ההחלטה שחתמה את יום הדיון בעתירות, שנתנה לנציגי הממשלה וליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ארכה של חמישה ימים להגיע להסכמות שימנעו את הצורך בפסק דין, נראתה בבוקרו של יום כמעט אפשרות דמיונית. לפני כמה שבועות התעקש הרכב בראשות עמית לכתוב פסק דין עקרוני בסוגיית פיטורי ראש שב"כ, אף שלא הייתה לפסיקה משמעות מעשית. רונן בר מסר לראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב התפטרות, והממשלה ביטלה את החלטתה להעביר אותו מתפקידו. לשינוי הביאו כנראה עמדות השופטים במהלך הדיון.

שניים משלושת שופטי ההרכב יצרו את הרושם שהם נוטים לא לקבל את עמדת היועצת המשפטית, שיש לאסור על נתניהו כל מעורבות בבחירת ראש שב"כ הבא. המהפך היה כה מובהק, עד שכמה פרשנים כבר העריכו בביטחון רב מה ייכתב בפסק הדין שטרם נולד. "ברכות לאלוף דוד זיני על מינויו לראש שב"כ", צייץ כתב משפטי מוכר, שלא נותר לבדו. הערות האגב שהשמיעו באולם השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי־שטייניץ היו ביקורת גלויה על עמדת היועצת המשפטית לממשלה. זמן קצר לאחר שפרקליט העותרים משמאל ("האקדמיה למען ישראל דמוקרטית" ו"בשער - קהילה אקדמית למען החברה בישראל"), עו"ד רן שפרינצק, החל לדבר, לא היסס השופט שטיין לרמוז שהוא מבזבז את זמנו של בית המשפט.

שפרינצק טען שהדרך היחידה למנוע את ניגוד העניינים במינוי ראש שב"כ היא להעביר את הזכות להמליץ לממשלה על מועמד לתפקיד לידי ועדה מקצועית בלתי תלויה. "אנחנו נמצאים בכל זאת באיזשהו סד של זמנים", נזף בו שטיין, "ואני תוהה אם לא נכון לתת איזושהי הערכה גם לזמנו של בית המשפט, בייחוד שכשאני קורא את הסעדים שאדוני ביקש, סעד א' וסעד ב', אני רואה שאין להם שום עיגון בחוק. אין שום קשר בין מה שביקשתם לחקיקה, ואנחנו בכל זאת נמצאים בדיסציפלינה שנקראת משפט. אני לא מכיר שום דיסציפלינה אחרת בבית משפט זה. לכן אני תוהה אם בכלל יש מקום לעתירה מסוג זה, ומדוע אני צריך לדחותה על הסף".

את הנזיפות לא ייחד השופט שטיין רק לעותרים משמאל. טרוניה דומה הוא השמיע גם כלפי עו"ד נטע אורן ממחלקת הבג"צים בפרקליטות, שייצגה בדיון את היועצת המשפטית לממשלה ואת המשנה שלה, ד"ר גיל לימון. "השאלה היא כזאת", אמר לה השופט, "מותר לראש ממשלה לחלוק משפטית על עמדה מסוימת, (ו)הוא אומר: 'תראו, אני בכל זאת אדם עם השכלה לא מבוטלת, ואני קורא את סעיף 3(א) לחוק שב"כ, ובסעיף הזה כתוב שחור על גבי לבן: אני הוא זה שממליץ והממשלה היא זו שממנה, ואין שום דרך אחרת למנות את ראש שב"כ'... מותר לו. אז מה לא בסדר בזה?"

ראש ההרכב, השופט עמית, מאוד לא אהב את השאלה הזו, וחש להזכיר לשופט שטיין שעל פי פסיקת בית המשפט העליון היועצת המשפטית לממשלה היא הפרשנית המוסמכת של הדין ברשות המבצעת. "אני קצת לא מסכים עם חברי", עקץ השופט עמית, ושטיין השיב: "בשביל זה אנחנו כאן, כדי לא להסכים".

גם השופטת כנפי־שטייניץ, שבמחלוקת הפרטנית הזו עמדתה כנראה קרובה יותר לזו של השופט עמית, לא נטתה חסד לעו"ד אורן. כנפי־שטייניץ התקשתה להבין כיצד ניגוד עניינים בסוגיה כזו - חקירה אחת שוודאי תסתיים בשלב כלשהו בעתיד הקרוב - יכול להצדיק הפקעה מוחלטת של סמכות חשובה כל כך מראש הממשלה. "גם הפסיקה וגם הנחיות היועצת המשפטית לממשלה מדברות על 'ארגז כלים' לטיפול בניגוד עניינים", הזכירה השופטת, וציינה שזהו ארגז כלים עשיר: "שלילת סמכות מבעל הסמכות היא המוצא האחרון, לא הראשון. אנחנו עוסקים בחוק שמאזכר את ראש הממשלה שלושים פעם, ברור שהמחוקק חשב שראש הממשלה הוא האדם המתאים ביותר להציע מועמד לראש שב"כ, ודאי בתקופה כמו זו... לכל השיקולים האלה אין שום ביטוי בחוות הדעת".

כנפי־שטייניץ הפנתה לפסק דין מפורש של בג"ץ ברוח דבריה. כאשר השופט עמית ניסה להמעיט בחשיבותו של פסק הדין, וטען שהוא ניתן ברוב של ארבעה תומכים מול שלושה מתנגדים, עקצה אותו כנפי שטייניץ ושאלה: "עכשיו סופרים באיזה רוב?"

קשה מאוד להעריך כיצד יסתיימו המגעים בין היועצת המשפטית ואנשיה ובין הממשלה, ובפרט מזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס. לפי האינטראקציה בין פוקס ללימון במהלך הדיון וההפסקות, דומה שהמהלך אינו חסר סיכוי.

אך גם אם המגעים לא יצלחו, ראוי שהייעוץ המשפטי לממשלה יתייחס לדיון השבוע כאל תמרור אזהרה. המסר שיצא מהשופטים שטיין וכנפי־שטייניץ היה ברור: הגזמתם. אם זו התפלגות הדעות גם בהרכב בג"ץ שרחוק מלהיות שמרני מובהק, דומה שהגיעה העת שבהרב־מיארה ואנשיה יעשו חשבון נפש. גם אם כוונותיהם טובות וטהורות, הם לחלוטין איבדו את הדרך. אסור לייעוץ המשפטי לחצות את הקו הדק בין ייעוץ והכוונה משפטיים ובין השתלטות על תהליך קבלת ההחלטות.