במשך שנות דור נקראו פה נשיאי ארה"ב ללחוץ על ישראל, להתערב בענייניה הפנימיים, אפילו להעניש אותה. מחנה מסוים הריע כשביידן תחב את אפו לסוגיית הרפורמה המשפטית, ועד לפני רגע הפציר בטראמפ ללחוץ עלינו בסוגיית החטופים. זה היה תמיד מכוער וגלותי. אנחנו מדינה ריבונית, לא עוד כוכב בדגל האמריקני. חבל שרק אתמול נזכרו בכך ראשי האופוזיציה ומנהיגי הרל"ביסטים אשר פערו עיניים נדהמות בעקבות הציוץ של טראמפ בעד חנינת נתניהו.
אך מה לעשות, לגופו של עניין ובלשון המעטה הנשיא צודק. משפט נתניהו הוא האסון הכבד ביותר שיהודים המיטו על עצמם מאז חורבן בית שני. גם זוועת 7 באוקטובר היא תוצאה עקיפה שלו. הקרע שנפער עוד במהלך החקירות הלך והתרחב אחרי שובו של נתניהו לשלטון. אויבינו חשבו כי בשלה העת לתקוף. לכן יש צורך בתעצומות טירוף כדי לחדש עכשיו את המשפט, אחרי שבדרך פלאית הצלחנו להתעשת ולהכות קשות באויב הראשי: איראן.
ממילא התיק הזה לא יסתיים בשנים הקרובות, ולא יזכה לעולם לפסק דין שמקובל על רוב העם. כתב האישום הוגש על כרעי תרנגולת. העיסוק המרתוני בו הוא מחזה אבסורד שאפילו קפקא לא דמיין. למען השם, הגיע הזמן לסגור אותו. בחנינה, בעסקה, בגישור, כך או אחרת, רק לסגור כבר. חלילה לא בגלל טראמפ, בגללנו. למעננו.