מינוי הוועדה מסתיים: חלון ההזדמנויות להדחת היועמ"שית נסגר

לשכת יו"ר הכנסת לא הזמינה את היועצת המשפטית לממשלה ואת נשיא בית המשפט העליון לדיון ההיסטורי בהשתתפות דונלד טראמפ, והדבר עורר סערה. כך גם ההבהרה של ח"כ אמיר אוחנה שלא יזמין את בהרב־מיארה לנכוח בפתיחת כנס החורף של הכנסת היום (שני). זאת לא צרימה טקסית גרידא, פגיעה בממלכתיות, אלא עניין עמוק יותר, בוער: במערכת הפוליטית הבינו שחלון ההזדמנויות להדחת היועצת נסגר, ודווקא משום כך החליטו לשרטט מחדש את מערכת היחסים עמה. צעדו של אוחנה הוא איתות ברור לבג"ץ וליועצת גם יחד, המרמז שפסיקה של בג"ץ שתפסול את ההדחה לא תשיב את עו"ד גלי בהרב־מיארה למעמדה, ולא תניע את בכירי המערכת הפוליטית לשוב ולשתף עמה פעולה.

כזכור, יוזמת ההדחה עברה גלגולים רבים. הם נבעו מכך שהחלטת הממשלה משנת 2000 המסדירה את שיטת בחירת היועץ המשפטי לממשלה קובעת גם כללים קשיחים בנוגע לפיטוריו. בין השאר נקבע שם כי אם הממשלה מעוניינת להדיח את היועץ היא חייבת להיוועץ בוועדה המקצועית־ציבורית המוסמכת להציע לה מועמדים לתפקיד. תחילה, התקשתה הממשלה לאייש שניים מהכיסאות שהתפנו בוועדה עם חילופי הממשלה והכנסת לפני קרוב לשלוש שנים. בעקבות הקושי הזה ביקשה הממשלה לשנות את התהליך, והחליטה לדלג על ההיוועצות ולזמן את היועצת לשימוע ישירות בפני ועדת שרים ייעודית. היועצת, שסברה שהחלטת הממשלה התקבלה בניגוד לדין, לא התייצבה לשימוע ואף לא הגיעה לישיבת הממשלה שדנה בהדחתה. בעקבות כך החליטה הממשלה להדיחה.

נגד החלטות הממשלה על שינוי הליך ההדחה, ועל ההדחה גופה, הוגשו עתירות שהביאו לבלימת ההדחה בצו ביניים. שופטי בג"ץ המליצו לממשלה פעמיים לשקול בשנית חזרה להליך ההדחה המקורי, ולהיוועץ בוועדה בראשות השופט בדימוס אשר גרוניס לפני קבלת החלטה מחודשת. גם אם הדברים לא נאמרו כך במפורש, ההמלצה שידרה רמז ברור: גם שופטי האגף השמרני יותר בבית המשפט סבורים ששינוי הליך ההדחה של היועצת, לאחר שכבר יצא לדרך, אינו חוקי, ולא יקבל מהם חותמת כשרות, אף לא בדיעבד.

בממשלה לא אהבו את ההמלצה, אך שקלו להיענות לה אם שופטי בג"ץ יבטיחו מראש שמניפולציות וקשיים טכניים לא יבלמו את התהליך. הרכב השופטים סירב להעניק את ההבטחה, בטענה שהדבר אינו מקובל, והשלב הבא יהיה ככל הנראה דיון בעתירות נגד ההדחה. הדיון, שמועדו טרם נקבע, יהיה כנהוג במקרים כאלו ארוך ומייגע, אך לא יוביל להחלטה מפתיעה. ללא קשר להררי המילים שיישמעו באולם, תוצאותיו כבר נרמזו בהחלטה שהזכרנו. לפי כל ההערכות, שופטי בג"ץ יפרסמו פסק דין הפוסל את ההדחה ומתבסס על כך שלא התקיימה ההיוועצות עם הוועדה המקצועית־ציבורית.

לכאורה, בכך לא ייסתם הגולל על יכולתה של הממשלה להדיח את היועצת. גם אחרי הפסיקה הזו תוכל הממשלה לחדש את יוזמת ההדחה, הפעם תוך היוועצות בוועדה. אך האפשרות הזו תיאורטית בלבד, משום שבתוך זמן קצר תעמוד הממשלה בפני מכשול שעשוי להתברר כבלתי עביר.

כדי להבין מדוע, צריך לחזור להחלטת הממשלה משנת 2000, שהפקיעה מידי הממשלה את השליטה הבלעדית במינוי היועץ ובפיטוריו. על איתור היועץ הופקדה ועדה בת חמישה חברים: שופט העליון בדימוס שמתמנה בהסכמה בין נשיא העליון לשר המשפטים; משפטן שבוחרת המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין; איש אקדמיה המיומן בתחומי המשפט הפלילי והציבורי שבוחרים דקאני הפקולטות למשפטים; שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לשעבר שבוחרת הממשלה; וחבר כנסת שבוחרת ועדת החוקה של הכנסת. על פי ההחלטה, נציגי הממשלה והכנסת בוועדה מכהנים במשך תקופת הממשלה או הכנסת שבחרה אותם. שלושת חברי הוועדה הנוספים, ובראשם יושב הראש, מכהנים ארבע שנים. והנה, כך מתברר, כהונתם של השלושה, נציגת לשכת עורכי הדין עו"ד תמי אולמן, נציגם של דקאני הפקולטות למשפטים פרופ' רון שפירא, וכן של היו"ר השופט בדימוס אשר גרוניס, תפקע בקרוב ממש.

גרוניס יסיים את כהונתו על פי כתב המינוי כבר בעוד תשעה ימים. השניים האחרים יסיימו את הכהונה כחודש לאחר מכן. אלא שבחירת יו"ר חדש דורשת כאמור הגעה להסכמה בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון. שר המשפטים יריב לוין כלל אינו מכיר בבחירת השופט יצחק עמית לנשיא העליון. מאז שעמית נבחר בישיבה שכונסה בצו בג"ץ ובהיעדרו של לוין, הבהיר שר המשפטים שעמית אינו נשיא לגיטימי, ונמנע מכל שיתוף פעולה ישיר איתו. התוצאה פשוטה: אם אין יו"ר אין ועדה, ואם אין ועדה אי אפשר להתייעץ איתה. ממילא אי אפשר להדיח את היועצת המשפטית לממשלה.

מכשול נוסף הוא תום כהונתו של פרופ' רון שפירא בוועדה. שפירא נחשב לבעל עמדות ימניות ולנוח יחסית לממשלה. זהותו של המשפטן שיחליף את שפירא אינה ידועה עדיין, אך לכל מי שמעורה ברוחות הנושבות באקדמיה המשפטית בימים אלו ברור שהפעם לא יבחרו הדקאנים באיש ימין, ודאי לא במי שיתמוך בהדחת היועצת ויאפשר לנציגי הכנסת והממשלה להשיג רוב להמלצה על הדחה. ממילא, אפילו אם תימצא הדרך למנות מחליף ליו"ר הוועדה, נציגי הכנסת והממשלה בוועדה יישארו במיעוט. חלון ההזדמנויות להדחת היועצת "על פי הספר" - אם בכלל היה כזה – נסגר סופית.

בממשלה מבינים היטב את המצב. מעשיהם של יו"ר הכנסת והשרים בימים האחרונים מרמזים על הבאות. לא מדובר רק בהזמנה שלא נשלחה. בישיבת הממשלה לפני שבועיים על אישור עסקת השחרור תהה השר שלמה קרעי בקול רם: "מה, עו"ד מיארה נמצאת פה? הדחנו אותה, היא לא צריכה להיות פה". היועצת שתקה, אבל שר המשפטים לא. "אני מסכים איתך", אמר לוין לקרעי. גם השרה מאי גולן הצטרפה בברכת "יישר כוח" לקרעי ולשר עמיחי שיקלי. יו"ר ועדת השרים שהמליצה על ההדחה הוסיף: "כל הכבוד שהערת את זה". קרעי חזר על טרונייתו גם לאחר שראש הממשלה נכנס לחדר. נתניהו שתק ולא העניק ליועצת המותקפת כל גיבוי או תמיכה. ראש הממשלה ושריו יודעים היטב שהיועצת תישאר בתפקידה, בגיבוי בג"ץ, אף שהם איבדו כל שביב אמון בה ובתפקודה. אבל הם ינצלו כל הזדמנות כדי להזכיר לבהרב־מיארה שהיא לעולם לא תשוב להיות יועצת לגיטימית.