שופטי בג"ץ, נועם סולברג, יוסף אלרון ואלכס שטיין, ידונו מחר (שני) בעתירתה של תנועת 'ישראל חופשית' נגד תקצוב מערך ה'ישיבות לנושרים' על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים. בעתירה, שהוגשה לבג"ץ בחודש ינואר השנה, נטען כי תקציב פרויקט 'נוח"ם', נוער חרדי מנותק, המועבר דרך משרד הרווחה, איננו תקציב רווחה אמתי כי אם מסלול תקצוב עקיף שמטרתו הבטחת פעילותן של אותן מסגרות חינוכיות.
בעתירה נטען כי בניגוד לאופן בו מבקשת המדינה להציג את תקציב התמיכה בישיבות הנושרים, לא מדובר במענה סוציאלי אלא בתקצוב תכנית שמטרתה הותרת בני הנוער המנותקים כחלק מהחברה החרדית. "אין מדובר במצב שבו את התקציב הכללי המיועד למתן מענים לנועד בסיכון חילקו לתוכניות שונות המותאמות למענים סוציאליים הדרושים בהתאם למאפיינים המיוחדים של בני נוער בסיכון מהקהילה החרדית, אלא בהקצאת תקציב נוסף למגזר זה בלבד (ובגדרי המגזר – לגברים בלבד). זאת, בנוסף לתקציבי משרד הרווחה המיועדים למענים חוץ-ביתיים לנוער וצעירים בסיכון מהאוכלוסייה הכללית – לרבות מהמגזר החרדי - אשר מחולקים בהתאם למבחנים מחמירים בהרבה. פירוש הדבר כי נערים וצעירים שאינם חרדים, כמו גם נערות וצעירות חרדיות, אשר עונים על המבחנים המקלים שנקבעו עבור ישיבות נוח"ם – כגון אי הימצאות במסגרת במשך חודש, אי קבלת מרות הורית וקהילתית, ואי ציות למוסכמות קהילתיות כגון הפרת קוד לבוש או שימוש בטלפון חכם - לא יקבלו מימון ממשרד הרווחה רק בשל מינם או השתייכותם המגזרית".
שופט בית המשפט העליון נועם סולברג. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
לטענת העותרת, תנועת ישראל חופשית, משרד הרווחה אינו מסתיר, ואף מודה במפורש, כי התכלית המרכזית של ישיבות נוח"ם היא להבטיח כי נערים וצעירים שלא מוצאים את עצמם במסגרות המסורתיות יישארו חרדים לומדי תורה. ואולם, אף על פי שלא יכול להיות חולק כי מטרה זו איננה סוציאלית על פי טיבה ומהותה. המשרד אף מודה בגלוי כי היקף המשתתפים בתוכניות אלו אינו תוצאה של מיפוי הצרכים של נוער בסיכון בכלל האוכלוסייה, וקביעת סדרי עדיפויות, כי אם שיקוף של ההסכמות הפוליטיות והיקף הפניית הכספים הקואליציוניים לישיבות אלו. "מדיניות תקציבית זו פוגעת פגיעה קשה בליבת הזכות לשוויון, באשר היא מבחינה בין נערים וצעירים על בסיס השתייכותם המגזרית ומינם, תבחינים חשודים במהותם שאינם רלוונטיים כלל ועיקר לשאלת הצורך הסוציאלי שלהם, והיא אינה מבוססת על קריטריונים שוויוניים, בניגוד לפסיקה העקבית המחייבת קביעת קריטריונים כאמור לצורך קבלת החלטות בדבר חלוקת משאבים".
הכי מעניין
בתגובת המדינה נטען מנגד כי מדובר בתקציב המיועד לטיפול באוכלוסיית סיכון מובהקת, אף שהטיפול באותם נערים ובחורים צעירים אכן מתבצע במוסדות שאינם מיועדים אך ורק לנוער בסיכון. "נערים וצעירים אלה מתאפיינים בהעדר עורף משפחתי, ניכור חברתי קהילתי, נשירה ממסגרות, בעיות התנהגות, בעיות רגשיות, בעיות תפקודיות, חלקם עם רקע של שימוש בחומרים פסיכואקטיביים, התרועעות ושוטטות עם חברה המעודדת עבריינות כגון ונדליזם, קטטות רחוב ואלימות.
בתגובה לטענה שהמדינה איננה מתקצבת השמה במסגרת חוץ ביתית לנוער בסיכון מאף מגזר אחר מלבד המגזר החרדי נטען בתגובה כי המענה הספציפי מותאם לאופיו של המגזר החרדי בו בני נוער וצעירים בגילאים הללו אינם מתגוררים בבית הוריהם. "בהתאם לעמדת גורמי המקצוע, מאפייניהם הייחודיים של הנערים המשתייכים לציבור החרדי, חברתיים - תרבותיים - דתיים סוציולוגיים פנימיים, חייבו התאמת מענה טיפולי מותאם ויעיל עבורם במסגרת מעטפת ישיבתית. זאת, מקום שישיבה, שבה שוהים בני הנוער והצעירים מחוץ לבית 24/7 היא המסגרת המקובלת בחברה החרדית אליה משתייך המטופל, המקובלת על הוריו, כמו גם על דמויות המפתח בקהילה. הנערים המשתייכים למסגרת זו, אכן מתחנכים במסגרת זו של ישיבה, בה מתאפשר שיתוף הפעולה של ההורים והקהילה עם גורמי המקצוע הטיפוליים באופן שתואם את צרכיהם של הצעירים המצויים בסיכון, ומאפשר להם להיתפס בקהילתם כנורמטיביים. כך ניתן לתמוך בהליך הטיפולי - שיקומי הנדרש עבורם, כמו גם בתהליכים השיקומיים הנעשים לשיפור הקשר בין המטופל להוריו".