בעקבות העדות הנדירה של החבר משטח הכינוס: אושר שימוש בזרעו של החייל שנפל

סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה באילת, השופטת רותם קודלר עיאש, קיבלה בפסק דין תקדימי בקשה שהגישה בקשת אם שכולה לעשות שימוש בזרע שנלקח מבנה, מ', בסמוך לאחר נפילתו בקרב בחאן יונס בחודש דצמבר 2023 במסגרת מלחמת חרבות ברזל. האם עתרה לבית המשפט בבקשה שיאושר לה עקרונית לעשות שימוש בזרע בנה על מנת שתוכל למצוא אישה שתרצה להיות אם לילד/ה שייוולדו.

בניגוד למרבית הבקשות מסוג זה שהוגשו בשנים האחרונות החליטה השופטת קודלר עיאש לקבל את הבקשה, תוך שהיא מציינת כי נושא השימוש בזרע של מי שהלך לעולמו, בגיר או קטין טרם הוסדר בחקיקה במדינת ישראל. לדבריה, המצב החברתי הרצוי הוא כי בשאלות מסוג זה, יכתיב המחוקק את הכללים הנוגעים לחברה ולתרבות ואולם מסיבות שונות לאורך השנים, התעכב הטיפול בהסדרת חקיקה בעניין זה, והנושא נותר פתוח והוסדר רק בפסיקותיהם של בתי המשפט על יסוד בחינת כל מקרה לגופו, בהתאם למתווים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון.

השופטת הוסיפה כי הנחיית היועמ"ש המסדירה את הנושא עודכנה לאחרונה בשנת 2003 ומאז בחלוף שני עשורים, חלו תמורות רבות, שינויים חברתיים ואחרים שרק מצדיקים טיפול יסודי בסוגיה. המציאות במדינת ישראל מאז מתקפת 7/10 יצרה נסיבות והיקף מספרים בלתי נתפס, הן ביחס למספר הנופלים בקרב והנרצחים במתקפת הטרור, הן ביחס למספר המשפחות אשר ביקשו לבצע הליכי שימור זרע לאחר פטירת יקיריהם. מספר המקרים שבהם נדרשו גורמים רפואיים רלוונטיים לבצע פרוצדורה של נטילת זרע מגופות הנופלים והנרצחים, עלה במאות אחוזים, בימים הראשונים למלחמה במסגרת בקשות שהוגשו לבתי משפט למשפחה ולאחר מכן, גם מכוח הוראת השעה שפרסם משרד המשפטים בעניין זה.

בנוגע לבקשה הקונקרטית ציינה השופטת כי במקרה זה היתה בפניה  עדות יוצאת דופן של חבר ילדותו של מ', אשר פגש אותו בשטחי הכינוס, ערב כניסתו לקרב ממנו לא שב. העדות התייחסה לדברים שאמר לו מ' בנקודת זמן קריטית וייחודית כאשר ראה עצמו אל מול פני המוות.

השופטת הדגישה כי עדותו של החבר, נ', סיפקה לה הזדמנות נדירה לקבלת מידע ביחס למחשבות ולהלך הרוח של לוחם שנסיבות חייו מביאות אותו בגיל צעיר ועוד טרם מלאו לו 19 שנים לעסוק בשאלות קיומיות, כאשר הוא רואה עצמו אל מול פני המוות.

"שני החברים נדרשו ללחימה על שלום בני עמם, בגיל צעיר מאוד ועצם העובדה שהתאפשר לשניהם לקיים שיחה שתוכנה מצמרר, טרם כניסתם לקרב, מלמדת את ביהמ"ש כי הייתה ביניהם קרבה ואינטימיות והם שאבו תמיכה וכוחות אחד מהאחר. האומץ שנ' הפגין בלחימה בא לידי ביטוי גם באומץ שלו להגיד למ' כי הוא מפחד למות. האומץ לדבר על מוות שכבר דפק בדלת מסלול חייהם של שני הלוחמים ולמרבה הכאב, אף התנגש בתוצאה קטלנית במסלול חייהם, כאשר חייו של מ' ז"ל נגדעו והוא נפל בקרב. שיחה נדירה זו זימנה לבית המשפט הזדמנות יוצאת דופן לקבל ראיות מוצקות בדבר רצונו המשוער של מ'. אני מאמינה לנ' כי במסגרת השיחה אמר לו מ' כי בפעם הבאה שייצאו הביתה, הם ילכו להקפיא זרע", ציינה השופטת.

לדבריה, "למרבה הצער, מ' לא זכה לחזור הביתה לאמו, לחיק משפחתו, אך נראה כי אין דרך אחרת להבין את דבריו, אלא כפי שמפרשת אותם אמו, כצוואתו ביחס לכך שייעשה שימוש בזרעו, לאחר מותו. מ' לא זכה לשוב הביתה ולבצע באופן עצמאי פעולה של הקפאת זרעו, אך כאשר גופתו הושבה הביתה אל תוך מדינת ישראל, אמו דאגה לביצוע הפעולה שהוא הביע רצונו לבצע בחופשה הראשונה שכאמור לא זכה לצאת אליה".

לנוכח העדות קבעה השופטת כי "המבקשת הצליחה לשכנע את בית המשפט כי אכן היה זה רצונו של מ' שבא לידי ביטוי בדברים שהצהיר וביקש בשיחתו עם נ' ואני מוצאת לאשר את הבקשה וסבורה כי אכן מדובר בצוואתו של מ' בענין שימוש בזרעו לאחר מותו, על מנת שתהיה לו המשכיות במקום ובקרב המשפחה שאותה כל כך אהב".

"בכך מסתיים בירור ההליך אך לא סיפורה של הארץ הזו ויש לקוות כי ביהמ"ש לא יצטרך עוד לדון בעניינים מסוג זה וכי לאזרחי מדינת ישראל יגיעו השקט, הרגיעה והשגרה", חתמה השופטת.