שהיה ראוי לחקור.

עת לסיים

זה מכבר היה ראוי שהפרקליטות תפעל בדרך המלך שנקבעה בחוק סדר הדין הפלילי: "תובע רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לחזור בו מאישום שבכתב האישום". אם חזר בו לאחר תשובת הנאשם לאישום, בית המשפט יזכה את הנאשם מהאישום.

לחלופין, ראוי שנשיא המדינה יפעיל את סמכותו לחון תוך כדי המשפט. התנאים שנקבעו בפסיקה מתקיימים במלואם. זמנו של ראש הממשלה הוא משאב יקר, והעניינים שעל סדר יומו בזמן הנראה לעין עומדים ברומו של עולם ונוגעים לעצם קיומנו. לציבור עניין ראשון במעלה שהוא לא ישחית את זמנו בבית המשפט באישומים המגוחכים. אלא שבאתר בית הנשיא מפורסם כי מדיניותו, שאינה מעוגנת בחוק או בפסיקה, היא לחון רק את מי שכבר הורשע.

המוצא היחיד המעשי: שהכנסת תחוקק חוק, עם תוקף רטרוקאטיבי, שימנע קיום הליכים פליליים נגד ראש ממשלה מכהן בכל עת כהונתו. יש מקום לחריג כשהאישום הוא ברצח. המצב הקיים, המסכן את ביטחון המדינה בזמן מלחמה שטרם הסתיימה ומשסע את הציבור ללא הצדקה, אינו סביר - על אחת כמה וכמה כשגופי האכיפה מתגלים כפורעי חוק שצריכים בעצמם להיחקר ולעמוד לדין.